פסוק א:ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר. היינו כי תולדותן של צדיקים מעשים טובים א"כ אף אם ילדה שרה מ"מ זה אינו לאברהם רק לעצמה. ולה שפחה ושמה הגר במדרש אמר שניתן לה לשכר מפרעה וה' מתחלף בא' וא"כ ושמה אגר כי קיבלה אותה לשכר מפרעה ואגר הוא לשון עברי באמת רק שנתחלף ה' בא' וגם אז התחיל שעבוד וגלות ובגלות נאמר והגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה וכן היתה הגר שעלתה מעלה ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה ויצא ממנה ישמעאל שהיה גמל מעלה גרה גרה בחילוף אתוון הגר ומילה בלשון כי היה נימול ואינו ערל פה אבל עשו הוא ערל פה אבל ידו אחזת בעקב יעקב ולכך הוא מפריס פרסה וגרה לא יגר:
פסוק ב:ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה. ענין זה שנתנו האמהות שפחותיהם לבעלם כשלא ילדו הוא כפשוטה כי חששו שנגזר עליהם מיתה ולכך אין להם בנים וחשוב כמת ולכך בחרו בצרתם דאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ומאה מיתות ולא קנאה אחת והרי זה קשה ממיתה ויכפר זה על זה כענין דפנינה וחנה מה דאמרו חז"ל דפנינה לשם שמים נתכונה או י"ל הטעם דשרי נתנה הגר לאברהם כי הגר היתה שפחת מצרי בת מלך שניתן לאברהם וידוע דמצרים מלא כשפים הוא וחששא שרה אולי כשפו אותה המצרים לבל תלד כדי שתהא הגר המצרית לאברהם לאשה לזאת התחכמה שיבוא אברהם אליה ותתעבר ממנו א"כ נתקיים מחשבתם בכישופם וא"כ גם היא תוכל ללדת אחר כך ויותר נראה כי ידעה שרה שהיא עקרה וצריכה רחמי שמים רק גם זה ידעה כי לא פסקה הזוהמא מאבותינו כמבואר בגמ' אברהם הוליד ישמעאל וקליפה קדמה לפרי וא"כ בן הראשון יהיה רשע וכי ועשה הקב"ה נס להוליד רשע הלא שורת הדין שלא יהא רשע נולד כלל רק עולם כמנהגו נוהג ואם כן איך יהיה הקב"ה עושה נס שיהיה נולד רשע וא"כ אי אפשר שתלד ולכך ביקשה ממנו שיקח שפחתה שילד ממנה וא"כ אח"כ השני יהיה צדיק ובזה תבנה ויעשה לה הקב"ה נס להגליד והנה שלא יהיה זרע רשע מיוחס לאברהם לקח השפחה וא"כ הולד כמוה כנודע ואין הרשע נקרא על שם אברהם:
פסוק ב:וישמע אברם לקול שרי. אמרו חז"ל לקול רוה"ק כי כ אברהם קיים התורה והאיך נשא שפחה וגם מצרית ראשונה רק שרה היתה נביאה ונביא מותר לעבור על דברי תורה בהוראת שעה ולכך שמע לקול רוה"ק:
פסוק ג:ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ. עיין פירש"י שפירש מגיד שאין ישיבת ח"ל עולה מן המנין לפי שלא נאמר ואעשך לגוי גדול עד שיבוא לא"י נראה דודאי דכל אדם היושבים בח"ל עשר שנים ואינם עולים לא"י אינם יכולים לבטל מפו"ר ולזה תקשה אם כן אברם ושרי שישבו שנים רבות בח"ל יותר מעשר שנים למה המתינה מליתן לו שפחתה ולזה תירץ רש"י כי אז היה אברהם ג"כ עקר ולא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שבא לא"י ונתרפא ומ"מ דייקינן עשר שנים דווקא הואיל ופרט הכתוב עשר שנים ש"מ דבענין ההוא יש קפידא:
פסוק ג:ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה. אמרו במדרש ולא לאחר והדבר צריך תלמוד ואולי הכונה הזה שנשא אברהם שפחה מצרית היה ע"פ הדיבור ואין רשות ביד נביא להתיר מצוה לכלל אנושי דא"כ הרי זה בטולו רק רשאי להתיר באיש פרטי וזהו לו ולא לאחר הרצון בזה שאין הדבר מותר בכלל אפילו לאחר ליקח מצרית רק לו לאברהם לבד הותר מצרית ע"פ הדיבור ועוד יש לומר כי אמרו במדרש ואעשך לגוי גדול אעשה אותך לבריה חדשה וזה הי' כשנשתנה שמו מאברם לאברהם ואז נימול ונעשה בריה חדשה ונקרא שמו אברהם ולא אברם ואחר הוא וזהו שהתיר' שפחה מצרית לו היינו כל זמן שהיה אברם אבל כשנעשה בריה חדשה לא הותר לו ולכך לא מצינו שהיתה לאברהם לאשה כאשר הוסב שמו אברהם ונימול אשר לא יאות להיות ברית קודש מעורב עם שפחה מצרית וזהו לו ולא לאחר כשיהיה בריה חדשה והבן. (אמר המעתיק אל יקשה בעיני הקורא על הרב הא אמרו במדרש וגם רש"י הביאו דקטורה זו הגר וזה היה לאחר מיתת שרה דהרב הגאון פירש לפי הפשט ולא לפי הדרש דגם הרשב"א כתב דלפי הפשט קטור' היא אשה אחרת ועוד דגם לפי המדרש ר"י הוא דס"ל דקטורה זו הגר אבל רב נחמן הוקשה לו הא כתיב ויוסף ויקח אשה אלמא דמלת ויוסף יותר ראוי לפרשו על אשה אחרת עד שהוצרך ר"י לדחוק ולתרץ ויוסף על פי הדיבור על כן יש לומר שפירוש הרב הוא ע"פ הפשט):
פסוק ד:ויבוא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה. הנה אמרו חז"ל שנתעברה מביאה ראשונה והטעם הוא כי ישמעאל בן שפחה היה מזוהמא של אברהם כי לא פסקה הזוהמא וזה היה הזרע שהזריע בביאה ראשונה אבל אח"כ חדלה הזוהמא וא"כ אלו לא נתעברה רק מביאה שנייה היה כולו טוב וזה לא יאות להיות נולד בן משפחה יהיה מעורב טוב ורע ולכך נתעברה מביאה ראשונה אבל הגר חשבה להיפך אלו היה רשע האיך קעביד קב"ה נס שתתעבר בביאה ראשונה וכי יעשה נס ללידת רשע ולפי טעותם אזיל הטעם דלכך שרה עקרה שלא תלד רשע כי בן הראשון צריך להיות רשע כי היא חשבה שהוא צדיק ע"כ ותקל גבירתה בעיניה:
פסוק ה:ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפוט ה' ביני ובינך. הא דהתרעמה על אברהם הגם שהיא נתנה לו ברצונה נראה כי באמת למה לא בעל אברהם רק ביאה אחת ולמה לא בעל ושנה כראוי אך אברהם קיים כל התורה כולה ובעל בעילת מצוה ופריש מחמת נדה בגזירת חז"ל וקרה שנתעברה מביאה ראשונה וזה גרם להיות הגר גס לבה בשרה אבל היא טענה שנתנה לו שפחה בלי שיחרור כלל כי כך היה הדבר ברוה"ק וא"כ אין בה איסור נדה כלל וכ"ש שאין לו להחמיר להצריך פרישה בביאה ראשונה ולזה אמרה אנכי נתתי שפחתי בחיקך בלי שיחרור ואין זה אלא שאתה חושב כי לא היה ע"פ הדיבור וא"כ הייתי משחרר אותה ישפוט ה' ביני וביניך. או אפשר לפרש שאברהם היה פורש ממנה אחר ביאה ראשונה כי נסתפק בדברי שרה אם היה ע"פ הדיבור לכך לא בעל רק פעם אחת והמתין לראות אם נתעברה מביאה ראשונה ש"מ דמשמים הסכים ע"י ואלו היה עבירה לא היה נעשה נס ואם לא תתעבר ישפוט שלא היה ע"פ הדיבור וזהו טענת שרה חמסי עליך ישפוט ה' כי הוא היודע שברוה"ק היו כל דברי והיה לך להאמין ואברהם כי ראה שנתעברה יש דברי אמת בפי שרה אמר לה הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך רצונו לומר אל תדין אותה על שם סופה שיצא ממנה רשע בנים משחיתים בנחלת ה' רק כטוב בעיניך כמו שאתה רואה עכשיו וכמו שאמרו אין לדיין רק מה שעיניו רואות כפי הענין עכשיו של ולא על שם סופו:
פסוק ז:וימצאה מלאך ה' ויאמר הגר שפחת שרה אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת וגו' ותעניה שרה וגו'. כוונת שרה היה למתק הזוהמא זוהמת הנחש שהיה באברהם מתרח ואין זה נתמתק רק ביסורים כמו הפשתן כל מקום שנלקה הוא טוב ואין הנחש וזוהמתו נתמתק רק ע"י יסורין ועינוי ולכך היתה שרה הצדקת מענה אותה על העין בדרך שור נראה כי מזל שור הוא המוציא אסירים ועבדים חפשי כאשר יקסמו לו ומצרים היו מקסמים לו שלא יוציא מהם עבדים ולכך יוסף שיצא מעבדות לחירות היה נקרא בכור שור וישראל בצאתם ממצרים ועמדו אצל בעל צפון הוא מזל שור כי הוא ממזלות צפונית בראש כי טלה דבק לקו השוה וחשבו המצרים כי הוא המעכב לישראל בהלכם למדבר באו מדבר שור וחשבו כי מזל שור הוציאן ולכך המירו כבודו בתבנית שור ואמרו אלה אלקיך ישראל אשר הוציאך ממצרים וכן בלק אמר עם יצא ממצרים וילחכו סביבותיהם כלחוך השור כי שפט שמזל שור עזרם ולכך אמר בלעם לא כן הוא רק אל מוציאם ממצרים ולכך ברחה הגר למדבר שור כי היתה מצרית ושותא דינוקא דאבא כי שור יהיה בעזרתה ולכך שאל לה המלאך הגר שפחת שרי אי מזה באת הלא אתה מבית אברהם ושפחת שרה והם למעלה ממזל ואין המזל שולט בהם ואם כן כל טרחך לריק והשיבה מפני שרה גבירתה כי ידעה שהקב"ה אמר לאברהם בברית בין הבתרים צא ממזל כי אין אתה תחת המזל אבל חשבה הגר דזה נאמר לאברהם לבד ולא לשרה והמזל שולט בשרה ומזל שור יציל אותה מידה לכן אמרה מפני שרי גבירתי אנכי בורחת כי בה ישלוט המזל:
פסוק ט:ויאמר לה. המלאך לשוב לענוי כי ע"י כן יתמתק כח הנחש וע"י כן תהיה פרה ורבה כי כן כתיב הרבה ארבה עצבונך והרונך ואין הפירוש עצבון של הריון דאם כן לא הל"ל והרונך אבל האמת כי הארס הנחש מעכב מלפרות ולרבות כי אל אחר אסרם ולא עבד פרי אמנם ביסורין ועצבון סר הארס ופרים ורבים ולכך ע"י שארבה עצבונך ארבה ג"כ הרונך שתהר פעמים הרבה. ולכך נאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה כי ע"י ענוי סר זוהמא ולכך אמר המלאך שתקבל עינוי כדי שתהא מולדת ויהיה זרעה לרב על פני האדמה:
פסוק יא:ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכון. הא דכתיב כי שמע ה' אל עניך ולא ראה כי נראה כי כביכול נסתלק מלראות כי אלו ראה רשעים שיצא ממנו וכמה רעות שיגרמו לישראל לא היה נולד ישמעאל ע"כ הסתיר פניו מלראות רק שמע בקולה ועציה ולכך נקרא ישמעאל כי לא ראה שהיה בהסתר פנים ואמר שיהיה שמו ישמעאל ולא שמע אל כי המלאך ידע שהגר תוכל לטעון אם ע"י עינוים תפסיק הזוהמא למה יהיה רשע גם מה זה הבשורה שתלד רשע אבל אמרו חז"ל ביד כל אדם יחתום אין הפירוש שיד כל אחד ואחד יחתום רק הפירוש הוא דכתיב שתחת המרכבה יד אדם שלוחה היא הכללות לכל היא נקראת יד כל אדם כי הוא יד אדם הכולל לכל ובו נרשמין כל פשעים ועונות וזה היד הפשוטה לקבל שבים להפך הפגמים לזכות ולכך דרשו חז"ל יד אדם שלוחה לקבל תשובה וזהו אתה נותן יד לפושעים ואמרו חז"ל שישמעאל עשה תשובה ואדבר ליצחק מקמי' כי היה נכנע ליצחק וזהו שאמר לה מלאך כי אמת מתחלה יהיה פרא אדם וידו בכל ללסטם את הבריות אבל אח"כ יד כל היינו יד הנ"ל בו כי ישוב בתשובה וזהו ע"י מיתוק הזוהמא הנ"ל ובשורה טובה היא ועל פני כל אחיו ישכון שיהיה בצוותא עם יצחק כי ידבק בטוב וכמאמר חז"ל ולכך יקרא ישמעאל לשון עתיד כי ישמע ה' לתפלתו ותשובתו:
פסוק יג:ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי רואי על כן קרא לבאר באר לחי רואי הנה בין קדש ובין ברד. ויש להתבונן דתחלה אמר ותקרא ואחר כך על כן קרא דמשמע דהמלאך קראו ונראה דהגר נסתפקה אם הוא מלאך או השכינה מדבר מתוכו וכאשר הזכיר שישמעאל ישוב בתשובה ודבר זה כבשי דרחמנא ואין מלאכי השרת יודעין מזה הרגישה דהשכינה מדברי לכך קראה למקום ההוא אל ראי רק זה היה בח"ל וא"כ איך אפשר לגלוי שכינה רק הזהר תירץ על יחזקאל שראה שכינה בבבל כי ראה קודם לכן בא"י ובאמת היה זאת טעות אצל הגר כי אברהם לא ראה שכינה רק מלאכים ובמראה זאת היא ראתה שכינה פעם ראשונה רק הזהר תירץ עוד תירוץ אחר על המים יש גילוי שכינה גם בח"ל ויחזקאל ראה מעשה מרכבה על נהר כבר וזה שאמר הכתוב על כן קרא דהמלאך קרא ע"כ לבאר באר לחי רואי כי באמת הטעם שראתה שכינה גם בח"ל הואיל והיה על המים הבאר עין מים לכן קרא אותו באר לחי רואי כי ע"י הבאר הגיעה לגילוי השכינה ומפרש הפסוק הטעם כי הלא הוא בין קדש לברד ומתרגמינן רקם וחגר והוא ח"ל כמבואר בריש גיטין:
פסוק טז:ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם. הא דהודיע שני חיי אברם בעת לידת ישמעאל נראה כי שנותיו של אברהם בעת לידת ישמעאל שהם פ"ו כמנין אלקים שהוא מדת הדין כי קודם שנימול לא היה במדת הרחמים גם כבר כתבנו מה שמוליד אדם לזקנותו אין בו כח התאוה ואין כח יצה"ר גובר בבן הנולד ולכן ישראל אהב את יוסף כי בן זקונים הוא ואין בו כח יצה"ר ובאמת כבש יוסף ליצה"ר והנה כאשר עברו רוב שנותיו של אדם נחלש כח תאות יצה"ר ולכך אברהם שהיה חי קע"ה שנים וישמעאל היה נולד לבן פ"ו עדיין לא עברו רוב שנותיו והיה בו כח יצה"ר ולכן היה בו זוהמא ולכן שרה הצדקת התחכמה ליתן לו אז שפחה מצרית אבל יצחק נולד לבן מאה דכבר פסק כח התאוה והוא רק להקים זרע ולכן היה קדוש וטהור:
