פסוק ג:וילך למסעיו וגו'. פרע הקפותיו. פי' מה שלקח בהקפה בלכתו למצרים כי כן דרך הסוחרים כשהולכים לסחור ממדינה למדינה פורעים בחזרתם. ומה שנזכר זה בתורה אצל אברם להודיע חשיבותו שאע"פ שהלך עם כל אשר לו וזה מורה על עקירת דירתו ולא יחזור לאחוריו אפ"ה האמינוהו במה שאמר שיחזור לאחוריו לארץ כנען:
פסוק ו:ולא נשא, בלשון זכר.. דקאי על המרעה שהוא לשון זכר אבל בלאו הכי הוה ליה למימר ולא נשאה כמו שהוא בתרגום ולא סוברת יתהון דהארץ לשון נקבה בכ"מ בתורה כגון הארץ ההיא, ארץ אוכלת.. והרא"ם הקשה מן פסוק שרץ ארצם צפרדעים, ואין זה קושיא דשרץ קאי על הקב"ה שהוא השריץ את הארץ. ועוד הקשה מן בגורל יחלק את הארץ גם זה ל"ק דלשון יחלק אינו לשון זכר אלא יהיה חלוק כמו וכן לא יעשה שפירשו לא יהיה עשוי ואינו לשון נקבה מדלא אמר תעשה:
פסוק יא:ככר, מישור כתרגומו. יש לתמוה למה לא כתב כן על ככר שנאמר קודם לכן וגם שם יש בתרגום מישור ונראה דכאן יש, נ"מ בזה דקשה למה לי כאן כבר הירדן לא היה לו לומר אלא ויבחר לו לוט דהא קאי על מה שנזכר קודם לזה, ע"כ פירושו דנכתב שנית על כוונה דהבחירה למה בחר שם, והיינו ע"פ מה דאיתא בגמ' ביומא (דף ע"ד) על הפסוק כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים דמיירי בשכור שהכל לפניו כמישור דכל הנשים שוות לפניו, והנה פסוק שלפני הזה מדבר מזנות כמו שזכרנו אבל לעיל אין נפקותא במה שתרגומו מישור אע"פ שהאמת הוא כן, (כנ"ל נכון מאוד בס"ד ודו"ק):
פסוק יא:מקדם וכו', נמצא נוסע ממזרח למערב. הרא"ם הקשה וז"ל ותימה שמגבולי הארץ נראה שככר הירדן במזרחה של א"י ובית אל תוך א"י ונמצא שההולך מבית אל שהיה אברהם דר שם לככר הירדן הולך מאצל אברהם למזרח וצ"ע עכ"ל. ונ"ל לתרץ זה ואגב לתרץ יותר פסוק שאמר ויפרדו איש מעל אחיו שא"צ לזה שהרי כבר נאמר ויסע לוט מקדם דהיינו מן אברהם. אלא דלוט בחר לו מדינה שהיתה מפורסמת לזנות והיה לו בושת מאברהם לילך לשם והיה דואג שמא יאמר לו אברהם שלא יסע לשם מפני הבושה, ע"כ כיחש בפני אברהם והלך לצד מערב ובזה ויפרדו איש מעל אחיו ובהיותו בדרך עקלקלותו הלך משם לאחוריו לצד מזרח דרך אחר שלא יהיה אצל אברהם בהליכתו לככר הירדן:
פסוק יג:ואנשי סדום וגו', ורבותינו למדו מכאן שם רשעים ירקב זהו פסוק במשלי ולמה צריך לימוד מכאן. וי"ל ע"ד דאיתא פ"ק דתענית ר"י הקשה לר"ל במאי דכתיב אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו מי איכא מילתא בכתובים דלא רמיזא באורייתא א"ל אטו לא רמזה משה באורייתא דכתיב מה זאת עשה אלהים לנו. וגם כאן אמרינן שפיר דמ"ש במשלי שם רשעים ירקב רמיזא כאן באורייתא:
פסוק יג:רעים בגופם כו'. ובתרגום אמר איפכא והיא פלוגתא בגמרא:
פסוק יד:אחרי הפרד לוט. כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו. והא דכתיב לעיל וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וגו' אף ע"פ שהיה לוט עמו כדכתיב שם וילך אתו לוט וגו' שאני התם שהיה לצורך אותו מקום דוקא כדי שיבנה מזבח במקום ההוא כשבא לארץ משא"כ כאן דהדבור לא תלוי במקום ההוא וכן מצינו במשה שבא הדבור לו בעמדו לפני פרעה בפ' בא אע"פ שלא היה הדבור במקום הטומאה במצרים אח"כ אלא משום דהכרח היה באותו פעם:
פסוק טז:אשר אם יוכל איש כשם שא"א לעפר וכו' דלא תימא מדסיים זרעך ימנה ה"ק אם יהיה הדבר שיוכל עפר להמנות אזי ימנה גם זרעך וזה ודאי אינו שא"א בעולם למנות לעפר אלא דה"ק כשם שבאמת א"א לעפר כו':