פסוק ה:וַתֹּאמֶר שָׂרַי וְגוֹ׳ חֲמָסִי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה מָסְרָה דִּין שָׂרָה עַל אַבְרָהָם, וְהוֹסִיפָה לְפָרֵט וְלוֹמַר ״חֲמָסִי עָלֶיךָ״, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוְּנָה לְמַעֵט הַזּוּלַת. וְאִם עַל הָגָר נִתְכַּוְּנָה, אֵין בִּדְבָרֶיהָ נְכוֹנָה לְפִי הַנִּרְאֶה, כִּי הָגָר הִיא שֶׁהֵקֵלָּה בִּכְבוֹד גְּבִרְתָּהּ וְעָלֶיהָ תְּלֻנָּתָהּ, לֹא עַל אַבְרָהָם. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת דִּבְרֵי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ וְגוֹ׳, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁקִּבֵּל קְבִלַת שָׂרַי, אֶלָּא שֶׁהוּא מְתַקֵּן מִכָּאן וּלְהַבָּא, וְאִם לֹא פָּעַל אָוֶן הָיָה לוֹמַר ״מַה תָּרִיב אֵלַי״?
פסוק ה:אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן בְּהַקְדִּים דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מה:א), וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית״ – שִׁפְחַת מְלוֹג הָיְתָה, וְהָיָה חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְלֹא הָיָה רַשַּׁאי לְמָכְרָהּ. בָּעֵי רֵישׁ לָקִישׁ: מַהוּ דְּתַנְיָא מְלוֹג? אָמַר לְהוֹן: כְּמָה דְאַתְּ אָמַר מְלוֹג מְלוֹג, עַד כָּאן. הֲרֵי דְּהָגָר הָיְתָה גּוּפָהּ קְנוּיָה לְשָׂרָה וּפֵרוֹתֶיהָ לְאַבְרָהָם לְמָלְגָם. וּבְעִנְיַן בְּנֵי שִׁפְחַת מְלוֹג אִם יָלְדָה, נֶחְלְקוּ בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת דַּף ע״ט חֲנַנְיָה וַחֲכָמִים. חֲכָמִים אוֹמְרִים: וְלַד מְלוֹג לָאִשָּׁה, וְהַטַּעַם מִשּׁוּם דְּחַיְשִׁינָן לְמִיתָה וְהַקֶּרֶן כָּלֶה. וַחֲנַנְיָה סוֹבֵר לַבַּעַל דְּלֹא חַיְשִׁינָן לְמִיתָה. עוֹד אָמְרִינָן בְּגִטִּין דַּף ל״ט, אָמַר רָב אַשֵׁי אָמַר רַב: ״עֶבֶד שֶׁנָּשָׂא בַּת חוֹרִין בִּפְנֵי רַבּוֹ עֲשָׂאוֹ בֶּן חוֹרִין״, וּמְפָרֵשׁ לָהּ הַשַּׁ״ס בְּשֶׁהִשִּׂיאוֹ רַבּוֹ בַּת חוֹרִין עַד כָּאן. וּמְפָרְשִׁים שָׁם מִשּׁוּם שֶׁמִּן הַסְּתָם שִׁחְרְרֵיהּ, דְּאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה עוֹשֶׂה עַל יָדוֹ עֲבֵרָה לְהַשִּׂיאוֹ בַּת חוֹרִין, עַד כָּאן. וְהוּא הַדִּין שִׁפְחָה שֶׁהִשִּׂיאָהּ רַבָּהּ לְבֶן חוֹרִין עֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין. וְכָתַב מוֹרֵנוּ הָרַב יוֹסֵף קָארוֹ בְּיוֹרֶה דֵעָה הִלְכוֹת עֲבָדִים סִימָן רס״ז וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַבָּא עַל שִׁפְחָתוֹ עֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין, וְדַוְקָא לְשֵׁם אִישׁוּת, אֲבָל שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת לֹא עֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין, עַד כָּאן. וְהִנֵּה בְּבָא עָלֶיהָ סְתָם נֶחְלְקוּ הָרִי״ף וְהָרַמְבַּ״ם, לְהָרִי״ף (יבמות פ״ב) מִן הַסְּתָם גַּם כֵּן עֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין, וּלְהָרַמְבַּ״ם (הלכות עבדים פ״ט) לֹא עֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרֵשׁ לְשֵׁם אִישׁוּת.
