בניין הדורות בקדושת הגוף

יסודה של דרך אברהם, דרך הקודש, מחייב את בניין הגוף - הכלי המוכן להארת הנשמה. לשם כך, יש צורך בבניין אומה בעלת סדר חיים מיוסד בקודש, שבתוכו ומתוכו תאיר האמונה הגדולה והטהורה את אורה.

המלאכה של בניין ערכי הקודש בתוך מסגרות החול – יצירת חטיבה אחת של נשמה וגוף, קודש וחול השלובים זה בזה – מסובכת ומסוכנת כאחד. בעיני בשר אי־אפשר לראות עד כמה יכולים חיי הגוף לסכן את התוכן הקדוש העומד עליהם, ועל־כן מוכרחה מלאכה זו להיעשות בכח של חכמת ההשגחה הא-להית לבדה, ללא התערבות האדם. כך ראינו בשעת בריאת האדם הראשון כי הקב"ה, כביכול, בכבודו ובעצמו ברא לא רק את נשמתו אלא גם את גופו. זה גם פשרו של המטבע שטבעו חכמים בלשון הברכה העוסקת בחיבור הגוף לנשמה: "רופא כל בשר ומפליא לעשות", וביאר הרמ"א: "קושר דבר רוחני בדבר גשמי"(שולחן ערוך אורח חיים ו א).

מתוך כך מתברר מדוע למרות השתדלותו של אברהם, לא זכו הוא ושרה – אשת בריתו הרוחנית – להקים את דור ההמשך של זרע ישראל (א). מלאכה זו היא מעל לכוחו של האדם, ואפשר שאברהם התקשה לעסוק בה גם מצד פחיתותם של הדורות הקודמים, שמהם נולד, שהותירה את רישומה בגופו. לו היה בניין הדור הבא נתון בידיו של אברהם, היו היסודות השפלים הללו נכרכים במחברת אחת יחד עם כוחות הטוב הרצויים.

על־כן באה העצה לצרף לבית אברהם את השפחה המצרית, הגר, כדי שהטבעים השפלים המעורבים בגופו של אברהם ימצאו את גילוים על ידה, ובזאת יכשירו את בניין העתיד של שרה להארה טהורה שאינה מלווה בסיגים קודמים (ב-ד).

הגר, הבאה לבית אברהם, חושבת בטעות כי היא שוות ערך לשרה (ד) ומתוך כך מאלצת את שרה להוכיח את יתרונה (ה). המאבק בין השתיים מוביל לבריחתה של הגר אל המדבר (ו-ז), שם קורא אליה מלאך ד' לשוב ולקבל את מרותה של גברתה ומבשר לה על הולדת בנה, ישמעאל (י-יא).

על הבן שיוולד להגר אמר המלאך "וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם"(יב). אפשר כי הכוונה לפרא המכין את האדם; התגלות פחותה שמוצאה מסיגי הדורות הקודמים, המאפשר בלידתו את הופעת זרע הקודש של יצחק. הגר שבה אל בית אברהם, שכיוון ברוח הקודש וקרא את שם בנה ישמעאל (רש"י בראשית טז טו).