פסוק ב:ואברם כבד. מאד במקנה בכסף ובזהב. יש לשאול מנין היה לו לאברהם ג"כ ממון מה היתה מלאכתו ומה סחרותו וירושה מאבותיו לא היה לו כי אביו היה עושה צלמים ומוכרם כבמדרש, ובפרט מדבריו של עבד אברהם כשהלך אצל בתואל אמר וה' ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים, והיה מאכיל לכל באי עולם כפי רצונו שכן אז"ל ויטע אשל שא"ל שהיה אומר לו קופרא את בעי, פירוש בשר, או ירקא את בעי, היה צריך ממון רב מאין היה לו לאברהם כ"כ ממון, ואם היה לו כ"כ ממון למה לא הניח לבנו ליצחק ואליבא דהראב"ע שפירש על פסוק ועשה לי מטעמים ואוכלה שהעני מממונו. אלא הענין הוא כמו שפירשתי על ענין מלחמת המלכים שאברהם אבינו הוא תיקון אדם ואדם הוא משל על כל העולם כולו אפי' הכסף והזהב היה נכנע לו והיה נגלה לו המוצא שלו, כי לא נברא כל העולם אלא בשביל אברהם שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם והיה לוקח ממנו די ספוקו כדי להאכיל לכל באי עולם כדי שיכירו יחודו של מקום, כי אברהם הוא אדם הראשון כמו שאמרנו והיה יודע מקום הכסף והזהב, לפי שבתחלה הראם הקב"ה לו כמו שאמר במדרש וכתבתיו בפרשת בראשית על פסוק והנחש היה ערום:
פסוק ה:וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים אמר זה לפי שלא תחשוב שמה שאמר ואברם כבד מאד במקנה היה ממתנות פרעה שנתן לו, לזה אמר לא תחשוב כך אלא אברהם שונא מתנות ובפרט על אשתו לא יקח מתנות כדי שלא יאמרו הכל אילו לא אירע לו זה הענין היה אברהם עני והיה כאילו מצפה שכר אשתו והוא אחד מהדברים שאינו רואה סימן ברכה כדאיתא בפסחים פרק מקום שנהגו המצפה לשכר אשתו אינו רואה סימן ברכה לעולם, א"כ מה שהיה אברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב היה מזכותו, שהרי לוט לפי שנתלוה אל אברם היה לו מקנה צאן וכו' בזכות אברהם, ומה שאמר ולאברהם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר לא אמר ויתן לו אלא ויהי לו שהיה לו מה שהיה לו כלומר שהניח לו את שלו ולא לקחו ממנו לפי שהיו עובדים מזל טלה ומהם עובדים לבקר כמו שיש עוד היום בארץ הודו, וגם העבדים לפי שהיו יכולין לומר למה לך להשתעבד בבני אחינו שהעבדים הם מבני חם ובני חם כוש ומצרים וכו', אלא בעבור שרה לא לקחום כי איך יתן לו ועדיין לא ישב עמה לא יום ולא יומים ולא הכיר לא לו ולא לה. ואולי לזה כיון אברהם שאמר למען ייטב לי בעבורך שלא יקחו מה שעמנו, ולזה אמר ויהי כב אברם מצרימה שהיו לוקחים כל מה שיש לו מהטעם שאמרנו, אמר כאן ולאברהם היטיב, ולזה ויהי לו, כי קודם לא היו לו כי שמא היה בספק לקיחה אבל עתה הם לו בודאי:
פסוק יח:ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא ויבן שם מזבח. כדי להחזיק בה ולזה אמר לו הקב"ה קום התהלך כדי להחזיק בה בהלוך, והוא עשה חזקה אחרת במזבח שבנה שם שכבר בנה מזבח בעי שנאמר ויבן שם מזבח ויקרא שם בשם ה', ופירש"י ז"ל על בשורת הזרע ועל בשורת הארץ אבל זה המזבח למה כדי לעשות חזקה כדי לקחתה, לזה כשרצה לקבור שם שרה אמר גר ותושב כבר נתישבתי כאן בחזקה שיש לי וקניתיה בחזקה:
