פסוק ג:רב לכם סוב את ההר הזה וגו'. אמר זה כי אולי יחשוב חושב שעד סוף שנת הארבעים לא יתחילו להשתדל בירושת הארץ ולזה זכר יכ אף על פי שלא נשלמה השנה ההיא כיון שמתו כל האנשים שנגזרה עליהם הגזרה שלא יכנסו לארץ הנה רצה השם יתע' שיתחילו להשתדל בזה.
פסוק ה:והנה זכר כי השם יתעלה צוה לישראל שלא יתגרו למלחמה בבני עשו כי השם יתעלה לא יתן להם מארצם עד מדרך כף רגל ולזה לא יהיו נעזרים במלחמה ההיא מהשם יתעלה והנה אמר כי הם ייראו מאד מישראל להעיר אותם שאם לא יתנו אותם לעבר בגבולם בסב' יראתם מהם הנה עם כל זה ישמרו להלחם עמהם:
פסוק ה:כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. הרצון בזה מפאת ההשגחה הכוללת אשר תמשך מהשם יתעלה מאומה אומה וצוה אותם שאם יעברו בו יקנו מאתם אוכל ומים לשתות ולא יקחו דבר בחזקה וכן מצאנו שעשו ישראל כי שלחו למלך אדום שיניהם לעבור בארצו ואמרו לו שאם ישתו מימיו יתנו מכרם וכאשר לא רצה זה מלך אדום נטו מגבולו כמו שנזכר בפרשת פרה:
פסוק ז:כי יי' אלהיך ברכך וגו'. ולזה אין לך לחוש אם תפזר מכספך מעט לתת לבני עשו באוכל ומים שתקנה מהם:
פסוק ט:אל תצר את מואב. הנה הסבה בזה היא הסבה בעינה שזכרנו בדבר בני עשו והנה צוה להם שלא ישימום במצור ולא יתגרו בם מלחמה וכן מנע זה מבני עמון וזכר שהמואבי' ירשו את ארצם מהאימים כי כן רצה יי' יתעלה מפאת ההשגחה הכוללת:
פסוק יב:כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו. ר"ל ארץ סיחון ועוג ושאר המקומות אשר כבשו או שנתן הארץ ההיא יי' להם מצד השגחה הפרטית ולזה אמר בזה המקום אשר נתן יי' להם מה שלא אמר כן בירושת שעיר ומואב וירושת בני עמון והכפתורים להעיר על ההבדל בין ירושת הארץ לישראל ובין ירושת האומות כי הם היו מסודרו' מהשם יתעלה מפאת ההשגחה הכוללת וירושת ארץ ישראל מפאת ההשגחה הפרטית בזה המאמר אמר משה אחרי הכותו את סיחון ועוד כמו שנזכר בראש זאת הפרשה:
פסוק יד:שלשים ושמנה שנה עד תום כל הדור. ידוע כי שלוח המרגלים היה בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים וכבר עבר מהשנה השנית קצתה כי היו ימי בכורי ענבים בעבור המרגלים בארץ ולזה לא נשארו עד ארבעים שנה פחות מה שנשאר מעת עבר' נחל זרד עד חש אחד אחר מות משה כי אם ל"ח שנה וקצת חדשי':
פסוק טו:וגם יד יי' היתה בה להומם וגומ'. הנה זכר שאעפ"י שהאריך להם הזמן עד סוף מ' שנה כדי שלא ימותו בלא עתם הנה סביב בא הזמן ההוא מהר יי' יתעלה להמית הנשארים קודם זה מעט כדי שיתחילו ישראל לרשת את הארץ אשר מעבר לירדן על יד משה לולי חטא העם כמו שזכרנו בפרשת פרה:
פסוק יט:אל תצורם ואל תתגר בם מלחמה. בל זה מבואר ממה שזכרנו בירושת מואב והנה המשיל ירושת בני עמון זאת הארץ אשר היה בה לירושת בני שעיר ולירושת הכפתורים כי כל אלו ההצלות הם מסוג אחד כי כולם היו מפאת ההשגחה הכוללת:
פסוק כד:סעו ועברו את נחל ארנון. הוא היה התחלת גבול בסיחון כמו שנתבאר בפרשת פרה:
פסוק כד:ראה נתתי בידך את סיחון וגו'. אין ראוי לספק איך שלח לו מש דברי שלום והשם יתעלה צוהו שיתגר בם מלחמה וזה כי הוא מבואר באופן כולל ממה שנזכר בפרשת שופטים כי גם ארץ כנען צוה השם יתעלה שכאשר יקרבו אל עיר להלחם עליה יקראו אליה לשלום ולזה הוא מבואר שרצון השם יתעלה היה שיקראו לו לשלום תחלה ולולי זה לא עשה משה ככה והנה זכר כי השם יתעלה הקשה רוחו ואמץ את לבבו לבלתי תתם לעבור בגבולו למען תתו ביד ישראל ולא היה בזה עול בחק השם יתעלה כמו שביאר בהקשת השם יתעלה את לב פרעה בפרת וארא. ורגזו וחלו מפניך הוא מעניין יראה כטעם רגזו ואל תחטאו חדלו רוגז:
פסוק כט:כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר. לפי שידענו שהוא לא אבה לתת ישראל עבור בגבולו למדנו מזה גם כן שהמואבים היושבים בער לא נתנום עבור בגבולם ומזה גם כן יתבא' שאמרו אכלה ער מואב ר"ל העם שיה יושב בה אז כמו שתרגם אנקלוס כי ער נשארה למואב כמו שיתבאר בה המקום ולזה יתבאר כי הדברים הקודמים לזה שלח לסיחון אך לא שלח לא זה המאמר ר"ל אמרו כאשר עשו לי בני עשו וגו'. והנה הרצון בו שכמו שעשו לי בני עשו והמואבים שלא נתנוני לעבור בגבולם עד אשר אעבור את הירדן כי לא שאלתי מהם כי אם דריסת הרגל לא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו ותהיה וי"ו מולא אבה ללא עניין וכמוהו רבים או הרצון באמרו ולא אבה הנה לא אבה:
פסוק לז:רק אל ארץ בני עמון לא קרבת. כבר בארנו הסיבה בזה בפרשת פרה באמרו כי עז גבול בני עמון והאריך בכאן בעד מלחמות עוג לזכור הפרטים כי היה בענינה פלא עצום כי היו במלכותו ששים עיירות בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח לבד מהעיירו' הבלתי מוקפות חומה שהיו הרבה מאוד וכבשום כולם בזמן קצר מאד כי משה לא יה אחרי אהרן כי אם חדש א' ובחלק קטן ממנו נעשה זה לפי מה שיתבאר מהדברים הרבים שעשה משה בזה הזמן:
