פסוק ה:אל תתגרו בם. כמו יגרה מדון כענין תנוע' ושבוש:
פסוק ו:אכל תשברו מאתם. אם ירצו למכור וי״א כי המלה בתימ' והטעם כי אין להם צורך למאכל ולמשתה אלה השנים שעברו והעד על כן כי ה' אלהיך ברכך:
פסוק ט:נתתי את ער. מואב ויתכן שלקחה סיחון וחזרה למואב באחרונה:
פסוק י:האמים. פירשתיו ספר הכתוב כי מואב לקח ער מיד האמים:
פסוק יב:החורים. הם בני שעיר החורי:
פסוק טו:ל. המם. מפעלי הכפל מבנין הקל:
פסוק טז:ויהי כאשר תמו. דבק עם וידבר ה' אלי כמו ויהי ככלות משה לכתוב גם ויהי ביום דבר ה' ורבים כן והטעם ויהי כאשר תמו הם אמר השם שנעבור את גבול ער:
פסוק יט:וקרבת מול בני עמון. פירוש ובקרבך אליהם:
פסוק יט:אל תצרם. מפעלי הכפל:
פסוק יט:ואל תתגר בם. מבנין התפעל מנחי הלמ״ד ה״א:
פסוק כ:זמזמים. מלה מתוקנת על משפט לשון הקדש כמו האחשדרפנים:
פסוק כא:וישמידם ה'. ספר הכתוב כי השם השמיד אחרים מפני המואבים ונתן להם הארץ לירושה כהר שעיר לעשו:
פסוק כג:וטעם עד עזה. כי היא היתה לפלשתים וכבר היתה בין אברהם ובין אבימלך ברית אם תשקור לי ולניני ולנכדי והכתוב ספר כי העוים לקחו עזה:
פסוק כו:ממדבר קדמות. לפי דעתי הוא הנקרא מדבר מתנה:
פסוק כח:אכל בכסף תשברני ואכלתי. אם הוצרכתי:
פסוק כט:כאשר עשו לי בני עשו. יש מפרשים כי פירושו על אוכל בכסף תשבירני א״כ הוא מה יעשו עם יושבי ער שהם מואבים והכתוב אמר על דבר אשר לא קדמו אתכם והוצרכו לפירוש זה בעבור שאמר מלך אדום לא תעבור בי ולפי דעתי שפירושו על טעם בדרך בדרך נלך כאשר עשו לי בני עשו שסבבו הר שעיר בדרך בדרך וכן כתוב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר רק המלך שהוא מלך אדום לא עזבם שיעברו דרך מדינתו כי משם היה מקום ארץ כנען קרוב ולכן עברו על ער כי כן כתוב ורבים אמרו הם לא קדמו רק ישראל קנו מהם:
פסוק לא:החלתי. בפתחות ה״א הבנין בעבור אות הגרון וכן העירותיהו בצדק:
פסוק לג:ונך. חסר נו״ן השרש:
פסוק לו:שגבה. מגזרת ונשגב ה' לבדו:
פסוק לז:אל ארץ בני עמון. שהיא היום בידם כאשר פירשתיו:
פסוק לז:לא קרבת כל. יד. מקום כמו יד הירדן: