פסוק א:"...ממולדתך ומבית אביך". תמוה שאין רש"י מבהיר כאן "מולדת" - משפחה, כפי שהוא מבאר להלן (מג, ז ד"ה לנו ולמולדתנו), והרי לכאורה זהו הביאור הנכון. (פ' מקץ תש"ן)
פסוק א:ובאשר למניית מקרי היציאה בדרך הפוכה, לכאורה, שהרי תחילה יוצא מבית אביו, אחר ממולדתו ורק לבסוף מארצו, ראה "אור החיים" הק' שמסביר אותה בדירוג מידת הצער שבפרידה משלושה מוקדים אלה. (פ' לך תשמ"ה)
פסוק א:וראה פס' ב. (פ' לך תש"ן)
פסוק א:וראה מה שכתבתי למעלה (יא, לא). (פ' נח תשס"א)
פסוק א:רש"י ד"ה לך לך, להנאתך ולטובתך. ע"כ. ודרש האדמו"ר מסטרופקוב בסעודת הבר מצוה של יהונתן שי' ושאל, מה נסיון קשה יש כאן, והרי במקומו נרדף אברהם אבינו ע"ה, ואלו בארץ מובטח לו כל מה שחסר לו עד כה. אלא שנדרש לציית לצו הקב"ה חרף טובה זו, לשם שמים בלבד, ובלא טובת הנאה. כוונתו לומר ליהונתן - עד עכשיו קיימת מצוות ומעשים טובים מפני שכך חונכת בבית ההורים והסבים והסבתות. מעתה ואילך עליך לנהוג כך מכוח ציווי ה' (ואף אם הקושיה טובה מן התירוץ, הדברים נאמרו בטעם רב). (פ' לך תשנ"ז)
פסוק א:וגדול מצווה ועושה משאינו מצווה ועושה (קידושין לא ע"א), ור' שם תוס' ד"ה גדול מצווה ועושה. (פ' לך תשנ"ח)
פסוק א:שם. ...ועוד, שאודיע טבעך בעולם (בראשית רבה לט, ב). לשון הנוכח תמוה - מה ענין יש לו לאברהם שטבעו יהיה ידוע בעולם, כלו' מה ברכה יש בזה. ובאמת בדפו"ר הגרסא: שתודיע. ור' הערתו המחכימה של רח"ד שעוועל. (פ' לך תש"ס)
פסוק ב:רש"י ד"ה ואעשך לגוי גדול, לפי שהדרך גורמת לשלושה דברים - ממעטת פו"ר, ...הממון, ...השם וכו'. ולכאורה צריך בימינו להוסיף גם לימוד תורה ובמידה מסוימת גם הקפדה על קיום מצוות, ובבשרי חזיתי. ועל רש"י עצמו קצת קשה שאינו מוסיף את היופי של האשה לדברים שהדרך ממעטת, ולא רק שזה מן הדברים הנראים לכל, אלא שהוא עצמו אומר (להלן פס' יא ד"ה הנה נא ידעתי): דבר אחר, מנהג העולם שעל־ידי טורח הדרך אדם מתבזה, וזאת עמדה ביופיה. (פ' לך תשמ"ח)
פסוק ב:ובאשר למיעוט לימוד תורה, ראה להלן (לג, יח) "ויבא יעקב שלם" - שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן. ע"כ. וכך חרף מסע ארוך ומפרך. עצם הבלטת שלימות תורתו מוכיחה על השכיח, והוא מיעוט לימוד תורה. (פ' וישב תשנ"ג) ובאמת כתב רש"י על המדרש (בראשית רבה לט, ח) שמיעוט השם הוא מחמת שההולך בדרך אינו יכול לעסוק במצוות ולזכות בשם טוב.
פסוק ב:בחומש "הכתר" הגירסה ברש"י היא: הוזקק לשלוש ברכות - במקום: לכך הוזקק וכו', והיא תמוהה. וקצת תמוה גם פיסוק דברי רש"י שם. (פ' לך תש"ס)
פסוק ב:רש"י ד"ה והיה ברכה, ...אתה תברך את אשר תחפוץ. ע"כ. וכן תירגם אונקלוס "ותהי מברך". (פ' לך תש"ן)
פסוק ב:רש"י ד"ה מארצך. ד"ה אשר אראך. צ"ע למה זה רש"י חוזר כאן אל הפס' הקודם במקום להביא את הנאמר כאן כבר שם, במקומו, אף־על־פי שיש עוד מקומות כאלה. וכתב בעל ספר הזכרון שרש"י עובר לפרש את הפס' הבא כדי להמשיך ולסיים כל ענין הברכות יחד, ואח"כ חוזר לפרש המשך פס' זה.
