פסוק א:ולוט עמו הנגבה לאותו רוח שהיה דרום שלו בצאתו מחרן.
פסוק ו:ולא נשא אתם. מצינו גם במקום אחר ארץ לשון זכר ״יסוב כל הארץ כערבה״ (זכריה יד,י). ״בעברת ה׳ צבאות נעתם ארץ״ (ישעיה ט,יח). ובפסוק אחר אנדרוגינוס, ״אבל אומללה ארץ״ (ישעיה לג,ט)
פסוק ו:כי היה רכושם רב. ודבר זה גרם מריבה.
פסוק ז:בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט ולא היה בידם להרחיב מקומם למרעה מקניהם שהרי הכנעני והפרזי אז ישב בארץ.
פסוק ז:[אז ישב בארץ אז בימי אברהם].
פסוק י:כי כלה משקה י״מ וירא את כל ככר כי הירדן משקה את כל הארץ.
פסוק י: כגן ה'. שאינו צריך להשקות. כדכתיב ״ונהר יוצא מעדן״. כך מצרים, שהרי נילוס עולה ומשקה אותה.
פסוק יא:ויפרדו איש מעל אחיו פרידה גדולה היתה, וכן הוא אומר לא יבא עמוני ומואבי וגו'.
פסוק יב:ויאהל עד סדם ולא בסדום, לפי שהיו רעים וחטאים וזהו שנאמר ולוט יושב בשער סדום שהיה ביתו בשער החומה ולחוץ.
פסוק יג:ואנשי סדם רעים לבני אדם, כדכתיב ביחזקאל (טז,מט) ״ויד עני ואביון לא החזיקה״.
פסוק יד:וה׳ אמר, אחרי הפרד לוט מעמו לא כוונת יפה, אם כוונת שדי לך במה שחלקת עם לוט.
פסוק יד:אחרי הפרד לוט מעמו שלא יהא ללוט טענה על אברהם אני חבירך ויהיה לי חלק עמך בארץ.
פסוק טו:כי את כל הארץ אשר אתה ראה אף ככר הירדן שנתת ללוט לך אתננה ולזרעך.
פסוק יז:קום התהלך בארץ להחזיק בה.
פסוק יח:ויאהל אברם ויבא וישב היה לו לכתוב ויבוא אברם ויאהל וישב, אלא ויאהל דהכא אינו לשון תיקון אהל, אלא לשון סתירת אהל. יש הרבה מלות בלשון הקדש כתובות בענין אחד ויש להם שני פירושים זה להפך מזה. כגון והרים את הדשן ועשית סירותיו לדשנו ועוד הרבה. אף כאן ויאהל אידיש״א אפבולינ״א בלע״ז כלומר עקר אהלו ממושבו ראשון שהיה בארץ כנען ותקעו באלני ממרא.