פסוק ה:וּבָזֶה נָבוֹא לְבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי בִּרְאוֹת שָׂרָה כִּי הָגָר מְזַלְזֶלֶת בִּכְבוֹדָהּ רָגְזָה וְרָעֲשָׁה, הֲיִתָּכֵן כִּי שִׁפְחָה תָּקֵל גְּבִירְתָּהּ, וּמִן הַסְּתָם אַבְרָהָם הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר מִמַּה שֶׁמִּתְרַעֶמֶת שָׂרָה עָלָיו קוֹדֶם הוֹדָעַת הַדָּבָר אֵלָיו, וַהֲגַם שֶׁאָמְרָה אַחֲרֵי כֵן אֵין זֶה דֶּרֶךְ הוֹדָעָה אֶלָּא דִּבְרֵי הִתְרָעֲמוּת, וְהַיְּדִיעָה כְּבָר הִכִּירָה שֶׁיָּדַע, וְדָנָה בָּזֶה שְׁנֵי חִלּוּקֵי דִּינִים: הָא׳ שֶׁאַבְרָהָם גִּלָּה בְּפֵרוּשׁ שֶׁבָּא עָלֶיהָ לְשֵׁם אִישׁוּת אוֹ הֲגַם שֶׁבָּא עָלֶיהָ סְתָם חוֹשֶׁבֶת הָגָר שֶׁהִיא בַּת חוֹרִין וְדַעְתָּהּ כְּהָרִי״ף. וְהַב׳ הוּא שֶׁחָשְׁבָה בְּדַעְתָּהּ הָגָר שֶׁיָּצְתָה לְחֵרוּת מִדִּין שֶׁאָמְרוּ בְּגִטִּין שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ: עֶבֶד שֶׁנָּשָׂא בַּת חוֹרִין בִּפְנֵי רַבּוֹ יָצָא לְחֵרוּת, וְכֵן לְהֵפֶךְ שִׁפְחָה שֶׁנִּשֵּׂאת לְבֶן חוֹרִין עֲשָׂאַתָּה גְּבִירְתָּהּ בַּת חוֹרִין וּבָזֶה פָּקַע עַבְדוּת מֵהָגָר. וְלָזֶה צָעֲקָה בִּפְנֵי אַבְרָהָם כִּי עָלָיו תְּלוּנָתָהּ וְלֹא עַל הָגָר, כִּי הָגָר כְּפִי הַדִּין שֶׁחוֹשֶׁבֶת בְּדַעְתָּהּ אֵין לְהַאֲשִׁימָהּ, אֲבָל חֲמָסִי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה מַסְכִּים עַל דַּעְתָּהּ שֶׁלֹּא כְּפִי הַדִּין.
פסוק ה:וְאָמְרָה טְעָנוֹת לִסְתּוֹר וְלִנְתּוֹשׁ צִדְדֵי הַדִּינִים שֶׁמֵּהֶם יָצָא הַטָּעוּת לְחֵרוּת הָגָר, וְהוּא אָמְרָהּ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ פֵּרוּשׁ שִׁפְחָה זוֹ שֶׁלִּי הִיא וְאֵין לְךָ בָּהּ אֶלָּא מְלִיגַת פֵּרוֹת, וְלוּ יִהְיֶה שֶׁתָּבֹא עָלֶיהָ בְּפֵרוּשׁ לְשֵׁם אִישׁוּת, אֵין לָהּ בָּזֶה דִּין שִׁחְרוּר כִּי אֵינָהּ שִׁפְחָתְךָ לְשַׁחְרְרָהּ וַהֲגַם שֶׁתֹּאמַר כֵּן בְּפֵרוּשׁ. וְאִם לְצַד טַעֲנַת הַמַּשִּׂיא שִׁפְחָתוֹ לְבֶן חוֹרִין וְכוּ׳ וְזוֹ נְתַתִּיהָ לְךָ לְאִשָּׁה שֶׁאַתָּה בֶּן חוֹרִין, דַּוְקָא אִם נְתַתִּיהָ סְתָם, וּכְמוֹ שֶׁנָּתְנוּ הַטַּעַם שֶׁמִּן הַסְּתָם לֹא יַעֲבֹר עַל לָאו דְּ״לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ״ שֶׁהוּא אַזְהָרָה לְבֶן חוֹרִין וְכוּ׳, אֲבָל אָנֹכִי לֹא הִנַּחְתִּי הַדָּבָר סְתָם אֶלָּא פֵּרַשְׁתִּי לְךָ הַדְּבָרִים בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא שִׁחְרַרְתִּיהָ אֶלָּא עוֹדֶנָּה שִׁפְחָתִי הֲגַם שֶׁהִיא בְּחֵיקֶךָ. וּכְמוֹ כֵן תִּמְצָא בִּדְבָרֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים אֵלָיו שֶׁאָמְרָה לוֹ ״בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי״ פֵּרוּשׁ אַחַר שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ עוֹדֶנָּה שִׁפְחָתָהּ, שֶׁהָיָה לָהּ לוֹמַר ״בֹּא נָא אֶל הָגָר״.
פסוק ה:שׁוּב מָצָאתִי מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרַבּוֹת (בראשית רבה מה:ג), וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וַתִּתֵּן אוֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ״ וְלֹא לְאַחֵר, עַד כָּאן. הִנֵּה רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דִּקְדְּקוּ תֵּבַת ״אִישָׁהּ״ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְאָמְרָהּ, וְיִשְּׁבוּ שֶׁלְּמַעֵט בָּא, וְצָרִיךְ לָדַעַת מִעוּט זֶה לָמָּה הֻצְרַךְ. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ צָרִיךְ הַדָּבָר לֵיאָמֵר לוֹמַר שֶׁעֲדַיִן הִיא שִׁפְחָתָהּ וְלֹא נְתָנָתָהּ אֶלָּא לְאַבְרָהָם. וְאִם יִרְצֶה אַבְרָהָם לְתִתָּהּ לְאַחֵר אוֹ לְשַׁלְּחָהּ לְעַצְמָהּ לַעֲשׂוֹת כַּטּוֹב בְּעֵינֶיהָ אֵין לוֹ רְשׁוּת, הָא לָמַדְתָּ שֶׁעוֹדֶנָּה שִׁפְחָתָהּ.
פסוק ה:וְאַבְרָהָם הוֹדָה לִדְבָרֶיהָ שֶׁהַדִּין עִמָּהּ בְּטַעֲנָתָהּ, וְיֵשׁ בָּזֶה שְׁנֵי דְּרָכִים. הָאֶחָד, אֶפְשָׁר שֶׁאַבְרָהָם כְּמוֹ כֵן הָיָה דַּעְתּוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וַאֲפִלּוּ הָכֵי בָּא עָלֶיהָ לְטַעַם אֲשֶׁר אֲבָאֵר. אוֹ לֹא חָשַׁב כֵּן מִתְּחִלָּה וְדַעְתּוֹ הָיְתָה כִּי לְשֵׁם אִישׁוּת בָּעַל וּמְשֻׁחְרֶרֶת הִיא, כִּי לֹא חָשַׁב שֶׁנִּתְכַּוְּנָה שָׂרָה לְמַה שֶׁגִּלְּתָה דַּעְתָּהּ עַתָּה, וְאִלּוּ חָשַׁב כֵּן אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה בָּא עָלֶיהָ מִדִּין (דברים כג:יח) ״לֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ״, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁבְּמֶשֶׁךְ י״ד שָׁנָה מִשֶּׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל עַד שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק לֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ.
פסוק ה:וְטַעַם שָׂרָה שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה לָתֵת שִׁפְחָה לְבֶן חוֹרִין, וְגַם אַבְרָהָם לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהֵבִין דִּבְרֵי שָׂרָה וְלֹא חָשׁ עַל עַצְמוֹ, דַּע כִּי לְפִי הַפְּשָׁט נוּכַל לוֹמַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִצְטַוּוּ עַל זֶה. וַהֲגַם שֶׁהָיוּ מְדַקְדְּקִים לְקַיֵּם אֲפִלּוּ דִּקְדּוּקֵי מִצְווֹת שֶׁל חֲכָמִים, לְצַד הַנְּבוּאָה הָיוּ עוֹבְרִים עַל הַמִּצְווֹת לְפִי שָׁעָה. וּכְבָר כָּתַב רַמְבַּ״ם בְּסֵפֶר הַמַּדָּע בְּפֶרֶק ט׳ מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה כִּי אִם יָבוֹא נָבִיא בְּמַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעַבְרוּ יִשְׂרָאֵל וַאֲפִלּוּ רַבִּים עַל עֲבֵרָה אַחַת לְפִי שָׁעָה כִּי מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, וּכְאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל (מלכים א יח), וּכְמוֹ כֵן עָשָׂה אַבְרָהָם עַל פִּי שָׂרָה כִּי נְבִיאָה הָיְתָה יוֹתֵר מֵאַבְרָהָם כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה א) בְּפָסוּק ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ״, וְלָזֶה כְּשֶׁאָמְרָה לוֹ ״בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי״ הִסְכִּים לְדִבְרֵי הַנְּבִיאָה. וְצֹרֶךְ הָיָה בַּדָּבָר לִהְיוֹת כֵּן, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הֱיוֹתָהּ שִׁפְחָתָהּ נִתְבָּרֵר בָּהּ חֵלֶק הַמָּאוּס שֶׁהָיָה דָּבוּק בְּאַבְרָהָם מִימֵי קֶדֶם וְיָצְאָה הַזּוֹהֲמָא בְּיִשְׁמָעֵאל וְנִשְׁאַר אוֹר שָׁלֵם וְנָכוֹן בְּיִצְחָק, וְאִלּוּ הָיְתָה הָגָר מְשֻׁחְרֶרֶת לֹא הָיָה יוֹצֵא כָּל הַזִּהוּם לְבַד מִבְּלִי שֶׁיֵּצֵא עִמּוֹ חֵלֶק הַטּוֹב, וּפִרְצָה גְּדוֹלָה הָיְתָה מְסֻבֶּבֶת מֵהַדָּבָר, וַה׳ יִתְבָּרַךְ עָשָׂה נִפְלְאוֹתָיו אֵלֵינוּ. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוְּנָה שָׂרָה בְּאָמְרָהּ יִשְׁפֹּט הַשּׁוֹפֵט בֵּינִי וּבֵינֶךָ, כִּי חָשְׁשָׁה שֶׁיֹּאמַר אַבְרָהָם וְאֵיךְ תַּסְכִּים עָלָיו לִהְיוֹת קָדֵשׁ, לָזֶה אָמְרָה, הוּא הַשּׁוֹפֵט יִשְׁפֹּט בֵּינוֹ וּבֵינָהּ וְכוּ׳.
פסוק ה:וְתֵכֶף הוֹדָה לִדְבָרֶיהָ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם. וּכְשֶׁיָּדְעָה שָׂרָה כִּי אֵין סְתִירָה לְטַעֲנוֹתֶיהָ וְעוֹדֶנָּה שִׁפְחָתָהּ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי .וַתִּבְרַח וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי הָגָר לֹא קִבְּלָה הַדִּין, וְחָשְׁבָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ אֶת הַדֶּרֶךְ וְדִין בַּת חוֹרִין יֵשׁ לָהּ, לְצַד שֶׁגְּבִרְתָּהּ נָתְנָה אוֹתָהּ לְבֶן חוֹרִין, הָאָדָם הַגָּדוֹל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וַדַּאי יָצְתָה לְחֵרוּת, וְהִיא לֹא שָׁמְעָה הַתְּנַאי שֶׁהִתְנֵית שָׂרָה, לָזֶה בָּרְחָה לָהּ, וַיִּפְגְּעוּ בָּהּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים וְהוֹדִיעוּהָ כִּי הִיא שִׁפְחַת שָׂרַי, וַתְּקַבֵּל עָלֶיהָ אֶת הַדִּין וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי וְגוֹ׳:
פסוק ה:וְיֵשׁ לָדוּן בְּיִשְׁמָעֵאל אִם יֵשׁ לָנוּ אֵיזֶה קִנְיָן בּוֹ אוֹ לֹא. תַּנְיָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פָּרָשַׁת בְּהַר סִינַי וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ בֵּן מֻתָּר אַתָּה לְשַׁעְבְּדוֹ עֶבֶד? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם״ וְלֹא מִן הַכְּנַעֲנִים שֶׁבָּאָרֶץ, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. פֵּרוּשׁ: שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ״, וְגַם מַשְׁמָעוּת תֵּבַת ״יִהְיוּ לְךָ״ דְּחוּקָה, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֲשֶׁר תִּקְנֶה״. וּמִזֶּה דּוֹרֵשׁ ״אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ״ – פֵּרוּשׁ: תּוֹלִיד אַתָּה מֵאֵת הַגּוֹיִם, דְּהַיְנוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָתוֹ. וְאָמְרָם וְלֹא מִן הַכְּנַעֲנִי וְכוּ׳ – פֵּרוּשׁ כִּי זֶה יֵשׁ בּוֹ דִּין (דברים כ:טז) ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״. וּמֵעַתָּה יָצָא הַדִּין כִּי יִשְׁמָעֵאל וְזַרְעוֹ קְנוּיִים לָנוּ קִנְיָן גָּמוּר, לֹא מִבָּעְיָא לִסְבָרַת רַבָּנָן שֶׁבֶּן שִׁפְחַת מְלוֹג לָאִשָּׁה וְאָנוּ יוֹרְשֵׁי שָׂרָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ לִסְבָרַת חֲנַנְיָה הֲרֵי נָתַן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, וְיִשְׁמָעֵאל בִּכְלָל, וְלָנוּ הוּא עִם הָעַמִּים אֲשֶׁר כָּרַת ה׳ בְּרִית לָתֵת לָנוּ, וּמִכְּלָלָם הוּא אֱדוֹם הוּא וְחֶלְקוֹ בְּיִשְׁמָעֵאל.
פסוק ה:וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן לִדְבָרֵינוּ הוּא מַה שֶׁאָמַר הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה (בראשית כ״א:י״ג) ״וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה״, הֲרֵי שֶׁקְּרָאָהּ אָמָה וּקְרָאוֹ בְּנָהּ וְלֹא בְּנוֹ. כִּי תִמְצָא בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת בִּלְהָה וְזִלְפָּה דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר בָּהֶם ״וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן״ (בראשית ל׳:ה׳), וְכֵן אָמַר בַּשֵּׁנִי ״בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב״, וְכֵן בַּשְּׁלִישִׁי אָמַר ״וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן״, וְכֵן בָּרְבִיעִי אָמַר ״בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב״. הֲרֵי שֶׁבְּכֻלָּן דִּקְדֵּק לְכַנּוֹתָם בְּשֵׁם בְּנֵי יַעֲקֹב כִּי נִשְׁתַּחְרְרוּ, וְכָאן אָמַר ה׳ לְהֵפֶךְ ״בֶּן הָאָמָה״, וְאָמַר לוֹ עוֹד ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״ (בראשית כ״א:י״ב).
פסוק ה:וְאֵין זֶה בִּכְלַל עֲשָׂרָה עֲמָמִין אֲשֶׁר אָמַר ה׳ אוֹתָם אֶתֵּן לָכֶם, כִּי זֶה זָכִינוּ בוֹ מִשֶּׁלָּנוּ וְאֵין צֹרֶךְ נְתִינָה בּוֹ.
