פסוק ג:וילך למסעיו, ערש"י וכ' הרא"ם וקרי חניותיו בשם מסעיו לפי שאין חניי' בלא מסט. ועי' מהרש"א ערכין ט"ז ב'. דאין צורך אלא כדקאמר הכא דלמסעיו משמע אפי' באקראי ולא כן חניי' דמשמע קבועה ואולי נעלם ממנו סוגיא דשמעתין:
פסוק ג:שם ברש"י בחזירתו פרט הקפותיו, הובא בשם הר"ר שמעלקא ז"ל דביעקב כ' (ויצא ל"ב ג') מחנים פרש"י שתי מחנות מלאכים של א"י שבאו לקראתו ומלאכי חו"ל שבאו עמו, וכן באברהם הי' ב' מחנות מלאכים שיצאו עמו מא"י ללותו וכשבאו לחו"ל הלכו ובאו מלאכי חו"ל וכשהלך ממצרים לא"י ליווהו מלאכי חו"ל, ונמצא שהי' שורה עליו אויר חו"ל שהי' מקיפין אותו, וז"פ פרע הקפותיו מלשון ופרע ראש האשה שפרע מעליו הקפותיו של חו"ל. ועי' בס' פתגמין קדישין בשם הקדושת לוי בדף ח', ובשו"ת מהרש"ם ח"א בהקדמה אות מ' הביא בשם החת"ס, דבא"א הי' כל קניניו הגשמיים רק לעול ולמשא ובכסף וזהב עשה מצות ובהליכתו למצרים מפני רעב הי' הכל שואלין אותו איך איש כזה אשר מסר נפשו על קדוש ה'. יצטרך להיות נע ונד ולא יכלכל ה' אותו בביתו ולא הי' יודע מה לענות, ועתה בבואו טעון בכסף וזהב וז"ש ואברם כבד מאד בכסף וזהב שהי' עליו למשא, רק וילך למםעיו בזה פרע הקפותיו כלומר מה שהי' נשאר חייב תשובה על שאלותיהם ופח"ח, והוא ביאר ע"פ העקדה שער ל"א ואברבנאל ר"פ וישב דאברהם הקיף כל העולם להתקרב בני דורו אל הקדושה והאמונה, ואחר שהשלים הקפתו וחזר פרע ר"ל נתגלה הקפותיו כלומר התנועה והקפה שלו עש"ה. ובספר בני יששכר סיון מאמר ה' אות כ"ח כ' עפמ"ש האזולאי דהא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ז"ד שכר המצוה גופא אבל התוספות ודקדוקי מצוה ומילי דחסידות שאדם מוסיף מה שלא נצטוה נהנה גם בעוה"ז וכן במצוה דרבנן, וע"י המצוה שעושה מתקנים אור הפנימי של הנשמה, וע"י התוספות ומילי דחסידי מאירים האור המקיף של הנשמה, כי כל נשמה יש בו מקיף ופנימי. ועד היום ל"ה לאברהם גדולת עוה"ז כםף וזהב והיום שנתעשר לא יחשבו בני דורו שכל פעולת התורה ומצות רק לקבל שכר בעוה"ז, פרע הקפותיו גילה לעין כל אורות המקיפים שיש בו על שעושה כל מצות בחומרות ומילי דחסידות ממילא מקבל שכר גם בעוה"ז ע"ש:
והנה מ"ש בשם אזולאי, כן כ' הריטב"א, דעל מצות ליכא שכר בעוה"ז כמ"ש כי לי בנ"י עבדים וחובה עליו לעשות, אבל על דקדוקי סופרים עם הידור מצוה יש שכר בה"ע, ועי' ב"ק ד"ט ב'. עד שליש מכאן ואילך משל הקב"ה, פרש"י מה שהוסיף על שליש אוכל פירותיהן בעוה"ז וקרן קיימת לעוה"ב, וע"ע בשטמ"ק ב"ק קט"ו דמשו"ה אין מכריחין לאדם לעשות לפנים משה"ד דדמי לכל מצוה שמתן שכרה בצדה דאין ב"ד כופין עלי'. וז"פ בפנחס בדין שיטול שכרו, דבבועל ארמית שרק קנאין פוגעין בו והלכה ואין מורין כן ולמי שלא יעשה כן ליכא עבירה. ולכן מי שהמיתו שפיר מגיע שכר בעוה"ז ובדין שיטול שכרו, ועי' בכתב סופר פ' בחוקותי דעל העמלה ג"כ יש שכר בה"ע וזה שפרש"י תהיו עמלים בתורה ונתתי גשמיכם בעתם. ובפ"ד מ"ב דאבות שכר מצוה מצוה, וכ' הרע"ב מה שאדם מתענג בעשיית מצוה נחשב לו כמצוה בפ"ע, והנה על השמחה שיש לו במצוה שעושה יש לו שכר בה"ע, וזה"פ בפ' ראה נתן תתן לו ואל ירע לבבך "כי" בגלל הזה יברכך ה', תיבת כי אין לו דיבוק. ולהנ"ל א"ש ואל ירע לבבך "כי" אם תעשה בשמחה יברכך, וכן שכר עבירה נמי כנ"ל, וז"פ חטא חטאה ירושלים חטאה בכפלים ולקתה בכפלים, והפי' דהי' שמחים בעשיות עבירות ונחשב כב' עבירות וכשיעשו תשובה בשמחה נחשב ככפלים, וז"פ נחמו בכפלים. ובשל"ה כ' הטעם דשכר מצוה בה"ע ליכא שמא יחטא אח"כ ועבירה א' דוחה מספר רב מזכיותיו, ובבעה"ת פ' ראה אנכי נותן "את הברכה אשר תשמעו" ס"ת תורה, ועל זה יש שכר בה"ע, וקשה למה על התורה יש שכר בה"ע ולא על מצות, וכן בפאה אלו דברים כו' ות"ת כנגד כולם, וי"ל עפמ"ש בסוטה כ"ד עבירה מכבה מצוה ואין מכבה תורה, ושפיר ליכא שכר על מצות שמא יחטא אח"כ ויכבה אבל בתורה ל"ש זה, וא"ש בפנחס בדין שיטול שכרו, דבפ"ה מכ"א דאבות כל המזכה רבים אין חטא בא ע"י, ופנחס קנא את קנאתו ואין לך מזכה רבים מזה. ואין חטא בא לידו ויש שכר בה"ע, וז"פ אם בחקותי תלכו פרש"י תהי' עמלים בתורה ויש שכר:
עוי"ל דכ' המפו' דשכירות אינה משתלמת רק לבםוף וכל ימי אדם רק כפועל ושכיר. רק כשמת נעשה חפשי ממצות, וז"פ יצא אדם לפעלו שיצא לעוה"ב לקבל שכר פעלו ואשר לא קיבל בעוה"ז הסבה "ולעבודתו עדי ערב" כי כל ימי חייו עובד קונו עד בא ערב השלמת קצו, ובסוף ברכות ומו"ק ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל, הרי דגם בעוה"ב שייך ת"ת, ומשו"ה דייק שכר מצוה בה"ע ליכא דאינה משתלמת אלא בסיף, אבל לימוד דאין לה הפסק ישולם גם בעוה"ז דאין סוף לפעולה זו. וערמב"ם ותוס' יו"ט ריש פאה דבמצות שבין אדם לחבירו יש שכר בה"ע, ובתויו"ט מסיים ות"ת כנגד כולם. דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וי"ל הפשט בדבריו דהי' ק' לי' הא ת"ת אינו בין אדם לחבירו ואמאי יש שכר בה"ע, ולכן פי' תלמוד מביא לידי מעשה ובמעשה איכא בין אדם לחבירו, ועי' מהרש"א סופ"ק דקידושין דלרבים יש שכר אף בה"ע, ועי' באור חדש שם דז"פ ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דייק שאני נותן לפניכם "הרבים" היום אפי' בעוה"ז, וז"פ רש"י סוף ואתחנן אשר אנכי מצוך היום לעשותם. היום לעשותם ולמחר לקבל שכר, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, ולהנ"ל חדא תליא באידך מדלמחר לקבל שכר היינו משום דאין שכירות משתלמת רק בסוף, וש"מ דמחר לאו זמן פשי' הוא דאל"כ אין עדיין זמן לשלם שכר ומתי ישתלם, וכשם שמשתלמין לעתיד כך ה"ל לשלם מיד, אע"כ ממילא נשמע לא למחר לעשותם, ובחי' כתבתי הרבה בזה:
ובדברי רש"י שפרע הקפותיו הקשו המפו' וכי לוה מעות בעת שלא ידע שיהי' בידו לפרוע, ועוד מי פתי להניח מעותיו על קרן הצבי וילוה לאיש נודד מארצו בעת הרעב, וי"ל דהקפה הוא כשאינו מחזיר לו דבר שלקח כגון ליקח סחורה בחנות לפרוע ממון והלואה שמחזיר אותו דבר שלוה מעות לחזור מעות, וכן במזונותיו של אדם פעמים ישיג מה' אותו דבר בעצמו, ופעמים דבר אחר כמ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א וכ' לה' הארץ ומלואה ומשני בברכות דל"ה. כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, הרי דאם מברך על הפת הוא תשלומין בעד הפת ונקרא הקפה דאינו מחזיר אותו דבר שקיבל, וכשנותן לעני מפתו אז הוא מחזיר אותו דבר שלקח ונקרא הלואה כמ"ש "תן לו משלו" וכמובן שיותר טוב ליתן צדקה, וז"ש בחזירתו פרע הקפותיו ברדתו מצרימה והי' חסר לחם והיה מסתפק במה שבירך על הפת, אבל בחזירתו וה' ברכו בעושר אז פרע הקפותיו שלם בעד החזון אשר השיג אז בתורת הקפה. עי"ל דמכבדי עשיר רבים אבל מכבדי עניים מועטים, ועשיר שבא לעיר מכובדים שבעיר רצים אחריו שילין אצלם. אבל עני שבא אין לו אכסניא, ורק עניי העיר מרחמין עליו, וכן היה כשהלך אברהם למצרים הי' עני, ועכ"פ ל"ה עשיר גדול ורק מועטין נחנו לו אכסניא, וכשחזר הי' עשיר ובאו כנגדו כל העשירים ורצו שילין אצלם. אבל אברהם הלך להאכסניות של עניים שלן מקודם, ועי"ז עשה להם כבוד גדול, ובזה פרע להם הקפותיו שהי' חייב להם תודה על שקירבו אותו, וז"ש ואברהם כבד מאד במקנה בכסף וזהב, עתה הי' לו כבוד מאד, וגם העשירים רצו להכניסו אבל אברהם "וילך למסעיו" הלך ולן באכסניות שלן מקודם ובזה פרע הקפותיו:
עי"ל דבחו"ה שער הבטחון בפתיחה הביא בחסיד א' שנסע למרחקים לבקש טרף ועלי הדרך התוכח עם א' על דבר אמונתו, וא"ל האיש אתה תאמן בה' שהוא הזן ומפרנס לכל, ומדוע לא נתן לך פרנסה במקומך שלא תצטרך לנדד ללחם ואי' אמונתך? ויכלם החסיד ולא מצא מענה, ויקבל עליו לשוב העירה ע"ש, כן באברהם בכל מקום בואו שהוכיח להם צחקו עליו ואמרו מדוע אנחנו יושבים שלוים ואתה נודד? והי' חייב להם תשובה, וכשחזר ואברם הי' כבד מאד במקנה בכסף וזהב וה' עשה שפטים במלך חצרים שרצה להרע לו, והנס הזה הי' נשמע בכל מקום. וז"פ פרע הקפותיו ר"ל התשובות שהי' חייב להם עתה ענה להם. מספרים כשהי' גזירות בימי הקיסר הרוסי אלכסנדר השלישי וע"י השתדלות הבאראן גינזבורג השיגו הרבנים מרוסיא ראיון אצל שר הפניה, וזה הודיע להצורר פאביפדאנאסואוו ימ"ש. שיהי' אצלו בשעה הראיון. ושפך זעמו על עם ישראל ואמר אני מבין תועלת כל הנבראים מהדומם עד המדבר מביאים קיום לעולם. רק קצרה בינתי תועלת עם ישראל להעולם בקיומם, המה כצרעת ממארת לארצנו רוסיא הקדושה וגדולה ולמה נברא עם כזה? דברי הצורר כמובן פעלו על לב השר יותר מתחנוני גדולי ישראל, והגזירות נשארו בתקפם. כשהלכו בפחי נפש הכירו הרבנים שצחוק עבר על פני הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל הרב מקאוונא ושאלו סבתו. א"ל שעתה מבין פשט הפסוק בחומש ורואה שישועה גדולה קרובה לבוא דבפ' בלק (כ"ג כ"ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" והוא קושי הבנה, רק הפי' כך הוא כעת ר"ל כאשר תגיע עת שיאמרו כל עם ישראל "מה פעל אל' ר"ל למה ברא עם כזה? אז תתחיל התקופה של הן עם כלביא יקום, והדברים הי' כמים קרים על נפש עיפה וכן היה באמת שהתחילה תקופה חדשה. ומלכות רוסיא החלה לרדת מטה עד שנפלה ולא תוסיף קום. ומי מלל אז שדברי הצורר יאמרו כל עמי התבל על אותו עם ומדינה של הצורר צא טמא! אסורים אתם לבא בקהל. וכולם מביטים עליהם כצרעת המתדבקת. ואותם הנסיכים שרי הפלכים ומחוזות. מוכרים עתה עתונים בחוצות ערים הגדולים בחו"ל, כן יאבדו!
פסוק ז:ויהי ריב רש"י דרועי אברם מוכיחים לרועי לוט על הגזל וכו' ומשמע דכל זמן שהכנעני בארץ אין אברהם זוכה בה, ובב"ב ד"ק בפסוק קום התהלך בארץ משמע דתיכף קנאה אברהם ועי' רא"ם בזה, ותי' דאז ל"ה לו עדיין זרע וה' אמר לזרעך אתן, ועי' ביפ"ת ובפר"ד דרוש ט' ומהאריכות לא העתקתי עש"ה, ועי' בשו"ת אגודת אזוב מדברי בחי' שבת דנ"ד שנסתפק אי חיוב תוכחה הוא גם בכותי העובר על ז' מצות שלהם, ולכאורה מדנקט קרא עמיתך משמע דממעט כותים. ופי' רמב"ם פ"ו ה"ז מדפות דנקט הרואה חבירו משמע דעכו"ם לא, וברש"י לך שרועי אברם הוכיחו לרועי לוט, ולוט הוכיח לאנשי סדום שנסבו על הבית, וי"ל דעכו"ם לעכו"ם חייב להוכיח, וקודם מ"ת גם לאבות הי' דין עכו"ם לחומרא, עי' פר"ד, ומכש"כ לאנשי ביתם שהי' דין עכו"ם, אלא שצ"ע דא"כ הוי ח' מצות, דאין לומר בזה אינהו וכל אביזריי' כדמשני בסנהדרין דע"ד ב'. וי"ל דלא חשיב רק ז' מצות ל"ת ולא מצות תוכחה ובסנהד' נ"ח ב' משני דלא חשיב שום מ"ע אפי' עשה שחייבין עלי', אולם כל מי שיש בידו למחות מסתברא שגם בעכו"ם יש חיוב למחות ועכו"ם לעכו"ם פשיטא שחייב שהרי אנשי שכם נהרגו על שלא מיחו, וערמב"ם פ"א ה"ו ממילה ובראב"ד. וי"ל דלקחו לשם עבד אע"ג דהתנה שלא למולו חייב טפי לכופו מכותי אחר ע"ש. ובמח"כ אשתמיטתי' לי' רש"י מפורשת בסנהדרין דע"ה ריש ע"א דאין מחויב להוכיח לגר תושב דהוכח תוכיח את עמיתך ולא לגר תושב ע"ש וצ"ע. ועמש"ל בפ' וירא (י"ט ח' וכ"ג):
פסוק ח:אל נא תהי מריבה, החת"ס בת"מ כ' דעל תיבת נא אי' פשטא שהיא נגינה מפסקת די"ל דהתחברות רשעים איננו טוב אולי ילמדו דבר ממנו וה' אמר לאחזיהו בהתחברך לרשע פרץ ה' את מעשיך, וזה אל נא בנגינה מפסקת, אלא אדרבה תהי מריבה באמת ביני ובינך ולא נהי' יחד כי אנשים אחים אנחנו, ואי אפשר שלא להתחבר מפני הקורבה, ואם הימין ואשמאילה כי אפי' דבר טוב שנקרא ימין אין למדין מהם. אפי' אתה הימין אשמאל אנכי. ועי' קובץ דרושים חוב' ה' סי' כ"ד. והנה כ' עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, וקשה בשמים לחה צריכים לשלום ואיזה מחלוקת שם? ורק בשמים אם השמש ולבנה הי' באים יחד, הי' נחרב העולם וכל השלום הוא כשהם פוחדים מרחוק זה מזה כמ"ש בספרי ההנדסה מספרים מהר"ר בונם ז"ל מפרשיסחא דצוה למשמשיו לשכור עגלה ונסע לווארשא ועמד אצל פתח בית ממכר יי"ש ומצא ב' נושאי סבל שתו יי"ש. ושאל א' האם למדת היום חומש. והשיב הן אך הי' קשה לי כפ' וירא (כ"א כ"ו) ויכרתו שניהם ברית. איך כרת אאע"ה ברית עם אבימלך העכו"ם? והשיב השני ולי הי' קשה הא די ויכרתו ברית, ושניהם מיותר, אך יהי' מיושב בקושייתך דאף שכרתו ברית פכ"ז הי' שניהם ולא אחדות. ותיכף נסע לחזרה ואמר שלא נסע רק לשמוע זה וזה ג"כ הפשט בקש שלום ורדפהו לפעמים נחוץ לרדוף השלום ולרחק אותו, וקיי"ל הרודף אחר חבירו להרגו השכם והרגו ואם השלום יבקש להרגך השכם והרגהו. וכן באהרן כ' אוהב שלום ורודף שלום והפשט דלפעמים הי' רודף את השלום להלאה אם רואה שהשלום ואחדות עם אותו איש או כת איננו טוב, ויש להאריך בזה, ועי' מה שכתבתי בפ' בראשית (א' ג'), ועוד אביא מזה להלן:
פסוק ח:כי אנשים אחים פרש"י קרובים. ומ"א דומין בקלסתר פנים, עי' מהרש"א ב"ב דקכ"ג א' ולקמן פ' ויצא (כ"ט י"ב) בשם הטורי אבן. והנה קשה דמשמע דהוא נתינת טעם דלא יהי' מריבה כי אחים אנחנו, ולמ"א מה הטעם מפני שדוחין זל"ז לא יהי' מריבה ז וי"ל אם יריבו צדיק ורשע יאמרו הכל כי הצדק עם הצדיק, ולא יצא מזה שום חורבה, אבל אם יריבו ב' שמוחזקים לצדיקים אז יהי' חילול השם כי לא יוכל להיות הצדק רק אם אחד, ואחד משניהם בטח עושה עול, והעולם מחזיקים שניהם לצדיקים עד עתה. וזה ג"כ אם לוט הי' מפורסם בשקרותו לא הי' כל כך חילול השם אם יראוהו דהכל יאחרו דהצדק עם אברהם ולא ישימו לב, אבל הם דומים זה לזה שגם לוט יש לו זקן ופאות והדרת פנים ודומה לאברהם, ועתה אם יהי' מריבה יהי' חילול השם, ועי' בס' או"ש, והענין נכון מאד ואמת:
פסוק ט:אם השמאל ואימינה, בס' חות יאיר מהאו"ח הביא על הפ' לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו דאותיות לפני ל"ב א"ך, הוא מיעוט עניוות, ומשמאל ל"ב ג"ם, ריבוי וגיאות וז"פ (תהלים ט"ז) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, דבסוטה ד"ה א'. ואת דכא ושפל רוח שה' שוכן את דכא משא"כ המתגאה אין אני והוא יכולין לדור במחיצה א' וז"פ שויתי ה' לנגדי תמיד ששוכן אתי ה' כי מימיני בל אמוט כשאני אוחז דרך ימין פ"ש, ועי' בס' באר שלמה מערכת ו' אות ה' עה"פ והסר שטן מלפנינו ומאחרינו דקודם עשיית מצוה בא היצה"ר להדיחו דמצוה אינה גדולה ולאחר עשייתה יגדיל אותה ועי"ז בא לגיאות, ועי' ס' פרי תורה פ' חקת, ובעבירה יפתה אותו להשפיל עצמו אפי' לדבר שאינו כבודו, כמ"ש הלל רשע על תאות נפשו שהוא עניו כמו הלל למלאות תאותו. וצריך להיות בעל גיאה בזה. וז"פ והסר שטן מלפנינו מדת א"ך לפני תיבת ל"ב ומאחרינו מדת ג"ם, רק תזכנו להשתמש בשתי המדות היפך מיצה"ר. וז"ש הנשמה ליצה"ר אם השמאל מדת ג"ם ואימינה בא"ך, ואם הימין להכניס בי מדת ענוה פסולה אז ואשמאילה אשתמש בבחי' גם לרבות:
פסוק י:רש"י לוט בחר בסדום על שהיו שטופי זמה, עי' בילקוט שמעוני פ' וירא לתאוה יבקש נפרד זה לוט. ובכל תושיה יתגלע אין לך שבת שאין קורין בה מפרשתו של לוט והוא פליאה, וזקיני הגאון מלאסק ז"ל בס' אור דוד על אסתר (א' ט') כ' דתורה ניתנה לבעל בחירה. ומי שנותן בכוס עינו לא ידע כלל לבחור והוא כבהמה לכן כל פרשה יורה גנותו של לוט שנטל מעצמו כח הבחירה, וכן הפרידה מאברהם הי' לתאוה כמ"ש רש"י. ואם ישב אצל אברהם ל"ה בא לידי מעשה כזו וז"פ שם בילקוט כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם זה לוט ובנותיו וכו' דמצינו עבירה לשמה מותר בנזיר דכ"ג. ומצוה שלא לשמה כגון אכילה גסה דאינה מצוה, וראינו ששני הדרכים טובים וגם רעים ועיקר תלוי בכוונת הלב וזה ישרים דרכי ה'. דרך המוסר ואסור שניהם ישרים אם הם לכוונה טובה ואם אינם לכוונה טובה פושעים יכשלו בם אף בדברי מצוה "ובהם" הוא על דבר חומרי "ובם" על רוחני וצדיקים אף שעושים דבר גשמי כמו עבירה מ"מ אם לשמה הם צדיקים, ופושעים אף שנראה שעושים רוחני כגון אכילת פסח מ"מ יכשלו כיון שאוכלים אכילה גסה ע"ש אריכות ותמצא נחת:
פסוק יד:אחר הפרד ערש"י. ובקובץ דרושים חוברת ה' סי' כ"א בשם זקיני הגאון מלאסק ז"ל, ומ"ש בפ' תולדות (כ"ז ל"ג):
פסוק טו:ולזרעך עד עולם. עשו"ת שבות יעקב סי' קס"א שטר שותפות שכ' בו עד עולם אין הבנים בכלל, ועי' ברביד הזהב:
פסוק טז:את עפר. ערש"י ומ"ש בדבריו בהפלאה בתו' דע"ה בגמ' ד"ה אמר. עש"ה:
פסוק יז:קום התהלך. עי' ב"ב ד"ק הלך בה לארכה ולרחבה קנה ויליף מכאן, ועב"ר פל"ט סי' כ"ד, וא' לקנינה. וביפ"ת כתב לזכות שיהי' לו קנין בארץ עש"ה שמעינן מזה דקנה אברהם ארץ כנען בקנינים הנוהגים בין אדם לחבירו, ואע"ג דלא זכה עד דור ד' דכ' ודור רביעי ישובו הנה, עי' יפ"ת פמ"א סי' י"ג דזכה בה מיד מעכשיו לזרעו כאומר משוך וקני מעכשיו ולאחר ל' יום דקנה, וע' פר"ד דרוש ט' אריכות:
ובפר"ד דרוש א' הקשה הא הרמב"ם פסק בפ"א הי"ז ממכירה דאין ב"נ קונה בחזקה. ובגמ' ב"ב איתא דאברהם קנה מחמת חזקה פ"ש. וי"ל דבחו"מ סי' קצ"ח סעיף ה' כ' הרמ"א דאף דתקנו חכמים דמעות אינו קונה מ"מ אם התנה בפירוש שיקנו המעות קנה ע"ש וכ' בקצה"ח סק"ג דאם התנה ב"נ לדין בדיני ישראל מהני דכל מידי דהוי קנין בשום מקום מהני תנאי וקנין כסף הוי קנין בב"נ לכן מהני תנאי אף בישראל ע"ש וסמוכין לדבריו נראה לי מהא דקידושין י"ב א' דאמר שמואל המקדש בתמרה אע"פ שאין בו פרוטה מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. וכ' הר"ן מטעם דיכולה לומר לדידי שוה לי פרוטה. ולכאורה קשה דא"כ אף באינו שו"פ בשום מקום תהיה יכולה לומר לדידי שוה פרוטה, ורק התירוץ אם שוה פרוטה במקום אחד הוי עליו שם ממון יכולה לומר אף לדידי שו"פ בכאן. אבל אם אינו שו"פ בשום מקום הוי עפרא בעלמא ואינה יכולה לעשות מעפר ממון, כמו בשבועה שלא אוכל ואכל עפר דפטור ובחידושי למס' קידושין הארכתי בזה הענין. כמו כן י"ל אם הוי קנין באיש אחר מועיל תנאי אף בישראל. ולפי"ז קנין חזקה כיון דמהני לישראל מהני תנאי לב"נ, ושפיר הוכיח בגמ' התהלך בארץ דהוי קנין בחזקה ומועיל בישראל מועיל נמי בב"נ בתנאי מפורש:
