א וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃ ב וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃ ג וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ ד וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃ ה וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃ ו וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃ ז וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃ ח וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃ ט וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃ י וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ יא וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ׃ יב וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃ יג וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃ יד עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃ טו וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃ טז וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

שפתי כהן

לא ידוע

פסוק א:
ושרי אשת אברם לא ילדה לו. במדרש לא ילדה לו, לו לא ילדה אילו נשאת לאחר ילדה דברי רבי יהודה רבי נחמיה אומר לא לו ולא לה והיינו לא ילדה לו ולה, ולה שפחה מצרית ארשב"י בתו של פרעה היתה כיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו נתן לה בתו אמר מוטב תהא שפחה בבית זו ולא תהא מטרונא בביתי ושמה הגר הא אגריך, פירוש כמו שציערתני תבא זאת ותצערך, הג"ר בא"ת ב"ש גר"ץ צ' מתחלפת בש' באותיות זסשר"ץ, א"כ היינו גר"ש סופך לומר גרש האמה מהצער שיבא לך ממנה א"כ הא אגריך. וסבת עקרות של שרה הוא כדי שיצא יצחק בימי הלבון והזקנה, פירוש טעם אחד. עוד טעם אחד יצחק נולד לק' לאברהם וצ' לשרה הרי ק"ץ בזכות זה נחסר מנין ק"ץ מן ועבדום וענו ותם ת' שנה ואחר המילה. עוד ט"א כדי שיצא ישמעאל קודם וכל אותה זוהמא שיש לו מתרח אביו ישליכנה בו ואח"כ יצא יצחק בתכלית השלמות והנקיות, ולזה אמר הנה נא עצרני ה' תדע סבת עקרותי למה הוא כדי שתבא אל שפחתי ותשליך שם הזוהמא של תרח אביך ואח"כ בוא אלי ואבנה ממנה, ממנה בסבתה, כי שרה היתה במדרגת הנבואה יותר מאברהם כמו שאמרו ז"ל על פסוק כל אשר תאמר אלי שרה שמע בקולה ואמרה בוא אל שפחתי, ל כמו שעשו לאה ורחל שנתנו לו השפחות לאשה אבל שרה נתנה אותה לאישה וצותה שלא יבא אליה לשם אישות כדי שלא יירש הזרע היוצא ממנה, כי אין הכוונה אלא להטיל הזוהמא כמו שאמרה וכן אמר לה אברהם הנה שפחתך עודנה שפחתך שלא באתי עליה לשם אשה:
פסוק ב:
ותאמר שרה הנה נא עצרני ה' וכו'. אמרה שרה אני שרי אין לי ה' שהיא ה' ראשונה שהיא אם הבנים ואתה ג"כ אין לך ה' בוא נא אל שפחתי כלומר הגר יש בה ב' ההי"ן ה' ג"ר במ"ק ה', אתה קח לך אחת ואני אחת, ולזה אמר הנה נא עצרנ"י ה', צערני, עשאני יו"ד צעירה סתומה אטומה שלא אלד, ולכך כשהוליד ממנה ישמעאל אמרה חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי, כלומר לקחת צרכך ולא נתת לי צרכי והיא שפחתי ולי ניתנה ואני קודמת לך, כשראה הקב"ה כוונתה נתן לה ה', שנאמר שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה. ישפוט ה' ביני וביניך. כתב הבחיי ז"ל דרשו רבותינו כל מי שהרתיע אחר מדת הדין לא יצא שפוי מתחת ידה ראויה היתה שרה להגיע לשנותיו של אברהם וע"י שאמרה ישפוט ה' נמנע מחייה מ"ח שנה. ישפוט ה' ביני וביניך, ס"ת עם ד' מלות מ"ח, ר"ת מחסרון חייה, ולמה מ"ח כנגד מ"ח צרופי ה' ולכך לא אמר ישפוט אלהים כי המשפט לאלהים הוא אלא ה' כוונה שיהיה דין ברחמים:
פסוק ה:
ישפוט ה' ביני וביניך. כתב רש"י ז"ל והוא מן המדרש כל בניך שבמקרא חסרין וזה מלא קרי ביה וביניך מלמד שהכניסה שרה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, וח"ו כי שרה אמנו יש לה עין הרע אלא כדי שלא יצא אותו עובר ויתבע הבכורה מיצחק לזה נתנה עינה בה והפילה:
פסוק ה:
במדרש רבי אבא בר כהנא יבעי דיני גביך משל לב' בני אדם שהיו חבושים בבית האסורים נמצא המלך עובר א"ל חד תבע דיקיון דידי (פי' עלבוני), אמר אפקוניה, א"ל חבריה יבעי דיני גבך אילו אמרת תבע דיקיון דידן כמא דאפקך כך הוה מפיק לי עכשיו דאמרת דיקיון דידי לך אפיק ולי לא אפיק, כך אמרה שרה אילו אמרת ואנו הולכים ערירים כמא דיהיב לך בן יהיב לי וכדו שאמרת ואנכי הולך ערירי לך יהיב ולי לא יהיב. משל לשני ב"א שהלכו ללוות זרע מן המלך א"ל חד תשאיל לי זרע אמר המלך ויהבון ליה אמר ליה חבריה יבעי דיני גבך אילו אמרת תשאיל לן זרע כמה דיהיב לך כך הוה יהיב לי וכדו דאמרת תשאיל לי לך יהב לי לא יהב הכא נמי אילו אמרת הן לנו לא נתתה זרע כמה דיהיב לך הוה יהיב לי וכדו דאמרת הן לי לא נתתה זרע לך יהיב לי לא יהיב. הביא רבי אבא ב' משלות לפי שאברהם אמר ב' אמירות ויאמר אברהם אדני ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ואח"כ אמר ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע, וכנגדם אמרה שרה חמסי עליך ישפוט ה' ביני וכו', כנגד מה שאמר ואנכי הולך ערירי אמר משל חד תבע דיקיון שהוא עלבון שהיא חרפה לו אשר אחר כל עמל וטורח ילך עקר, וכנגד זה אמר שהוא חרפה, וגם כן לה שהיא ג"כ מגיירת גרים ויאמרו זו שכרה ויש כמעט חלול ה'. וכנגד האמירה שאמר אברהם, הן לי לא נתתה זרע. וא"ת שעל זו החרפה אתן לך זרע כל דהו כדי שלא יאמרו היה עקר, לזה אמר אם יהיה לי זרע הגון יורש מדותי ואם לאו הנה בן ביתי יורש מדותי שהמעשים טובים הם הבנים וכוונתי בזרע כדי שיתמידו במדות, ולזה הביא משל שהלכו ללוות זרע, וכנגד זה אמרה שרה ישפוט ה'. לפי שאני ג"כ יעדרו מדותי מן העולם כמו ששאלת על מדותיך למה לא שאלת על מדותי, אמרה לו על הראשונה ששאלת העלבון שהיא חרפה שיאמרו שהוא עקר יצאת ידי חובותיך בבן השפחה היינו זרע כל דהו, ולזה אמרה ותרא כי הרתה, אבל כל מה ששאלת זרע הגון אין זה זרע הגון אלא אדרבא הוא זרע של קלון, ומרוב צניעותה אמר ואקל בעיניה ולא אמר ותקל שיש לך קלון שבנך הבא מן השפחה הוא עבד ואינו מתיחס לך שהולד הולך אחר הפגום, וכדי, שלא תתלה בו אמרה בלשון יחיד ואקל אני. אנכי נתתי שפחתי בחיקך, אמרה לו לא יעלה על דעתך לומר שקנית אותה בביאה והמקדש שפחתו יצאת לחירות כי אז"ל מאי לישנא דקידושין דחסרה אכולי עלמא ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו וזו היא שפחתי כי כשנתתיה לך אמרתי בוא נא אל שפחתי על מנת שתהא שפחתי. ישפוט ה' ביני וביניך על מדותי ועל מדותיך, ולכן ביניך מלא שהוא על הבן שבמעיה ואין זה ראוי שיקרא בנך, ויאמר לה הנה שפחתך בידך, אמר לה לא תחשבי שבשביל שנתעברה שהוסר שם שפחות ממנה, אני ג"כ יודע שהולד הולך אחר הפגום ועדיין שם השפחות עליה ואינה אשתי, עשי לה כטוב וכו'. ולפי שקללה בשם בן ד שצרופו מ"ח לכך נחסרו מ"ח שנים מחייה, וזהו ותמת שרה בקרית ארבע על שקראה שם בן ארבע, לפי שהמשפט לאלהים הוא ואע"פ שכוונה שיהיה הדין ברחמים כמו שאמרה עכ"ז נענשה שאילו אמרה ישפוט אלהים לא נענשה, עוד אמרה חמסי עליך, אמרה העלבון והחרפה של העקרות אינה אלא עליך שיאמרו העולם אילו הקב"ה חפץ בו לא היה נותן לו בן מן השפחה.. או חמסי עליך אנכי נתתי כו', אמרה לו היה לך להתפלל ולומר אם תתן לי בן יהיה מן הצדקת הזאת כמו שעשה יצחק לנוכח אשתו, והתפלה אינה עלי כי אשה לא מיפקדה אפריה ורביה ואם נתתי שפחתי כדי שהקב"ה יראה עלבוני ותרא כי הרתה ונתרצית בהריון שלה לבד כדי שידעו העולם שהעקרות ממני ולא ממך וגלית חרפתי שעד עתה היתה מכוסה ועתה נגלית, ואתה סבה שלא התפללת כי התפלה היא מצדך. ובזה יובן המשל לב' שהיו חבושים עבר המלך חד תבע דיקיון דידיה יתבע האחר גם כן למה יתרעם על חבירו ויאמר יבעי דיני גבך, וגם המשל לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע כמו ששאל האחד ישאל האחר אלא כמו שבארתי דאשה לא מיפקדה: