א וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה׃ ב וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב׃ ג וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם אהלה (אָֽהֳלוֹ֙) בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי׃ ד אֶל־מְקוֹם֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ ה וְגַם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃ ו וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃ ז וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃ ח וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔יךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ׃ ט הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃ י וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת יְהוָ֗ה אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יְהוָה֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃ יא וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃ יב אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃ יג וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַיהוָ֖ה מְאֹֽד׃ יד וַֽיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃ טו כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ טז וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃ יז ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃ יח וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

תפארת יהונתן

יהונתן אייבשיץ

פסוק א:
ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה. סיפר בשבחו של לוט שאף שהוא הורשה לשבת במצרים מ"מ לא רצה לפרוש מאברם ועלה עמו לארץ הנגב ומצרים היא שמינה:
פסוק ג:
וילך למסעיו. פירוש אע"פ שעכשיו שיש לו מחנה רב היה מהראוי להיות נוסע בפחות ממקדם מ"מ טרח לילך למסעיו הראשון פירש"י לפרוע הקפותיו היינו בכל מקום שבא אברהם ביתו עמו להספיק לכל בני עיר בלחם ומים ומחסורם וכך היה חובתו ובהליכתו לא היה אפשר לגודל הרעב ולא היו בני עיר נהנים ממנו ואין זה מפאת הטוב כאמרם טוב לצדיק טוב לשכינו ולכך חזר למקומות ההם לשלם עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה בין בית אל ובין העי אהלה כתיב כי בא להגין על שני עגלים דירבעם בית אל ודן והיה זכר ונקבה ובבית אל היה נקבה ולכך אהלה כתיב כי אוהל נקבה כיפר והוא דכתיב בתחילה ר"ל כי במצרים נודע לו ששרה יפת תואר היא ועשה תחבולה לומר אחותי היא מפחד הריגה וא"כ גם בכנען בהאי פחדא יתיב כי גם הם רעים לה' ולכך שב למקומו הראשון ושם לא עשו לשרה דבר בהיותו שם מקודם אף שהיו רואים אותה וא"כ היו צדיקים ותקע שם אהלה ואמרו בתחילה כי כבר כתב רש"י שאהל שרה היה בתחילה ואברם הורגש במצרים כי הוא טפל לשרה בנבואה כי הנס קרה לה ולא לו ולכך נסע לאהלה וגם היה בין עי לתקן חטאת עגל וזה היה ממצרים כי מצרים שהם דומה לעגל כמ"ש עגלה יפיפיה מצרים ולכך יוסף שנקרא שור היה מלך במצרים ומזה נולד הרעה לערב רב לעשות העגל וכן משפחות אפרים ומנשה לעשות עגלים ושרה שנצלת ממצרים והיא קרויה עגלה שהאשה קרויה עגלה כמ"ש לולא חרשתם בעגלתי וכמאמר חז"ל קורין לאשתי שורי ולכך תקע אהלה בין עי ובין בית אל וכבר נודע כי עגל ענין גלגלים כמ"ש רגליהם רגל עגל אבל ישראל תקועים באור ישר וזהו שרי בהיפוך אותיות ישר:
פסוק ד:
ויקרא שם אברם בשם ה'. הנה בראשונה כתיב סתם ויקרא בשם ה' ולא כתיב אברם וכאן כתיב אברם נראה כי מקדם טרם שנתגדל שם אברהם הוצרך להביא ראיות ומופתים נגד הבריות לקרוא בשם ה' לפרסם אלקותו לכך נאמר למעלה סתם אבל עכשיו שנתגדל שמו במצרים כמ"ש הזהר היה די כשקרא בשמו בשם ה' כי כל א' נתלה באברם באילן גדול להאמין בה' ולכך דייק ויקרא אברם בשם ה':