א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ ב וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ ג וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃ ד וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃ ה וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃ ו וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃ ז וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃ ח וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ ט וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃ י וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃ יא וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃ יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃ יג אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃ יד וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃ טו וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃ טז וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃ יז וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃ יח וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃ יט לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃ כ וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נחלת יעקב

יעקב בן יעקב משה מליסא

פסוק ב:
ואעשך לגוי גדול פרש"י זה שאומרים אלהי אברהם. ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרי' אלהי יעקב. יכול יהא חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם עכ"ל רש"י והוא תמוה כי אברהם לא היה מקנא עצמו כשהיו חותמין בכולן גם לא משמע מהכתיב דברים הללו. לכן נראה דהנה מה שאומרים אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב ומזכירין שם אלהים בכל השלשה אבות נראה הטעם דהנה רש"י בפ' חיי שרה כ"ד כתב וז"ל מקודם הייתי רק אלהי שמים, ועכשיו הוא גם כן אלהי ארץ כו' הרי שאברהם הוריד השכינה לארץ וגם הבטיח לאברהם והייתי לך לאלהים ולזרעך אחריך ולכך אנו מזכירין בתפלה. אלהי אברהם שמכת הבטחתו נעשה אלהים לנו שנכנסנו תחת השגחתי ית"ש ומה שמזכירין אלהי יצחק אף שכבר נעשה אלהים ע"י הבטחתו שהבטיח לאו אלהים לזרעך אחריך הטעם כיון שאברהם הי' לו ג"כ זרע ישמעאל ומצינו בבקשת משה ונפלינו אני בפ' כי תשא ודרשו בו חז"ל שביקש משה שלא תשרה שכינה רק בישראל ולא על אוה"ע כדאיתא פ"ק דב"ב וכיון שהיה לאברהם. זרע ישמעאל וגרם יצחק בצדקותיו שאותו הבטחה שיהיה לאלהים לזרעו שיהי' רק לו ולזרעו ולא לישמעאל ולזרעו. והנה ליצחק היה ג"כ זרע עשו גרם יעקב בצדקותיו אותו הפלאה שיהי' רק לו ולזרעו ולא לעשו ולכך אנו מוכרחין, להזכיר בתפלתינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שביקשו שימשוך לדורות שיהי' האלהים רק לנו ולא לזרע ישמעאל ועשו וזהו מה שאמר ואעשך לגוי גדול כי שם גדול נאמר על גודל האיכות כמו והאיש משה גדול מאוד והיינו שהבטיחו שיהי' זרעו לעם גדול וחשוב שישרה שכינתו עליהם ולכך אומרים אלהי אברהם שע"י אברהם נעשה אלהים וזהו שאמר ואברכך ואגדלה שמך שלא תטעה לומר שכל זרעו והי' לגוי גדול רק אותו זרע שיתברך מפי הקב"ה והוא יצחק שנתברך מפי הקב"ה כדכתיב, ויברך אלהים את יצחק ואח"כ א"ל עוד ואגדלה שמך היינו שגם יצחק לא יהי' כל זרעו לגוי גדול רק אותן שיגדלו שמן שזכה לקרות בחיים בשם אלהים מה שלא זכו אברהם ויצחק כדכתיב ויקרא לי אל אלהי ישראל וזהו שדרשו ואברכך שאומרים אלהי יצחק כיון שמתיבת ואברכך מורה שלא ישרה הקב"ה שכינתו רק על זרע יצחק. וכן דרשי ואגדלהשמך זה שאומרים אלהי יעקב מטעם הנ"ל והנה הא דצריכין לענין הפלאה הוא כ"ז שיש עכו"ם בעולם אבל לעתיד נאמר כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה ולא ישאר בעולם רק ישראל שוב לא יהי' צריך לענין הפלאה כיון שלא יהי' בעולם עכו"ם רק ישראל שאמר, יכול יהי' חותמין בכולם כלומר שלעולם יהי' צריך לענין הפלאה ולחתום בכלן ולכך אמר לי' שבך חותמין היינו שבסוף לא יהי' צריך לחתום אלא בך כיון שלא יהיו צריך לענין הפלאה ולכך בתפלה ומביא גואל לבני בניהם אין חותמין רק באברהם:
פסוק יג:
למען ייטב לי בעבורך וגו' ופרש"י שיתנו לו מתנות והוא תמוה מאוד לומר כזה על אברהם לכן נראה דהנה אמרו חז"ל ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין ואלו הן התורה וארץ ישראל. ועולם הבא. ואמרו ג"כ שבזכות נשים צדקניות נגאלו מארץ מצרים ואמרו במדרש כי בזכות שבאה שרה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה זכו הנשים לגדור עצמן. אל תאמר אשתי הוא וממילא לא ימצא בך גדירת ערוה כי לא יבואו לפתותך כלל אם לא שיהרגו אותי ואז לא תהיה ערוה ולא תמצא בך גדירת ערוה ולזה אמרי נא אחותי את ואז ודאי יפתוך בכל מיני פתויים ומפזרין כל הדמים שבעולם אזי בזכות שתגדור עצמך מן הערוה יזכו האנשים לגדור עצמן ג"כ מן הערוה ובזכות שישמרו עצמן מן העין הזימה יזכו לגאולה ועי"ז יזכו לאותן ג' מתנות טובות שהבטיחן הקב"ה וזהו שאמר אברהם למען ייטב לי בעבורך ופרש"י שיתנו לי מתנות טובות כלומר שיתקיים מה שהבטיח לי הקב"ה ליתן הג' מתנות טובות: