בירור זרע הקודש וארץ הקודש

בירור זרע הקןדש

גידולו של יצחק גרר בעקבותיו את שאלת הירושה וההמשך הרוחני בדרך ייעודו של בית אברהם. כבר קודם לכן השתדל אברהם, איש החסד, בעד ישמעאל בן הגר, ועכשיו, כאשר התעוררה השאלה המחייבת את דחיקתו, התקשה להכריע בה ולדחות אותו מקרבתו על כל המשתמע מכך (יא).

כאן בא דבר הא-להים, היוצר והמברר במידת הדין, להודיע כי בענייני הארציות ניתן היתרון לשרה וממילא לבנה, ולא לבן האמה (יב). מתוך קבלת משמעת הא-להים עשה אברהם את דברו, ככל מצוותיו, בהשכמה ובהשתדלות – "וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם ׀ בַּבֹּ֡קֶר... וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ"(יד).

הגר ובנה תועים במדבר (יד) וזוכים לגילויו של מלאך המציל את חייהם (יז), אך מכוון אותם להמשיך בדרכם אל המדבר ואל ארצות העמים (יח). כאן מבררת התורה כי אין עניינם של ישראל להחריב ולבטל את מציאות העמים האחרים, על אף שדוחֶה את השתתפותם במערכת הקודש.

זכותה של הגר לנס ולגילוי המלאך מעידה כי גם קשר חיצוני של אחד מעממי תבל לבית־ישראל מזכה אותו בהשפעות רוחניות העתידות להנחיל לו מעמד גבוה בין שאר העמים. בסיפור זה, כמו בסיפורים אחרים, בולטת העובדה כי דבר ד' הנמשך אל הגויים מתייחס אל שם "אֱלֹהִים֮" (יז), בעל הזיקה למדרגת הטבע החיצונית והמצומצמת.

בירור ארץ הקודש

אחרי הבירור הראשון שנעשה בזרעו של אברהם הגיע הזמן לבירור הקדושה שבחלק הארץ וזיקתה לבית־ישראל. בוויכוח בין אברהם ואבימלך על באר המים, הגזולה בידי עבדי אבימלך (כה), מגיעים השניים להסכם ולכריתת ברית (כז). שבע כבשים ניתנות לאבימלך לאות הכרה בשייכותה של הבאר לאברהם (כח,ל), וכך, מתוך הסכמה על נחלת אברהם בגבולו, שב אבימלך לארץ פלישתים (לב). התורה מציינת את שם המקום – "בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע" – על שם השבועה שנִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם (לא), ומאוחר יותר נמצא בדברי הנביאים את המקום הזה כמציין את קצה גבולם של שבטי ישראל – "מדן ועד באר שבע"(שופטים כ א; שמואל א ג כ; שמואל ב ח ב; ועוד).

על הקשר בין השבועה לשבע הכבשים מובא כי עניין השבועה הוא קיום הנמשך מקיום העולם בשבעת ימי בראשית. נוכל לומר כי העובדה שאברהם מבסס את אחיזתו בארץ על ידי שבועה, מלמדת על הכרתו בכך שאחיזה זו היא המשך ההוצאה לפועל של מעשה בראשית בתכליתו הפנימית.