פסוק א:וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דיבר. הא דכתיב ה' כפול ואצל פקידה נאמר אמירה ואצל עשיה נאמר דיבור נראה לפרש דזה מוסב למעלה שנענש אבימלך וביתו ע"י שרה כי אז היו אפקורסין אמרו הפועל רע אינו פועל טוב דאינו יכול לפעול שני הפכים ולכך הראה להם הקב"ה שעשה כאן שני הפכים באבימלך עצירה ובשרה פתיחת הרחם ולכך כתיב כאן וה' הוא ובית דינו כי היה בדין ובמשפט התורה כמו שאמרו במדרש כיון שיצאה טהורה מבית פרעה ומבית אבימלך ונקתה ונזרעה זרע זה היה בדין רק מה שחזרה שרה לנערותיה זה לא היה בדין רק ברחמים ולכך ויעש ה' מצד הרחמים ונאמר כאן דיבור כי נעשית בריה חדשה וצריך דיבור כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו ושרה נעשית בריה חדשה נאמר כאשר דיבר וגם נאמר דיבור כי כל מקום שנאמר דיבור הוא קשה וכאן הוא נמי קשה כאשר דיבר לה שתלה הבן בשרה והנה לשרה בן כי ע"כ הוצרך להיות נעקד כי נולד בסטרא דנוקבא כנודע לחכימין:
פסוק ב:ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו למועד אשר דבר אתו אלקים. נראה לומר דהנה אמרו במדרש שהוסיף ה' על המאורות ולהבין ההוספה י"ל דאיתא במסכת ראש השנה דהיתה שרה מעוברת נתעברה השנה ובשנת העיבור נתגדלה הלבנה ויש לה יותר חלונות כי בכל יום יש חלון ובחודש העיבור יש יותר חלונות ואותה השנה הוצרך להיות מעובר שיקוים דבר ה' למועד אשוב אליך ולשרה בן וזה מה שאמר במדרש שהוסיף על המאורות ולכך נאמר כאן למועד אשר דבר אתו אלקים:
פסוק ג:ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק. יש להתבונן למה הוצרך לכתוב אשר ילדה לו שרה דזה ממילא ידעינן ונראה דקרא אותו יצחק להוציא מלבן של המוני עם שיאמרו ששרה חטאה במה שצחקה ולזה קרא אותו יצחק דאלמלא חטאה בזה לא היה קרא אותו יצחק שהוא לה למזכרת עון ואיתא במדרש יצחק י' נגד עשרת הדברות צ' נגד שנות שרה ח' נגד שמונה ימי מילה ק' נגד שנות אברהם והפשוט נראה לטעם היוד כי שרי אינה מולדת אבל שרה מולדת והיה היוד מתרעמת וניתנה בראש צדיק יצחק ולכך אמר אשר ילדה לו שרה בה' דייקא לכך קראו יצחק וגם י"ל דע"י שנתבשרה שרה שיהיה לה בן בא יצחק לידי עקידה ונתמלאו י' נסיונות ולכך אמר ילדה לו שרה והיה הלידה מסטרא דנוקבא מכח זה נתעוללים נסיונות וקריאת שמו יצחק:
פסוק ד:וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים. הא דכתיב בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים הוא נתינת טעם לח' של יצחק גם דכתיב את יצחק וכל מקום שנ' את מורה כי תאומים נולדו כמבואר בג' ובמדרש בשבטים ואמרו חז"ל בת היה לו לאברהם ובכל שמה ולא נזכר בתורה לידתה אבל נראה שהיא תאומת יצחק וזהו את יצחק וגם אמרו חז"ל דלכך נימל הבן לשמונה כדי שלא תהא האם עוד טמאה לידה ויהיה האב והאם ג"כ שמחים וזה לא שייך כאן כי שרה היתה טמאה לידה י"ד ימים מחמת לידת הנקבה שנולדה עמו ואשמעי' קרא דמ"מ מל אותו לשמונת ימים מחמת כאשר צוה אותו אלקים:
פסוק ו:ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי ותאמר מי מילל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו. נראה מתוך דבריה שבקשה להתנצל על שאברהם היה צחוק שלו צחוק של שמחה מה שלא היה כן בצחוק שלה וכמ"ש רש"י ז"ל לזה אמרה דלאברהם לא נאמר שתחזור שרה לנערותיה א"כ לא יהיה הוא חושדה שמאבימלך נתעברה שהרי היא זקנה ואיך תתעבר בטבע ובנס א"א שלא יעשה הקב"ה נס אם היה דבר עבירה אבל כאשר חזרה לנערותיה הרואה אותה יחשוד שגם קודם מעשה אבימלך חזרה לנערותיה ויש כאן חשד וזהו טענת שרה כי מי מילל לאברהם שאחזור לנערותי ואהיה מניק בנים כי ילדתי בן לזקוניו וגם אני זקנה ולכך צחוק של אברהם היה בדין צחוק של שמחה אבל לי הוגד שאהיה חוזר לנערות צחוק עשה לי אלקים ולא היה אצלי צחוק של שמחה מחמת חשש לעז ועוד נראה לפרש במה דאמרה הניקה בנים שרה למה שכתבתי שהיתה ילדה בן ובת שפיר י"ל הניקה בנים שרה דהיינו שהניקה בן ובת וזה שאמרה צחוק עשה לי אלקים שבזה אשמח גם אנכי צחוק של שמחה כי הגם שורת הדין נותן ונקתה ונזרעה זרע הא אמר אם היתה יולדת קודם לכן נקבות יולדת מעכשיו זכרים אבל אם היתה קודם לכן עקרה ונתפקדת עתה די לה בזכר או נקבה אבל אנכי אניק בנים היינו זכר ונקבה מי מילל זאת לאברהם דהקב"ה לא הבטיחו רק על בן ובזה צחוק של שמחה עשה אלקים:
פסוק ח:ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. אמרו דביום מילה עשה משתה היינו ה"ג מל דה"ג הוא מנין שמונה ובמדרש אמרו משנגמל מחלבו ונראה לפי מש"כ שילדה בן ובת תרתי איתא לזה ביום המילה ולזה ביום הגמל ועיקר תשוקת אברהם היה ללמדו דעת שכבר אמרו חכמי הטבעיים שכל זמן שהתינוק יונק יכבד עליו הדיבור והמדע וכאשר יגמל יתחיל לדבר ולהשכיל ולכך נאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה לגמולי מחלב והבן:
פסוק ט:ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. נראה דודאי לא הקפידה שרה הצדקת על ירושת הון רק ותרא שרה היינו שראתה ברה"ק שהוא עומד לעבוד כו"ם ולכך ביקשה לגרשו ועיקר הירושה היינו לימוד התורה כי תורה צוה לנו משה מורשה והיא נחלה שאין לה הפסק ולכך לא חפצה להיות עם יצחק בצוותא כי לא יצליח בלימודו:
פסוק יא:וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו. הא דהרע לאברהם כי היה נביא וצדיק ורשע לא קאמר כמו שפרשתי לעיל שאין הקב"ה מודיע בחירת האדם שיבחר לעצמו לנביא באמירה אבל שרה היתה בחינת רואה וראתה ברה"ק שיבחר להיות רשע ולכך נקראת יסכה שסכה ברוה"ק ולכך היה אברהם טפל לשרה בנבואה:
פסוק יב:ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא. נראה לפרש כי אברהם ציער עצמו אולי ע"י שלקח שפחה מצרית קרה לו שבנו הקדיח תבשילו וא"כ הוא הגורם ואמר לו השם לא כן הוא כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק שיצא ממנו עשו ורבקה היא כשירה אלא שכך צריך לומר עד ג' דורות לא סר הזוהמא כמאמר חז"ל וא"כ אין לך להצטער ולכן גם בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא ולא זרע שפחה שבנה כמוה:
פסוק יד:וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים, ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה. איתא במדרש וישכם אברהם בבוקר ביתו של אברהם אבינו וותרנים היו והוא תמוה ונראה לפרש הא דאברהם צמצם ונתן רק לחם וחמת מים שלא כמנהגו שעשה כן ליתן להם סימן אם לא יסורו מה' תבוא הברכה מה' בלחם ובחמת מים ואם לאו יכלה הלחם והמים וגם נתן רק לחם ומים שיצטער ויהיה לו לגלות ומכפרת עון ולכך השכים בעצמו ונתן להם כי אלו צוה לבני ביתו ליתן להם היו מרבים לתת והוא לא היה רצונו בכך מטעם הנ"ל וז"ש במדרש וישכם אברהם ביתו של אברהם וותרנים היו:
פסוק יד:ותלך ותתע במדבר באר שבע ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים. הנה אמרו חז"ל שטעה אחר כו"ם ונראה הא דהיה זאת דוקא במדבר באר שבע כי שם נשבע אברהם אבינו וחשבה אם אין ממש בכו"ם איך כרת אברהם ברית עם עובדי כוכבים. וזה היה באמת סיבה לאברהם שנכשל זרעו ותיכף בהלכה לכו"ם כלו המים והשליכה הנער תחת אחד השיחים שיגן זכות אברהם שנטע אשל בבאר שבע לכל עובר ושב כמאמר חז"ל דבר שנצטער בו אותו צדיק אל יכשל בו זרעו:
פסוק טז:כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד. הרצון בזה שאמרה אם אני אצלו עוני גורם במיתת הנער אבל אם אין אני שם לא ימות:
פסוק יז:ויקרא מלאך אלקים אל הגר מן השמים ויאמר מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם. הרצון בזה ה' הוא בשמים ואז מתחסד עם הבריות כי בשמים חסדו אבל אם היה בארץ היה מתנהג בדין כמלך במשפט יעמיד ארץ אבל בשמים חסדו ובאשר הוא שם קאי על הקב"ה גם כי אמרו חז"ל כי מלאכי השרת אמרו שאינו ראוי לקבל תפלתו הואיל וסופו להרע לישראל אבל הקב"ה קבלו כי ידוע שהשכינה למעלה מראשו של חולה והוא מקבל תפלתו בעצמו ומבואר במדרש שישמעאל אז חולה היה וזה כי שמע אלקים לקול הנער באשר הוא שם בעצמו בראשו של חולה קבל תפלתו:
פסוק יט:ותמלא החמת מים ותשק את הנער. איתא במדרש ותמלא את החמת מקטני אמנה היתה ונראה לפרש דקשה למה מילאה תחילה ואח"כ ותשק ולא השקוהו לנער תחילה ואח"כ מילאה כי פחדה דמיד לאחר שתשקה לנער יעלם המעין כיון שאינו בא רק בשביל ישמעאל לכך מילאה החמת תחילה ואח"כ השקה וזהו מאמר המדרש מקטני אמנה היתה והבן:
פסוק כ:ויהי רובה קשת. כי אדם הראשון היה לו שתי נשים אחת באחוריו ואחת נגדו וכן אברהם אבינו היה לו שתי נשים והגר נגד אחור ולכך היה רובה קשת כמאמר חז"ל ידך בערף אויביך איזה מלחמה שהוא בעורף זו קשת:
פסוק כא:ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים. נראה הטעם כי ראתה בחכמה שאחד ממצרים יושיע לישראל והוא משה וחשבה אולי מזרעה יהיה על כן לקחה לו לאשה ממצרים:
