פסוק ג:עשר שנים. ערש"י אין ישיבת חו"ל ממנין, וערמב"ן דהוא לכל אדם, וגם שאין הדין אם יושב בחו"ל י' שנים שישא אחרת, רק אם דר בחו"ל ה' או י' שנים ובא לא"י אין ישיבות חו"ל מן המנין דאולי בזכות א"י יבנו, וע' מהרש"א יבמות ס"ד, וברש"י שם כ' דילמא משום עון חו"ל הי' עקורים, ובהגהות מיימוני פט"ו ה"ח מאישות הביא בשם רש"י בחומש דלא על כל אדם אין ישיבת חו"ל בכלל, ועי' שו"ת שב יעקב אה"ע סי' א' הביא סמ"ג עשין מ"ט דמרש"י בחומש משמע דוקא באברהם אין חו"ל עולה ממנין ורמב"ן הק' עליו, אך תמוה לומר דרש"י יסתור עצמו מחומש לש"ס, ולא ידעתי דמצינן לומר דילפינן מאברהם דה' הבטיח ואעשך לגוי גדול דוקא בא"י ולא בחו"ל ומשום עון דחו"ל וכמו כן בכל אדם. ולא אדע מ"ש הרמב"ן דיתורא דקרא אתא ללמד כשם שלאברהם הי' הבטחה זו דוקא בא"י כן בשאר בנ"א ע"ש ועי' בחכם צבי סי' מ"א מ"ש בדברי רא"ם וצדה לדרך. וע"ע בס' אהל דוד יבמות:
ובשו"ת גודע ביהודא מ"ק אה"ע סי' א' חידש שאם שהה י' שנים ורצונו לעלות לא"י דודאי יכול לכוף ממנ"פ דאם נימא דמצוה גם בזה"ז לעלות א"כ צריך לעלות ואם אין מצוה שוב אין חו"ל גורם דאונס הוא ע"ש. ובשו"ת שואל ומשיב רביעאה ח"א סי' מ"ח סתר דברי הנ"ב דאין הכוונה דעון חו"ל גורם על שחטא לדור בחו"ל דזה אינו חטא, רק כיון דהארץ טמאה יוכל להיות דלא מסתייע מילתא שיזכה להבנות בחו"ל דצריך זכות גדול א"כ ממילא נהי דאונס הוא ואינו עובר אבל מ"מ זכות א"י אין לו ואונסא כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד, ותדע שכן הוא דהרי באברהם ג"כ אמרו דישיבת חו"ל גרם לו ושם בודאי לא הי' עון כל שלא נצטוה ללכת לארץ כנען הי' כל הארצות כשרות ואפ"ה חו"ל בעצמותה טמאה היא ואין הזכות כ"כ שיזכה להבנות ומראש צורים נראה ללמוד לדורות וז"ב ע"ש. וראיתי כן להגאון הפלאה כתובות ד"ג ובשו"ת גבעת פנחס סי' ב' שחידש ג"כ דמה שאדם עושה מרצונו ממש אף דמוכרח ואנוס ג"כ מקרי רצון עש"ה. ויש להאריך בזה:
פסוק ד:ותהר. רש"י מביאה ראשונה, ב"ר ושם בפרשה מ"ה יש פלוגתא בזה, ועשו"ת גודע ביהודא מ"ק אה"ע סי' כ"ב שכ' הא דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה זה ע"פ רוב אבל מיעוט מתעברות ומ"ש בהגהות, ובתנינא אה"ע סי' ל"א. ובאמת כבר קודמו בזה הר"ן קידושין ד"י באיבעי' אי תחילת ביאה קונה דאף דאין מתעברת בב"ר זמנין דמתעברת עכ"ל, וע' בריטב"א ובשו"ת שיבת ציון סי' ע"ג. ובשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' קל"ב. ועי' במשל"מ פט"ו מאישות ובאה"ע סי' ז' סי"ו. ובשו"מ שם כ' דוקא בבתולה אבל בבעולה תוכל להתעבר מביאה ראשונה וכמו במיעכה באצבע, וכן ח"ש במשל"מ דלא משכחת שתתעבר באמבטי י"ל ג"כ דוקא בבתולה אבל בבעולה תוכל להתעבר, ומ"ש בהגר דמביאה ראשונה נתעברה, וע"ז אמרו דאין אשה מתעברת מב"ר, היינו דוקא בהגר שאולי הי' קטנה ובתולה, וע"ש עוד בח"א סי' תנ"ט. ומצאתי עוד בבית מאיר על יבמות דס"ט ע"ב שכ' דמגמ' שם משמע דליתא כלל במציאות שתתעברה מב"ר, ופי' באהל דוד ובשו"ת חדות יעקב אה"ע סי' ל"א, וח"ש בפ' וירא (י"ט ל"ו) ע"ש:
פסוק ה:חמסי עליך. רש"י כשהתפללת לא עלי ועוד דבריך אתה חומס שאתה שומע בזיוני ושותק, עי' בס' שמן ששון הנספח לזית רענן דק' מה ענין זל"ז שהרי לא אמרה עכשיו רק חמסי עליך ומנ"ל שהי' אומרת בענין תפלה, וי"ל דביבמות ס"ד דבשהה י' שנים יוציא ויתן כתובה, ופריך שמא איהי לא זכי' ומשני איתתא לא מפקדא אפ"ו לא מיענשא וע' ברש"י ורש"י פי' ותקל גבירתה אמרה שרה אין סתרה כגלוי' שלא ילדה ואני מביאה ראשונה, וא"כ א"ש בל"ז ה"א שלא התפללת עלי מפני שאשה אינה מצווה אפ"ו אבל עתה שאתה שומע בזיוני ושותק ק' הלא הקב"ה אינו מעניש אשה על כך, אלא ס"ל אשה מצווה על פ"ו וא"כ למה לא התפללת עלי. ובשו"ת מים חיים בקונ' אוצרות חיים הק' על רש"י אם הועוד הוא פי' אחר למה לא כ' ד"א ולשון ועוד משמע דשייך כעם הב' להאחד. וי"ל דהגר צדיקת כמ"ש רש"י פ"ט דעל כל אמירה נשלח לה מלאך אחר, (וע"ע רש"י חיי שרה (כ"ה א') קטורה שנאה במעשי') ולמה הקילה בשרה, רק לפ"מ שפרש"י שאמרה שרה אולי אבנה ממנה בזכות שאכניס צרה לבית, וי"ל דלכך הקילה שתהי' צרה לה ועי"ז תבנה שרה, אבל ק' דא"כ תיכף כאשר לקחה אברהם הי' לה להיות צרתה ולמה אח"כ כשראתה שהרתה, וי"ל דהגר יראה לנפשה שמא אין כוונת שרה שתכנס צרה רק עפמשחז"ל ב"ק צ"ב ב' המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחלה כפרש"י וירא (כ"א א') וי"ל דזה הי' כוונת שרי ולכן יראה הגר להיות צרה, רק כשהרתה הוכיחה, דל"ה כוונת שרה רק להכנים צרה משו"ה הקילה בה. ולפי"ז י"ל דבאמת כוונת שרה שתהי' נענה תחלה, והי' קשה לה למה לא נתעברה תחלה ע"כ שפטה שאברהם התפלל רק על שרה וממילא נענה תחלה ע"י הגר, וא"ש רש"י דטענה חמסי כו' דאי יודעת דכוונתי בנתינת הגר להיות נענה תחלה ועתה מוכח דלא התפללת רק עליך ר"ל שבאמת התפללת עלי, וכוונתך שתהי' נענת תחלה. והי' לך להתפלל על שנינו וסיים רש"י ועוד כו' ר"ל דהתרעמה דעתה אין לי כעס על חמס דהיא לא ידעה שלא התפללת רק פלי ועי"ז אתה נענה תחלה, רק הגר תוכיח מזה שכוונתי להכניס צרה, וא"כ תקיל בי, אבל אתה יודע שהתפללת רק עלי ועי"ז נתעברה הגר תחלה ולמה אתה שומע בזיוני ושותק דהי' לך לדעת דאין כוונתי להכניס צרה עכת"ד:
ובס קהלות ישורון כ' על התיב"ע עלבוני ממך דהוינא רחיצנא כו' ע"פ גמ' נדרים דצ"א בראשונה ג' נשים יוצאות כו' שמים ביני ובינך רש"י שאינו מזריע יעשו דרך בקשה פרש"י יבקשו ממנו שיגרשנה, והר"ן פי' מירו' יעשו סעודה ויפיים ועצה טובה קמ"ל ובפסוק עצמו יל"ד דאמרה שרה זו אין סתרה כגלוי', וק' הלא בני חיי ומזונא תלי' ץ במזלא, ועוד האיך לא יראתה לדבר על שרה בשבי כבוד אברהם, וי"ל עפמ"ש הר"ן אין ש"ז יורה כחץ כו' ואע"ג דאמרי' שאמרה השמים ביני ובינך דילמא היינו שהי' מרוחק ממנה לגמרי פ"ש. ובגיטין ד"צ לא יגרש רק בערות דבר, לא מצא לא ערוה ולא דבר פרש"י חי כייפי' לי' א"ל מדגלי באונס ל"י לשלחה ולא הכא, לפי"ז ל"ה הגר יראה לדבר על שרה דמרוחקת ממנו אין זה כי אם או ערות או דבר. ובאה שרה כל עלבונה ממך בשביל שאתה מרוחק ממני חושדין אותי הוינא רחיצנא דתעבד דינא כלומר לדינא דשמים ביני ובינך דתפטרוני עם כתובה. ואת"ל חזרו משום שלא תהי' עיני' נותנת באחר, הלא שבקית יודעי ועליתי עמך, ואם הייתי נותנת עיני באחר אף בבית אבי יש שם אנשים ליתן עיני בהם, וכדין כלו' אף דהדין יעשו דרך בקשה, ויש ב' פירושים, יפטרנה בגט או יעשה סעודה ויפייס יתנני קדם ה' עלבוני ויפרוס שלום ביני ובינך כהר"ן דיעשה סעודה ותמלאי ארעא מנן ולא נצרך לבנה דהגר, וז"ש רש"י שאתה שומע בזיוני ושותק ול"א שאתה שותק לבזיוני אלא כמו שומע יוסף אשר לא תשמע לשונו כלו' שאתה מבין עקשות פי' שאני חשודה בעיני' לפחות הי' לך להשיב לא מצאתי לא ערוה ולא דבר ואתה שותק. וע"ע במדרש תלפיות ענף הגר:
פסוק ה:אוה"ח אברהם ושרה לא שחררו להגר, פ' בפנים יפות (י"ז כ"ג) ובשו"ת מנחת שמואל או"ח סי' ל"ו אריכות גדול בדברי':
פסוק ט:ויאמר ערש"י. ובס' ישועות מלכו להגאון מקוטנא ז"ל כ' דכמו דעבד כהן אוכל בתרומה דכל המחובר לטהור טהור והגר כ"ז שהי' נכנעת לאברהם הי' לה ג"כ מעלה וכשברחה ופרקה ממנה שיעבוד נפלה ממדרגתה, וזאת הי' שאלת המלאך אי מזה באת זכור מקומך הראשון, וכשקבלה התוכחה ואמרה מפני שרי גברתי וקבלה עלי' שיעבוד של שרי חזרה להיות נטפלת להקדושה עד שהמלאך הזה שהי' דובר אלי' עד עתה הי' קטן במעלתו וצריכה למלאך אחר היותר גבוה במדרגה ע"ש באריכות, ובבל"ע דרוש מ"ד:
פסוק יד:בין קדש ובין ברד, וק' למה הסימן, ובס' אור יקרות כ' דדרשו חז"ל דאין הנבואה שורה בחו"ל כ"א כשכבר שרה עלי' בא"י יוכל לשרות ג"כ בחו"ל, ורש"י ריש גיטין כ' דרקם ותגר הוא קדש וברד כמ"ש התרגום, ובמשנה אף המביא מן הרקם ומן החגר צ"ל בפ"נ דהוי ח"ל וז"פ והנה בין קדש ובי ברד דהוי חו"ל, וק' הא אין השכינה שורה בחו"ל לכן אמר אחרי רואי וכבר ראתי השכינה בארץ ושוב שרתה אח"כ בחו"ל. ועי' בדברי שאול:
