פסוק א:וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה״ (בראשית יא:ל), רוֹצֶה לוֹמַר כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה שָׂרַי שֶׁלֹּא יָלְדָה לְאַבְרָהָם, וְהוּא בֶּן שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ וְהִיא בַּת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, חָשְׁבָה כִּי אֵין לָהּ תִּקְוָה עוֹד. אָמְרָה: הִנֵּה כִּי הָאֵל אָמַר לְאַבְרָהָם שֶׁיִּתֵּן לוֹ זֶרַע שֶׁיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ, וּמִמֶּנִּי לֹא יִהְיֶה הַזֶּרַע עוֹד, כִּי אֲנִי זְקֵנָה, וְהַבֵּן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת יִהְיֶה לוֹ. טוֹב לִי שֶׁאֶתֵּן לוֹ שִׁפְחָתִי לְאִשָּׁה, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וְיִהְיֶה לִי כִּבְנִי, וְטוֹב לִי מִשֶּׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת.
פסוק א:וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית. כִּי אִלּוּ הָיְתָה כְּנַעֲנִית לֹא הָיְתָה לֹקְחָהּ לְאַמָּתָהּ. וְזָכַר שְׁמָהּ לִכְבוֹד אַבְרָהָם.
פסוק ב:עֲצָרַנִי ה׳ מִלֶּדֶת. כֵּיוָן שֶׁעַד כֹּה עֲצָרַנִי מִלֶּדֶת לְךָ, אֵין לִי תִּקְוָה עוֹד שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מִמֶּנִּי כִּי אֲנִי זְקֵנָה.
פסוק ב:אִבָּנֶה. הַבֵּן נִקְרָא בֵּן, לְפִי שֶׁהוּא בִּנְיַן הָאָב וְהָאֵם. אָמְרָה: אִם יִהְיֶה לְךָ מִשִּׁפְחָתִי בֵּן, אֶחְשֹׁב אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנִי וְיִהְיֶה לִי כְּבֵן.
פסוק ב:וַיִּשְׁמַע אַבְרָם. לוֹמַר שֶׁיָּשַׁר בְּעֵינָיו הַדָּבָר, וְלֹא הִמְתִּין בָּזֶה לִדְבַר הָאֵל כִּי חָשַׁב כִּי אַחַר שֶׁשָּׂרָה כָּלְתָה מִלֶּדֶת, מַה שֶּׁיִּעֲדוֹ הָאֵל לָתֵת לוֹ זֶרַע, מֵהָגָר יִהְיֶה, וְאַחַר שֶׁיָּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי שָׂרַי יָשַׁר גַּם בְּעֵינָיו, וְאַבְרָהָם לֹא הִתְפַּלֵּל עַל שָׂרָה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יִצְחָק, אוֹ הִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה, כִּי רָצָה הָאֵל לְהַרְאוֹת בָּהּ נִפְלְאוֹתָיו לְאַהֲבַת אַבְרָהָם שֶׁתֵּלֵד בַּת תִּשְׁעִים.
פסוק ג:מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים. אָמַר כִּי מִשֶּׁיָּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִמְתִּינָה עוֹד עֶשֶׂר שָׁנִים, כִּי חָשְׁבָה כִּי שָׁם יִתֵּן לְאַבְרָהָם בֵּן מִמֶּנָּה, כִּי כֵן אָמַר לוֹ ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ״ (בראשית יב:א), וְאַחַר כֵּן ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ (בראשית יב:ב), כֵּיוָן שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה אָמְרָה כְּבָר זְקֵנָה אֲנִי, עוֹד אֵין תִּקְוָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן מִמֶּנִּי, אֶתֵּן לוֹ שִׁפְחָתִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סד) נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה אֵינוֹ רַשַּׁאי לְבַטֵּל וְיוֹצִיאָהּ וְיִתֵּן כְּתֻבָּה שֶׁמָּא לֹא זָכָה לִבְנוֹת מִמֶּנָּה; וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר ״מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״ לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין יְשִׁיבַת חוּצָה לָאָרֶץ עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְזֶה לְטַעַם שֶׁזָּכַרְנוּ.
פסוק ד:וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ. חָשְׁבָה כִּי מֵאַחַר שֶׁזֶּרַע אַבְרָהָם יִהְיֶה מִמֶּנָּה, כִּי הִיא תִּהְיֶה גְּבִירָה, וְלֹא הָיְתָה חוֹשֶׁשֶׁת לְמִצְווֹת שָׂרַי גְּבִרְתָּהּ לַאֲשֶׁר תְּצַוֶּה.
פסוק ה:חֲמָסִי עָלֶיךָ. הַחָמָס שֶׁאֲנִי לוֹקַחַת מִשִּׁפְחָתִי, עָלֶיךָ הוּא, כִּי אֲנִי לְטוֹבָתְךָ נִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁנְּתַתִּיהָ לְךָ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ זֶרַע מִמֶּנָּה, וְעַתָּה נְקַלּוֹתִי בְּעֵינֶיהָ וְאַתָּה לֹא תָחוּשׁ וְלֹא תְּיַסֵּר אוֹתָהּ, וַאֲנִי לִכְבוֹדְךָ אֵינִי רוֹצָה לִרְדּוֹתָהּ.
פסוק ה:יִשְׁפֹּט ה׳. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה טז:): כָּל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה, דִּכְתִיב ״וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ״ (בראשית כג:ב), וְזֶה אָמְרוּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵין לִקְרֹא חָמָס עֲלֵיהֶם כְּגוֹן זֶה, כִּי אַבְרָהָם אֲפִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ זֶה בֶּאֱמֶת הָיָה מְיַסְּרָהּ וְלֹא קִבְּלָהּ, כִּי רָחוֹק הוּא שֶׁיִּשְׁתֹּק אַבְרָהָם לִקְלוֹן שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, כָּל שֶׁכֵּן מִשִּׁפְחָתָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת לוֹ לְאִשָּׁה.
פסוק ה:וּבֵינֶיךָ. מָלֵא יוֹ״ד בֵּין הַנּוּ״ן וְהַכָּ״ף, כִּי כֵן תָּבֹא מִלַּת בֵּין פְּעָמִים בְּלֹא רִבּוּי וּפְעָמִים בְּיוֹ״ד הָרִבּוּי, וְכֵן ״בֵּינֵכֶם וּבֵינוֹ״ (יהושע ג:ד). וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָשׁ (בראשית רבה מה) כִּי שָׂרָה נָתְנָה עֵינֶיהָ בַּהֲרוֹנָהּ וְהִפִּילָה מֵאוֹתוֹ הַהֵרָיוֹן, אִם כֵּן אֵינוֹ מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה מָלֵא אֶלָּא חָסֵר.
פסוק ו:שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁכְבָה בְּחֵיקִי, שִׁפְחָתֵךְ הִיא כְּבַתְּחִלָּה, וְיֵשׁ לָךְ רְשׁוּת עָלֶיהָ לִרְדּוֹתָהּ אִם תַּעֲשֶׂה אֵלַיִךְ דָּבָר שֶׁלֹּא כַהֹגֶן, כִּי הִיא שִׁפְחָתֵךְ וּרְשׁוּתָהּ בְּיָדֵךְ, וְלֹא תְקַבֵּל מִמֶּנִּי כְּמוֹ שֶׁתְּקַבֵּל מִמֵּךְ, וְהִנְנִי מוֹחֵל לָךְ כְּבוֹדִי.
פסוק ו:וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי. עָשְׂתָה עִמָּהּ יוֹתֵר מִדַּאי וְעָבְדָה בָּהּ בְּפֶרֶךְ, אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה מַכָּה אוֹתָהּ וּמְקַלֶּלֶת אוֹתָהּ וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִסְבֹּל וּבָרְחָה מִפָּנֶיהָ. וְלֹא נָהֲגָה שָׂרָה בָּזֶה לְמִדַּת מוּסָר וְלֹא לְמִדַּת חֲסִידוּת, לֹא מוּסָר כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאַבְרָהָם מוֹחֵל לָהּ עַל כְּבוֹדוֹ, וְאָמַר לָהּ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ הָיָה רָאוּי לָהּ לִמְשֹׁךְ אֶת יָדָהּ לִכְבוֹדוֹ וְלֹא לְעַנּוֹתָהּ; וְלֹא מִדַּת חֲסִידוּת וְנֶפֶשׁ טוֹבָה כִּי אֵין רָאוּי לְאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּל יְכָלְתּוֹ בְּמַה שֶׁתַּחַת יָדוֹ, וְאָמַר הֶחָכָם מָה נָאוָה הַמְּחִילָה בְּעֵת הַיְכֹלֶת, וּמַה שֶּׁעָשְׂתָה שָׂרַי לֹא הָיָה טוֹב בְּעֵינֵי הָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמַּלְאָךְ אֶל הָגָר ״כִּי שָׁמַע ה׳ אֶל עָנְיֵךְ״ (בראשית טז:יא) וְהֵשִׁיב לָהּ בְּרָכָה תַּחַת עָנְיָהּ. וְאַבְרָם לֹא מָנַע שָׂרַי מִלְּעַנּוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה רַע בְּעֵינָיו, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בַּיִת. וְכֵן זֶה הַסִּפּוּר נִכְתַּב בַּתּוֹרָה לִקְנוֹת אָדָם מִמֶּנּוּ הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וּלְהַרְחִיק הָרָעוֹת.
פסוק ז:עַל עֵין הַמַּיִם. אַחַר שֶׁאָמַר עַל־עֵין הַמַּיִם אָמַר עַל־הָעַיִן. לְפָרֵשׁ, כְּלוֹמַר עַל אֵיזֶה עַיִן מְצָאָהּ מַלְאַךְ ה׳, עַל־הָעַיִן שֶׁהִיא בְּדֶרֶךְ שׁוּר, כְּלוֹמַר שֶׁהָיְתָה שָׁבָה לְמִצְרַיִם אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ, כִּי שׁוּר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם.
פסוק ח:וַיֹּאמַר. בָּא פַּתָּח עִם הָרְבִיעִי כְּמוֹ בְּהֶפְסֵק, כִּי יֵשׁ לָרְבִיעִי בִּמְקוֹמוֹת מִנְהַג הַהֶפְסֵק, וּלְפִי שֶׁעִנְיָנוֹ בְּעַצְמוֹ בָּא כֵן, כִּי אֵינוֹ דָּבֵק עִם הַבָּא אַחֲרָיו אֶלָּא עִם שֶׁזָּכַר, וְכֵן כָּל וַיֹּאמַר.
פסוק ח:הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי. נִקְרְאָה בִּשְׁמָהּ וְתָאֳרָהּ, כְּלוֹמַר הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחַת שָׂרַי הֵיאָךְ אַתְּ הֵנָּה. אֵי מִזֶּה בָּאת. כְּלוֹמַר הַמָּקוֹם שֶׁבָּאת מִמֶּנּוּ אֵי הוּא? וְאָנָה תִּרְצִי לָלֶכֶת?
פסוק ח:בֹּרַחַת. בְּפַתַּח הָרֵי״שׁ בְּסוֹף פָּסוּק שֶׁלֹּא כְמִנְהָג.
פסוק ט:וַיֹּאמֶר. אָמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״וַיֹּאמֶר״, כֵּן הוּא מִנְהַג הַכָּתוּב בִּמְקוֹמוֹת, וּבָא כֵן לְחַזֵּק הַמַּאֲמָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ רַבִּים בְּסֵפֶר מִכְלוֹל בְּחֵלֶק הַדִּקְדּוּק מִמֶּנּוּ. וְיִתָּכֵן לְפִי מַה שֶּׁאָמַר לָהּ שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים, אָמַר ״וַיֹּאמֶר״ עַל כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן. וְיֵשׁ דְּרָשׁ כִּי שְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים שָׁלַח לָהּ הָאֵל זֶה אַחַר זֶה, וְאָמְרוּ: וּמָה לְשִׁפְחוֹת הָאָבוֹת נִגְלָה הַמַּלְאָךְ שָׁלוֹשׁ וְאַרְבַּע פְּעָמִים וְלָנוּ אֲפִילוּ אַחַת לֹא (בראשית רבה מה).
פסוק ט:וְהִתְעַנִּי. סְבֹל הָעִנּוּי שֶׁתְּעַנֵּךְ, כִּי לְטוֹב לָךְ יִהְיֶה שֶׁתֵּשֵׁב עִם אַבְרָהָם, כִּי בִּזְכוּתוֹ יִהְיֶה זַרְעֵךְ רַב מְאֹד.
פסוק י:הַרְבָּה אַרְבֶּה. הַמַּלְאָךְ הוּא שְׁלִיחַ הָאֵל וּמְדַבֵּר בִּשְׁמוֹ הַדְּבָרִים כְּאִלּוּ הוּא אֲמָרָם.
פסוק י:וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. דֶּרֶךְ גּוּזְמָא וְהַפְלָגָה.
פסוק יא:הִנָּךְ הָרָה. אָמַר לָהּ זֶה לִפְתִיחַת הַדְּבָרִים, כִּי כְּבָר יָדְעָה הִיא כִּי הָרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה״ (בראשית טז:ד), וְהַבְּשׂוֹרָה שֶׁבִּשְּׂרָהּ הִיא וְיֹלַדְתְּ בֵּן .וְיֹלַדְתְּ, אָמְרוּ שֶׁהִיא מֻרְכֶּבֶת מִן וְיָלַדְתְּ שֶׁהוּא פֹּעַל עָבָר וּמִן וְיוֹלֶדֶת שֶׁהוּא בֵּינוֹנִי, וְטַעַם הַהַרְכָּבָה כִּי וְיָלַדְתְּ שֶׁהוּא פֹּעַל עָבָר מוּסָב לֶעָתִיד מִפְּנֵי הַוָּי״ו, לְפִי שֶׁהוּא עָתִיד, כִּי עֲדַיִן לֹא יָלְדָה, וְהִרְכִּיב עִמָּהּ יוֹלֶדֶת, כִּי אָמַר לָהּ כְּמוֹ שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ הָרָה כֵּן תֵּדְעִי בֶּאֱמֶת שֶׁתֵּלְדִי בֵּן כְּאִלּוּ אַתְּ יוֹלֶדֶת אוֹתוֹ עַתָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי הַמִּלָּה מִפֹּעַל הַדּוֹמֶה לַמְרֻבָּע.
פסוק יא:וְקָרָאת שְׁמוֹ. הַתָּי״ו לְנֹכַח הַנְּקֵבָה הַנִּמְצֵאת, ״וְקָרָאת אֶתְכֶם״ (דברים לא:כט) הַתָּי״ו לִנְקֵבָה כְּמוֹ הֵ״א וְקָרְאָה.
פסוק יא:אֶל עָנְיֵךְ. אֶל אֲשֶׁר צָעַקְתְּ מִתּוֹךְ עָנְיֵךְ. וְהֻצְרַכְנוּ לְפֵרוּשׁ הַזֶּה לְפִי שֶׁאָמַר שָׁמַע וְלֹא אָמַר רָאָה. וְיִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ ״צְלוּתֵיךְ״, וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ עָנְיֵךְ, צַעֲקָתֵךְ, כְּמוֹ ״וַיַּעַן אִיּוֹב״ הָרִאשׁוֹן (איוב ג:ב), ״וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו״ (ישעיה יג:כב), ״וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ״ (דברים כו:ה), וְהַדּוֹמִים לָהֶם.
פסוק יב:וְהוּא יִהְיֶה. הוּא וְזַרְעוֹ.
פסוק יב:פֶּרֶא אָדָם. אָדָם מִדְבָּר כְּפֶרֶא, כִּי רֻבָּם שׁוֹכְנִים בָּאֳהָלִים בַּמִּדְבָּרוֹת; וְכֵן אָמַר ״כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר״ (ירמיה ג:ב), וְהָעַרְבִיִּים הֵם יִשְׁמְעֵאלִים.
פסוק יב:יָדוֹ בַכֹּל. לְפִי שֶׁהָיָה מִדְבָּרִי יִהְיֶה שְׁלוּחַ יָד בְּכָל שְׁכֵנָיו וְגַם שְׁכֵנָיו בּוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִבְרַח מִפְּנֵיהֶם אֶלָּא יִשְׁכּוֹן עַל פְּנֵיהֶם, וְכֵן אָמַר (בראשית כה:יח) ״עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל״, וּשְׁכֵנָיו הֵם אֶחָיו.
פסוק יג:וַתִּקְרָא. קָרְאָה אוֹתוֹ אֵל רֳאִי, שֶׁאָמְרָה כְּנֶגְדּוֹ אַחַר הִפָּרֵד שֶׁנִּפְרַד מִמֶּנָּה אַתָּה אֵל רֳאִי, כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא אָדָם, שֶׁלֹּא הָיְתָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁיּוּכַל אָדָם לִרְאוֹת מַלְאָךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר מָנוֹחַ, ״מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ״ (שופטים יג:כב). וְכֵיוָן שֶׁרָאֲתָה שֶׁנִּפְרַד מִמֶּנּוּ כְּרֶגַע וְלֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ עוֹד, יָדְעָה שֶׁהוּא מַלְאָךְ וְאָמְרָה מַלְאַךְ הָרְאוּת רָאִיתִי, כְּלוֹמַר מַלְאָךְ שֶׁיּוּכַל אָדָם לִרְאוֹתוֹ. רֳאִי בְּשֶׁקֶל ״עֳנִי״ (איכה ג:א), ״דֳּמִי״ (תהלים פג:ב), ״צֳרִי״ (בראשית מג:יא).
פסוק יג:כִּי אָמְרָה. אָמְרָה בִּלְבָבָהּ, בָּזֶה אֲנִי מַכֶּרֶת וְיוֹדַעַת שֶׁהוּא מַלְאָךְ, כִּי אָדָם מִשֶּׁנִּפְרָד מֵאַחֵר רוֹאֵהוּ אַחֲרָיו כְּפִי הַשָּׂגַת עֵינוֹ, אֲבָל אֲנִי לֹא רָאִיתִי אֲפִלּוּ הֲלֹם, בִּמְקוֹמִי לֹא רָאִיתִי אַחֲרָיו כְּשֶׁנִּפְרָד מִמֶּנִּי זֶה שֶׁרָאִיתִי, כְּלוֹמַר זֶה שֶׁנִּגְלָה אֵלַי, וַאֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ וּכְרֶגַע נִכְסָה מִמֶּנִּי בִּמְקוֹמִי, אֵין זֶה כִּי אִם מַלְאָךְ.
פסוק יג:רֳאִי. רוֹאֶה אוֹתִי.
פסוק יד:עַל־כֵּן קָרָא לַבְּאֵר. קָרָא הַקּוֹרֵא לְאוֹתוֹ הַבְּאֵר שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַמַּלְאָךְ לְהָגָר בְּאֵר לַחַי רֹאִי, לְטַעַם שֶׁאָמְרָה הָגָר ״אַתָּה אֵל רֳאִי״ (בראשית טז:יג). הַמַּלְאָךְ הוּא חַי לְעוֹלָם, לְפִיכָךְ אָמַר לַחַי, וְהַבְּאֵר הַזֶּה הוּא הָעַיִן שֶׁזָּכַר לְמַעְלָה.
פסוק יד:הִנֵּה בֵין־קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד. נָתַן סִימָן לַבְּאֵר הַזֶּה אָנָה הוּא, לְפִי שֶׁכְּשֶׁיִּרְאֶה אָדָם אוֹתוֹ יִתֵּן שֶׁבַח לַמָּקוֹם שֶׁבָּחַר בַּצַּדִּיקִים, כִּי לְאַהֲבָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שָׁלַח מַלְאָךְ אֲפִלּוּ לְשִׁפְחָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה הוֹלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּתוֹ. וּבָרֶד הוּא שׁוּר שֶׁזָּכַר לְמַעְלָה, וּשְׁנֵי שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ לְפִיכָךְ זָכַר אֶת שְׁנֵיהֶם, וְכֵן אוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם שְׁנֵיהֶם ״חַגְרָא״.
פסוק טו:וַיִּקְרָא אַבְרָם. אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְאָךְ אָמַר לְהָגָר שֶׁהִיא תִקְרָא אוֹתוֹ יִשְׁמָעֵאל, אָמְרָה הִיא לְאַבְרָהָם; וְהִיא קָרְאָה אוֹתוֹ יִשְׁמָעֵאל, וְאַבְרָהָם גַּם כֵּן קָרָאוֹ כָּךְ כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה הִיא לוֹ בְּשֵׁם הַמַּלְאָךְ. וְכֵן רָאִינוּ בְּשֵׁת שֶׁאָדָם וְחַוָּה קָרְאוּ אוֹתוֹ שֵׁת, וְרָאִינוּ שֶׁהָאָב קוֹרֵא בְּשֵׁם אֶחָד וְהָאֵם בְּשֵׁם אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁקָּרְאָה רָחֵל שֵׁם בְּנָהּ הַקָּטָן ״בֶּן אוֹנִי״ וְאָבִיו קָרָא לוֹ ״בִּנְיָמִין״ (בראשית לה:יח).
פסוק טז:וְאַבְרָם. זָכַר שְׁנוֹתָיו לְהוֹדִיעַ כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁנָּתְנָה שָׂרַי הָגָר לְאַבְרָם הָרְתָה וְיָלְדָה, כִּי לֹא שָׁהֲתָה לְהִתְעַבֵּר וְלָלֶדֶת כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ לֵב אַבְרָם מְהֵרָה בַּבֵּן הַזֶּה, כִּי אַבְרָם הָיָה בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ כְּשֶׁיָּצָא מֵחָרָן וְעֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁיָּשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הֲרֵי שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ, וּבְסוֹף שָׁנָה עֲשִׂירִית נָתְנָה אוֹתָהּ לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״מִקֵּץ״, כְּמוֹ ״מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה״ (דברים טו:א) וְהַשְּׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת בְּסוֹפָהּ, הִנֵּה כִּי בִּתְחִלַּת שְׁנַת שְׁמוֹנִים וָשֵׁשׁ לְאַבְרָם נָתְנָה אוֹתָהּ לוֹ וְהָרְתָה וְיָלְדָה בְּאוֹתָהּ שָׁנָה.
