פסוק א:וה' פקד את שרה וגו'. פירש"י כאשר אמר בהריון ודבר בלידה. וכתב הרמב"ן אין פקידה אלא לשון זכירה והשגחה על הנפקד כמו פקד יפקד אלקים אתכם אלא פי' פקד זכר את שרה ועשה לה כאשר דבר וכן דרך הלשון בכל העקרות היולדות ברחל ויזכור אלקים את רחל ובחנה ויזכרה אלקים. ופי' ר' יוסף היינו טעמא דגבי שרה כתיב פקידה וברחל זכירה ובחנה פעמים פקידה ופעמים זכירה לפי ששרה היתה זקנה והיתה צריכה שתחזיר לה דם נדות אמר לשון פקידה כמו מפקידה לפקידה אבל רחל היתה בחורה ולא היתה צריכה פקידה אמר זכירה ובחנה מתחלה על שמואל שהיתה עדיין בחורה אמר זכירה ולבסוף כשהזקינה אמר בה פקידה:
פסוק ז: מי מלל לאברהם. פירש"י לשון שבח וחשיבות ראו מי הוא וכמה הוא גדול שומר הבטחתו שמבטיחו ועושה. וכתב הרמב"ן שלעולם לא תבא מי לשבח אלא לגנאי מי אבימלך ומי שכם מי דוד ומי אנשיו. ופי' הוא כל השומע יצחק לי מרוב הפלא שנעשה עמי כי מי בכל השומעים שאמר לאברהם תחלה שתניק בנים שרה אין בעולם מי שיאמר לו כן אפי' לנחמו שלא עלה על לב זה לעולם:
פסוק ט:מצחק. פירש"י לשון ע"ז. ור' אברהם פי' שהי' משתעשע כדרך כל נער ונתקנאת בו שרה בשביל שהי' גדול מבנה. והרמב"ן פי' שהי' זה ביום הגמל את יצחק כמו שמשמע פשט הפסוק על כן אין לפרש שהי' מריב עם יצחק על הירושה כמו שפירש"י אלא הי' מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול ועל כן אמר הפסוק את בן הגר המצרית ולא אמר את ישמעאל שכך אמרה שרה עבד שהוא מלעיג על אדונו ראוי להמיתו או להלקותו ואיני רוצה רק שתגרשהו מאתי ולא יירש בנכסיך עם בני ואמרה לגרש את אמו:
פסוק יא:על אודות בנו. פירש"י שיצא לתרבות רעה. והרמב"ן כתב כי ספר הכתוב בשבח אברהם שלא היה רע בעיניו מפני חשק פילגשו וחפצו בה אלא מפני בנו היה רע לו וחרה לו מאד ולא רצה לעשותו עד שאמר הב"ה לעשותו לשמוע בקול שרה. ומפני שהיה אברה' מפחד שמא יקראנו אסון בשלחו אותו ממנו הבטיחו כי לגוי גדול אשימנו אבל יצחק יברכנו כי הוא זרעו באמת:
פסוק יד:שם על שכמה ואת הילד. דרשו רבותינו שגם הילד שם על שכמה שאחזתו חמה ולפי הפשט ואת הילד קאי לעיל ויתן אל הגר שנתן לה גם הילד שילך עמה כאשר היא תלך:
פסוק יד:ותלך ותתע במדבר. ולכן כלו המים שלא הלכה דרך ישר ונתאחרה עד שכלו המים:
פסוק טו:ותשלך את הילד. לפי הדרש שהשליכתו מעל שכמה. ולפי הפשט שהשליכתו תחת האילן כמו וישליכהו אל ארץ אחרת. ור' אברהם כתב ותשלך שלקחתו בחיקה כשנחלש בצמא. ומה ששלחה בלחם ומים ולא נתן לה כסף וזהב וגמלים לפי שנצטווה לשמוע בקול שרה והיא אמרה לו לעשות כן.
פסוק יז:וישמע אלקים את קול הנער. פירש"י מכאן שיפה תפלת החולה על עצמו מתפלת אחרים אע"פ דאין חבוש מתיר עצמו תפלה שאני כדאשכחן בחזקיהו ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל:
פסוק יז:באשר הוא שם. אמר להם הב"ה צדיק או רשע אמרו לו צדיק אע"ג דאמרינן לעיל שיצא לתרבות רעה מ"מ צדיק היה באותו דבר שקטרגו עליו. אע"ג דבן סורר ומורה צדיק באותה שעה ונהרג על שם סופו יש מחלקים בין דיני שמים לדיני אדם דבדיני שמים אין דנין על שם סופו ומיהו אינו קשה דבן סורר ומורה הוא עצמו עתיד לחטוא וגם התחיל כבר קצת בחטא אבל כאן לא התחיל כלל בחטא וגם הוא לא חטא בזה אלא שזרעו חטאו. ולפי פשוטו באשר הוא שם ממקום שהוא שם נשמעה תפלתו ונראה לו הבאר ולא הוצרך לבקש מים ממקום אחר. א"נ באשר הוא שם במדבר מקום לא עבר אדם שם נשמע תפלתו כי מלא כל הארץ כבודו:
פסוק כג:השבעה לי וגו' אם תשקור לי. פי' השבעה לי לאמר כה יעשה לך אלקי' וכה יוסיף אם תשקור לי:
פסוק כח:שבע כבשות. ולמה שבע כבשות על שם השבועה:
פסוק לב:וישובו אל ארץ פלשתים. פי' אל עירם שבארץ פלשתים כי בארץ פלשתים היו אלא שהם יושבים בגרר והוא היה יושב בבאר שבע והכל היא ארץ פלשתים:
