וה' פקד את שרה כאשר אמר. סמך פרשת זו לכאן להודיענו שכבר נפקדה שרה בהריון קודם ענין אבימלך. בענין שזה אות כי הולד הוא של אברהם ולא של אבימלך. וזהו ותלד שרה לאברהם בן לזקניו ע"ד פלא בהיותו זקן מאד. וכן שרה היתה זקינה מאוד. וזהו ותלד שרה בן לאברהם. ועוד שהי' לזקוניו כמאמרם ז"ל שהיה זיו איקונין שלו דומה לאברהם. למועד אשר דבר אתו אלהים בשנה האחרת. ולא למועד אבימלך כי זו אי איפשר להתעבר ולילד מיד אבימלך. ואמר שקרא שמו יצחק כמו שאמר לו השם בזמן העבר ואת בריתי אקים את יצחק. וזה להורות שהיה מעשה נס לקיים השם מאמרו. כי מצד אברהם ושרה לא היו ראויים. וזהו ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו. אף על פי שהיה זקן וכן אשר ילדה לו שרה שהיתה זקנה יצחק. וזה שאמר ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו שלא בדרך העולם:
ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים. כלומר אני שמחה אחר שאני אם הבנים וילדתי בן לזקוני. ואף על פי שכל השומע יצחק לי לפי שאני זקנה. איני חוששת אחר שצחוק ושמחה ותענוג עשה לי אלהים. ואמר צחוק עשה לי אלהים. להורות על הנס הגדול שהיתה זקנה בת תשעים ואברהם בן ק'. ועכ"ז נתן להם בן נמול לח' ימים. וזהו צחוק. או שאמרה צחוק עשה לי אלהים. כי מרוב שמחתה אמרה אני יודעת כי יושב בשמים ישחק ממני לפי שאני זקנה. וכן כל השומע דבר זה יצחק לי לרוב זקנותי. ועם כל זה אני אומרת ומתפללת יהי רצון שאותו שדבר לאברהם שנתן לו את יצחק. יעשה לי חסד אחר שיתן לי בנים אחרים להניק אותם אחר שילדתי בן לזקוניו. וזהו מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה. ואם פירוש מי מלל לאברהם הוא כמו ימלל פירושו ידוע והוא דוחק:
ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול. לפי שהיו שם גדולי הדור שם ועבר ואבימלך. כמאמרם ז"ל. ולא נתפרשו שמותם כמו שנתפרשו רעי איוב לפי שבאו לנחמו. ואם הוא כפשוטו של מקרא היו נוהגים לעשות המשתה ביום הגמל הנער. ודרך המדרש צלולה שאמרו ביום הגמל את יצחק ביום שמיני למילתו. וזהו ביום ה"ג מל:
ותרא שרה את בן הגר מצחק. אם הענין כפשוטו הוא שהזקנים מקפידים מאד כשצוחקים האנשים. לפי שחושבים שצוחקים מהם. ולפי ששרה היתה זקנה ואמרה כל השומע יצחק לי. כשראתה לישמעאל מצחק חשבה שצחק ממנה. ולכן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה. ויש להודות על חכמים זכרונם לברכה שאמרו שראתה הצדקת בו דברי עבירה ויראה שיוציא את בנה לתרבות רעה. ולכן אמרה את בן הגר המצרית ולא אמרה את ישמעאל כי היה דומה לאמו המצרית והכשפנית. אף על פי שילדתו לאברהם. ואמר כי לא יירש בן האמה הזאת. כלומר ומה היא ממתנת בכאן אם לא שתמות בלא עתך לירש אותך. ואין הדין כן כי לא יירש בן האמה הזאת עם בן הגבירה. וירע הדבר מאד בעיני אברהם. וכל זה לחזק גלות בניו ביד ישמעאל בעון זה. כמו שפירשתי למעלה בלידת ישמעאל. ולכן אמר לו השם אל ירע בעיניך על הנער. הלואי שלא היה. כי שרה רואה למרחוק יותר ממך. ולכן שמע בקולה. כי היא רואה מה שעתיד לעשות לבניך. ולכן וישכם אברהם בבקר לקיים מצות בוראו. ולולי העונות בכאן היה ראוי למות כשכלו המים. בענין שלא ימית את בני ישראל בצמא. אלא ששמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם בצער. ועוד לקיים הבטחת אברהם אביו שנאמר לו והפריתי אותו. וזהו כי לגוי גדול אשימנו. ויפקח אלהים את עיניה. לפי ששערי דמעה לא ננעלו וכתיב ותשא את קולה ותבך. ולכן פקחה עיניה וראתה באר מים. ואמר שגדל הנער ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים לחזור לגלוליה:
ויהי בעת ההיא שראו כבוד עושרו ורוב בניו ביום חתונת מילתו ובכל אשר יפנה ירשיע. ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. ועתה השבעה לי באלהים הנה הוא האלהים אשר הוא עמך בכל אשר אתה עושה. וכל זה לפי שפחדו ממנו אולי יטור לו איבה על לקיחת שרה. ולכן אמר ועתה השבעה לי לפי העת שאתה גדול המעלה. ואלהים עמך. ואתה קדוש ה'. ואין ראוי לנטור לך לעולם איבות. ועתה השבעה לי לפי העת. אף על פי שלא היה ראוי לפי המעשה שעשיתי עמך. ויש לי לזכור הטובות מהחסד שעשיתי עמך ולא הרעות שעשיתי לך. ואם אני איני ראוי לכך. עשה בשביל הארץ אשר גרת בה. וזהו כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרת בה. ולפי שראה טענותיו צודקות בדברים רבים. לא רצה להוכיחו בראשונה אלא מיד הודה לדבריו. ואמר אנכי אשבע כשיצטרך או כשתרצה. אבל יש לך לידע כי איני זוכר ראשונות ממה שאתה חושב. אבל אני מודיע לך כי עבדיך גזלו באר מים לעבדי. וראוי לך להשיב את הגזילה אשר גזלו עבדיך:
ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה. כלומר איני אשם בזה כי לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה. אבל אתה אשם בדבר זה שידעת הדבר ולא הגדת לי. ולא היה ראוי לך להעלים הדבר בלבך בדרך נטירה. כי האוהבים ראוי שיהיו בלב אחד כאיש אחד. ואם תאמר שאף על פי שאתה לא הגדת לי ששמעתי הדבר מאחר. אינו כן כי גם אנכי לא שמעתי בלתי היום. ורמז בכאן ידיעה והגדה ושמיעה. לפי שהדבר נודע מצד שלשה דברים. או מצד ידיעה. או מצד שמיעה. או מצד הגדה. הידיעה היא שיודע הדבר מצד ידיעתו וחכמתו או מצד סבותיו. וכשלא ישיג זה ישיג הדבר מצד הגדה שהגידו וספרו לו הדבר. או מצד שמיעה אף על פי שלא יגידו לו הדבר נשמע מצד עצמו. כאמרו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. ואני משיב על פי שאלתם. ולפעמים אין בארץ לפני אלא הדבר נשמע אלי מצד עצמו. וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי הדבר בעצמו. ולכן אמר בכאן וגם אנכי לא שמעתי. ואלו השלשה. ספרם הנביא באומרו הלא תדעו הלא תבינו הלא הוגד מראש לכם. הלא תדעו מצד ידיעתכם. הלא תבינו מצד שמיעה שההבנה היא בכלל שמיעה. כמו כי שומע יוסף. ואם לא תדעו ותבינו הלא הוגד לכם מצד המגידים. ולכן אמר בכאן אבימלך אלו השלשה לא ידעתי מי עשה זה ולא מצד הגדה ולא מצד שמיעה בלתי היום שהגדת לי אתה. ולכן אין לך להאשימני:
ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית. למה הוצרך בכאן זאת המתנה לכריתת הברית. אבל הרצון בזה לפי שאברהם קבל מתנות מאבימלך בענין שרה. כדכתיב ויקח אבימלך צאן ובקר ויתן לאברהם. ודרך כורתי ברית להיות שוין זה אצל זה במעלה ובכבוד. בענין שתהיה ביניהם אהבה שוה בלי חלוק. וכאן אברהם היה מלך גוים. ואבימלך היה גם כן מלך. והוא יבא לבקש את אברהם. ולפי שאברהם קיבל מתנות מאבימלך והכתוב אמר ושונא מתנות יחיה לפי שמקבל המתנה הוא מתבייש כשרואה הנותן. עד שנראה לו שהוא משועבד כעבד עולם לנותן. וכמו שאמרו בברכות מפני שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ובזה נראה שאברהם היה משועבד לאבימלך במתנות שקבל. וזה דבר בלתי ראוי לאברהם. וכל שכן לכריתת הברית שצריך שיהיו שניהם שוין. לזה אמר בכאן ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך. בענין שחזר לו מתנתו. או למעט כמו שקיבל אברהם מתנות מאבימלך כן קבל אבימלך מתנות מאברהם. ואז ויכרתו ברית שניהם. כי אז שניהם שוים ויכולים לכרות ברית באמת ובתמים. ולכן אמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. לרמוז שאחר ששניהם שוין ונכנסו בברית אין ראוי להיות חילוק ביניהם אלא אהבה ואחדות. ולכן אהבה עולה י"ג כמנין אחד ומי שיפריד הבניין ויחלק האהבה ראוי שיהיה נחלק לשנים כמו העגל. ולכן תמצא כי אפילו מלך המלכים שאין דמות וערך לו כשכרת ברית עם אברהם. הוצרך לעבור בין הגזרים כדכתיב והנה תנור עשן ולפיד אש. רמז לשכינה שהיא אש אוכלה. וכל זה לקיים האהבה והאחדות בין ישראל ובין השם. בענין שראה השם שכמו שהוא נקרא ה' אחד. כן ישראל גם כן נקראו עם אחד. ואברהם שנכנס בברית עם השם נקרא אחד. שנאמר אחד היה אברהם. ולכן רצה השם להכניס עצמו בברית עם ישראל. כאומרו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כורת עמך היום למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים. מכאן תבין מה שכתב שם הרב הגדול רש"י ז"ל כל כך הוא נכנס בטורח בשבילכם וכו'. ולכן כתב בכאן ויכרתו שניהם ברית. אחר שקבל אבימלך מתנת אברהם כמו שקיבל אברהם מאבימלך:
ולפי שאבימלך היה עובד עבודה זרה. ולא היה ראוי לאברהם להכנס בברית עמו. כי אולי הוא יציב לו אבן או מצבה או שום בהמה לכריתת הברית ויהיה כוונתו לעבודה זרה. לזה אמר ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן. להציבם הוא לשם שמים. כמו שעשה יעקב עם לבן. ויקח יעקב אבן וירימה מצבה. ולכן שאל אבימלך מה הנה שבע כבשות הצאן האלה. והשיב כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת. שהוא באר מים חיים. ואין לי בורות נשברים מאלהים אחרים כמוך. ולזה הצבתי אותן לבדנה. בעניין שלא יתערבו עם צאן לבן. ולפי שיש בכאן סוד גדול בזה הבאר. קרא אותו באר שבע. לפי שהוא שביעי לבארות. ותמצא שבעה בארות בפרשת וירא. והנה באר בשדה שם תמצאנו כי הוא רמז לשם ה' שנקרא באר מים חיים. ואמר כי שם נשבעו שניהם. אף ע"פ שאין השבועה מפורשת בכאן. ידוע שאברהם נשבע בשם הקדוש. ואבימלך באלהיו כמו שמוזכר בלבן אלהי אברהם ואלהי נחור. ואולי אברהם לא נשבע אלא מה שאמר אנכי אשבע. וחשב אבימלך שהוא כמו אנכי נשבע. וכל זה כדי שלא לישבע עם עובד עבודה זרה. וחזר לומר ויכרתו ברית בבאר שבע אחר שאמר ויכרתו שניהם ברית. לרמוז מה שפירשתי בו. כי אז היו מוכנים שניהם ושוים לברית ועכשיו כרתו הברית בבאר שבע. ואולי כריתת הברית היה על אשר כרתו לשנים או שזבחו זבחים ואכלו שם:
ויקם אבימלך. תקומה היתה לו שנכנס בברית עם אברהם הצדיק. ועם כל זה וישובו אל ארץ פלשתים לתועבותם ולכשופיהם. ולא למדו מדרכי הצדיק. אבל אברהם ויטע אשל בבאר שבע. הוא עץ חיים מהתורה שלמד לכל העולם והכניסם תחת כנפי שכינה באכילה שתייה לוויה. ובסבת זה ויקרא שם בשם ה' אל עולם. ואמר שהתמיד זה זמן רב. וזהו ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ורמז בזה שאף על פי שישב שם שנים רבות. לא למד מדרכיהם אבל נדבק יותר בתורה ובמצות בראות מעשיהם ותועבותם כמה מקולקלים. וזהו ויגר אברהם וכו':
