פסוק ה:אל תתגרו בם. א"ר יודן ב"ר שלום, כתיב (מ"א י"א) כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, אמר לו הקב"ה, אני אמרתי לך אל תתגרו בם ואתה בקשת להתגרות בם, חייך שאינם נמנים לך .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק ו:אכל תשברו וגו'. מכאן אמרו אם באוכל תשבור שונאך האכילהו ואם לאו הרבה עליו כסף, וכך היה ר' יונתן עושה, כד הוי בר נש רב עלי לקרתא הוי משלח ליה איקרין, מאי אמר, דאי אתא דין יתום ואלמנה נשכח אפין ומפייסא [ירושלמי שבת פ"א ה"ד]
פסוק ט:אל תצר את מואב. וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות , מפני שנשא ק"ו בעצמו, אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כש"כ .
(ב"ק ל"ח ב')
פסוק ט:ואל תתגר בם מלחמה. מלחמה הוא דלא, הא אנגריא עביד בהו [שם]
פסוק ט:כי לבני לוט וגו'. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, נכרי יורש את אביו דבר תורה, שנאמר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה .
(קדושין י"ח א')
פסוק טז:ויהי כאשר תמו וגו'. עד שלא כלו מתי מדבר לא היה הדבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי – אלי היה הדבור .
(תענית ל' ב')
פסוק טז:ויהי כאשר תמו וגו'. א"ר זעירא בשם ר' חנינא, מה יעשו גדולי הדור ואין הצבור נדון אלא אחר רובו, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מה כתיב בתריה וידבר ה' אלי לאמר .
(ירושלמי תענית פ"ג ה"ד)
פסוק יט:ואל תתגר בם. [ואל תתגר בם מלחמה לא נאמר אלא ואל תתגר בם], מלמד שאפילו אנגריא לא תעביד בהו .
(ב"ק ל"ח ב')
פסוק כג:והעוים וגו'. אמר רשב"ל, הרבה מקראות שבתורה שראויין לשרוף והן הן גופי תורה , והעוים היושבים בחצרים עד עזה, מאי נ"מ, מדאשבעי' אבימלך לאברהם (פ' וירא) אם תשקור לי ולניני ולנכדי , אמר הקב"ה, ליתו כפתורים ליפקו מעוים דהיינו פלשתים, וליתו ישראל וליפקו מכפתורים .
(חולין ס' ב')
פסוק כה:אחל תת פחדך. כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע ג') אחל גדלך, מכאן שכשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה , ר' שמואל בר נחמני אמר אתיא תת תת, כתיב הכא תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע י') ביום תת ה' את האמורי, ור' יוחנן אמר, אתיא מגופיה דקרא, אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך, אימתי רגזו וחלו מפניך – בשעה שנקדמה לו חמה .
(תענית כ' א')
פסוק כו:ממדבר קדמות. תניא, הוא מדבר קדמות הוא מדבר סיני, ולמה נקרא שמו קדמות שנתנה קדמות עליו .
(שבת פ"ט א')
פסוק כח:אכל בכסף וגו'. תניא, השלקות של עובדי כוכבים אסורין , דאמר קרא אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי – כמים, מה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור אף אוכל שלא נשתנה מברייתו ע"י האור .
(ע"ז ל"ז ב')
פסוק לא:החל רש. א"ר תנחומא, החל רש לרשת את ארצו – עשיתי את ארצו חולין לפניך [ירושלמי שביעית פ"ו ה"א]