פסוק ד:[וימל אברהם את יצחק בנו]… אצטגנינות, עי׳ יומא דף כ״ח, ע״ב מל מעלות השחר, אך זה רק כאן, אבל בפ׳ לך אז מל רק בעצם היום, דשם המילה הוה גירות, ומשפט כתיב, עי׳ יבמות דף מ״ו, ע״ב, ובאמת ר״ל כמו משפט של [נפשות] לא של דיני ממונות, ולכך גם גמר דהיינו טבילה רק ביום. ועמ״ש בזה בתוס׳ שם, ובירוש׳ שם בזה ע״ש. ועי׳ בתוס׳ סוטה דף י״ז, ע״ב ע״ש. והנה דיני נפשות רק מהנץ, כן מוכח בסנהדרין דך ל״ה, ע״ב, נגד השמש. ועי׳ מו״ק דף י״ד, ע״ב דרק קודם שקיעה, ע״ש בזה, ולכך לעיל גבי סדום דהוה דין נפשות, עיר הנדחת, כתיב השמש יצא דוקא. ולכך אע״ה רק בעצם, ועי׳ בפדר״א דהיה בחצי היום גדר גירות, ולכך נקט דיבר לא צוה, דזה גירות, דין, עי׳ מכות דף י״א גבי ערי מקלט. ועי׳ שבת דף פ״ז ע״ש בזה.
פסוק מז:הרחק כמטחוי קשת וגו׳. זה הוה ערך נ׳ אמה וזה רחוק, עי׳ ערכין דף ט״ו, ע״ב, ועי׳ כתובות דף כ׳, ע״ב גבי תלולית, ועי׳ ב״ק דף ס״א, ע״ב וב״ב דף כ״ג, ע״ב ובירוש׳ ע״ז פ״ד ה״א וכ״מ בזה.