פסוק א:וה׳ פקד את שרה כל מקום שנאמר וה׳ הוא ובית דינו. ישב עליו בדין, כתיב אם לא נטמאה וגו׳ וטהורה היא ונקתה זרע וגם יולדת זכר, ושרה נסתרה ולא נטמאה. ואין להקשות מן וה׳ שמים עשה שהרי כן פירושו הוא הבעל רחמים עם מדת דינו שמים עשה. כמו שפירשתי גבי ביום עשות ה׳ א׳ ארץ ושמים.
פסוק א:את שרה לרבות כל העקרות.
פסוק א:כאשר אמר שוב אשוב.
פסוק א:כאשר דבר ביום ההוא כרת ה׳ ברית את אברהם וגו'.
פסוק ב:למועד אשר דבר פרש״י כשאמר לו למועד אשוב אליך כעת חיה שרט לו שריטה בכותל. וא״ת הא אמרינן לעיל דהוה קאי בתשרי כדאמרינן למועד אשוב אליך וקים לן דבפסח נולד יצחק. אלא י״ל דבניסן ובתשרי לילות וימים שוים וזורחת בהן החמה בחלון אחר.
פסוק ז:מי מלל מי הוא שעלה על לבו כבר לומר עוד יבוא יום שיאמרו הניקה בנים שרה קישטיני״ט בלע״ז לא היה להאמין כך.
פסוק ח:ויעש אברהם משתה גדול כך היה המנהג. כמו שמצינו בשמואל הרמתי כאשר גמלתו בפרים שלשה וגו'.
פסוק ט:את בן הגר המצרית, מצחק כמנהג שאר ילדים ויצחק היה קטן ולא היה יכול לעשות כך לפיכך נתקנאה בו שרה ונתקשה הדבר בעיניה.
פסוק י:כי לא יירש מתוך דבריה של שרה למדנו, שהיה מבקש בכורה פי שנים.
פסוק יד:ויקח לחם וחמת מים פרש״י ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו לפי שיצא לתרבות רעה ועוד לא היה לו לאברהם להורישו שום נחלה שהרי הוא וישמעאל בנו גרים היו. ותניא בפ״ק דקדושין אינו יהודי את הגר וגר את הגר אינו יורש לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים דתניא לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו ומת לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנה. מ״מ דעתו היה ליתן לו מתנות אחרי מות שרה כדכתיב ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות.
פסוק יד:שם על שכמה קאי אל וחמת מים.
פסוק יד:ואת הילד קאי אויתן אל הגר. שם על שכמה פרש״י שאחזתו חולי וא״ת הא אמרי׳ עד יעקב לא הוה חולשא. וי״ל נהי דבאותו זמן לא הוה חולשא דמייתי מיהו מחמת צמאון הם מתים ומתוך כך יראה שמא ימות בצמא.
פסוק יד:וישלחה שהרי לא היה לו למוכרה אחרי ששכב עמה כדכתיב ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף.
פסוק טו:ויכלו המים מן החמת קודם שבאתה למלון שהרי אברהם לא נתן לה מים אלא שעור כדי שתבא אל הישוב והיא הלכה ותתע בדרך.
פסוק טו:ותשלך את הילד לא מפני שהיה על שכמה משעה שיצאה מבית אברהם אלא כשחלה נתנתו על שכמה ובראותה שנפשו יצאה השליכתו.
פסוק יז:את קול הנער פרש״י מכאן שתפלת החולה נשמעת מתפלת אחרים. והא דאמרינן בברכות אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. י״ל היינו טעמא משום דסתם חולה לא מצי מיכוין אבל זה שכיוון נשמעה תפלתו לפני הקב״ה.
פסוק יז:באשר הוא שם פרש״י לפי מעשיו של עכשיו. והא אמרינן בן סורר על שם סופו הוא נהרג. אלא י״ל בן סורר ומורה מתחלתו הוא רשע ממה שעתיד להיות בסופו אבל הכא מתחלתו ישמעאל היה צדיק מאותה עבירה של לקראת צמא התיו מים, היינו שפירש רש״י לפי מעשיו של עכשיו. באשר הוא שם לפי שנתרחקה ממנו כמטחוי קשת ולא ראתהו הוצרך לומר באשר הוא שם. ד״א באשר הוא שם אפי׳ במדבר שאין בו מים.
פסוק כ:וישב במדבר על כן קראו פרא אדם.
פסוק כ:ויהי רבה קשת י״מ לשון רביא פי׳ ויהי ישמעאל נער קשת יורה חצים אנפנ״ט ארקיי״ר.
פסוק כא:ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים ממקום משפחתה וגדוליה. שבתחלה נשא אשה מבנות מואב ולא היתה הגונה ושלח לו אברהם אביו רמזים ע״י אותה עצמה שהיתה אשתו, שיגרשנה, כי לא היתה רחמנית והגונה ולקחה לו אמו אשה אחרת רחמנית כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר והיינו ותקח לו אמו וגו'.
פסוק כב:ויהי בעת ההיא כשילדה שרה ואמרו מלכי הארץ בודאי יקיים הקב״ה את שבועתו לאברהם שאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים וגו'. ולכך בקש אבימלך ממנו אם תשקור לי ולניני ולנכדי, אבל יותר לא היה אבימלך יכול לישאל שהרי הקב״ה אמר לו לאברהם ודור רביעי ישובו הנה כלומר לאחר דור רביעי של אמוריים ישובו בניך ויכבשו את הארץ הזאת, ולפיכך כשבא אבימלך השני בימי יצחק אמר נכרתה ברית בינותינו בינינו וביניך, ולא שאל לו לניני ולנכדי מפני שנאמר ודור רביעי ישובו הנה.
פסוק כג:כחסד אשר עשיתי עמך עכשיו כשאתה גר ואני בעל הבית תעשה גם אתה עמדי כשאהיה גר ואתה בעל הבית. ועם יושבי הארץ אשר גרתה בה.
פסוק כד:אנכי אשבע אחרי אשר בקשת את פני, אבל אתה לא עשית עמי חסד מעולם שהרי עבדיך גזלו ממני את הבארות אשר חפרתי והיינו והוכיח אברהם וגו'.
פסוק כח:את שבע וגו׳ לשון שבע נופל על לשון שבועה.
פסוק ל:כי את שבע כבשת תקח מידי אמר לו הקב״ה אתה נתת לו שבע כבשות חייך שאני משהה שמחת בניך שבעה דורות והם מחריבים מבניך שבע משכנות, אהל מועד גלגל שילה נוב גבעון ובית עולמים תרין. ושבעה חדשים ישהה ארוני בבית בשדה פלשתים וזהו שנאמר בתהלים ואויבי חיים עצמו אמר דוד מה שנתת לאבימלך לשלש דורות נתן לאברהם לשבעה דורות שהרי משה שביעי לאברהם ועדיין פרעה נכדו של אבימלך קיים.
פסוק לא:על כן קרא למקום ההוא באר שבע המקום גרידא נקרא באר שבע בימיו. אבל העיר לא נקראת באר שבע עד בימיו של יצחק. חז״ק היאך עשה אברהם שותפות עם אבימלך הרי אמרו רבותינו דאין לעשות משום דקא עבר על לפני עור לא תתן מכשול.