פסוק ב:רש"י ד"ה מארצך. מן הסיפא של דברי רש"י משתמע שהוא מעין "מולדתך" - משפחתך המורחבת, שהרי גם ממנה כבר התרחק בהכרח, בהתרחקותו מארצו. וקצת תמוה, למה אין רש"י מזכיר ענין "מולדתך" בהקשר זה. וראה ראב"ע ורמב"ן, וראה פסחים (ו ע"ב). לדעת ר' משה ארנד רשאי כל אדם לפרש בעזרת הכלל: אין מוקדם ומאוחר בתורה, ובלבד שלא יביא בעקבות זה להתנגשות עם ההלכה המקובלת. (פ' לך תשנ"ו)
פסוק ב:רש"י ד"ה אשר אראך, ...כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור וכו'. תמיד הבינותי ש"כדי לחבבה" מוסב על א"י, אף כי לא ידעתי, למה זה מחבב, והנה ראיתי דברי שפתי חכמים (אות ו) שהכוונה לאור כשדים־ארם, כדי להגדיל את שכרו בעבור פרידה מארץ אהובה, ונראים דבריו. (פ' לך תש"ן)
פסוק ב:באשר לדברי שפתי חכמים (אות ו) נראה לי עתה שלא יתכנו, שהרי משוה רש"י דיבור זה אל הכתוב אצל אברהם, כלו' אל המטרה ולא אל נקודת־המוצא, כך גם ההשוואה אל יונה. (פ' לך תשס"א) וביאר הלבוש שהאריך הכתוב ופירט לאברהם את מקום מוצאו, כדי לחבב את המצוה בעיניו, שעל אף שחביבים על האדם בית אביו וארץ מולדתו, בכל זאת ציוה עליו ה' שיעזבם. בזאת ידע אברהם שזו מצוה חשובה מאד, ותהא חביבה עליו לקיימה.
פסוק ב:ובאשר לראית רש"י מן הכתוב "על אחד ההרים אשר אומר אליך" (להלן כב, ב) ושם אין אלא דיבור אחד, צ"ל שניסוח זה של המצוה מחייב דיבור נוסף, ועל כן שכר נוסף. (פ' לך תש"ס)
פסוק ב:וקצת קשה למה אין שכר על הציות העיוור והמוחלט ללכת לארץ בלתי־ידועה, לכאורה אין ציות זה פחות מציות של ישראל בצאתם ממצרים, שעליו אומר הנביא "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיה ב, ב). (פ' לך תשמ"ט)
פסוק ב:ור' בחומש תורת חיים הע' 12 גירסה: על כל פסיעה ופסיעה! אך לא את כולה הבינותי. (פ' לך תשס"ד)
פסוק ה:"ויקח אברם... ואת לוט בן אחיו". והרי כבר נאמר בפס' הקודם "וילך אתו לוט". וכך גם שאלו אתי ועדו (פ' וישלח תשנ"ג)
פסוק ה:ור' "אור החיים" הק' על אתר (ד, ד"ה והודיע הכתוב). צריך אברהם למהר לצאת, שלא תצטרף אליו כל החמולה, כי אז לא יגיע למה שצריך להגיע, אך מכיוון שלוט נצטרף אליו לא משום דבר ה' אלא משום חיבתו אליו, החליט "לקחת אותו עמו". (פ' לך תשנ"ג)
פסוק ה:רש"י ד"ה אשר עשו בחרן, שהכניסן תחת כנפי השכינה וכו'. ומה קרה להם בימי הרעב כשרק - לכאורה - אברהם אבינו ושרה ירדו למצרים? (פ' לך תשנ"ח)
פסוק ו:רש"י ד"ה ויעבר אברם בארץ, נכנס לתוכה. ע"כ. וקצת קשה לי, מה הכריח את רש"י לפרש שלא כפשוטו, כלו' עבר־נסע בארץ מגבולה הצפוני עד שכם בלא להשתקע באיזה מקום. (פ' לך תשמ"ח)
פסוק ו:ור' שפתי חכמים (אות ח) שהבחין בין לעבור את ולעבר ב..., ודומה שהבחנה זו אכן נכונה היא. מעט הפעלים לעבור ב... שבתורה מצדיקים אותו. השוה (להלן ל, לב) "אעבר בכל צאנך", (במדבר כ, יח) "לא תעבר בי", (שם שם, יז) "לא נעבר בשדה ובכרם" וגם (שמואל ב' כ, יד) "ויעבר בכל שטחי ישראל", שבכולם הכוונה למעבר תוך כניסה למקומות רבים, ושלא כמו "ביום אשר תעברו את הירדן" (דברים ג, יח) וכמוהו רבים, שבהם הכוונה לחצייה דווקא. (פ' לך תשנ"ד)
פסוק ו:רש"י ד"ה עד מקום שכם, להתפלל על בני יעקב כשיבואו להלחם בשכם. ע"כ. דומה שזהו הדיבור הראשון בתורה שבו מפרש רש"י בדרך זו, וכולם קשים, וראוי לרכז כולם ולנסות למצוא בהם דרך. כמובן בדומה גם ד"ה אלון מורה להלן וכן ד"ה ויבן שם (בפס' ח). (פ' נח תש"ן)
פסוק ו:ועוד, הרי זה כאלו ניתנת כאן מעין לגיטימציה למעשה שמעון ולוי בשכם, ואם סבו השלים המעשה, למה כועס עליו יעקב אבינו הנכד? (פ' נח תשס"ו) ור' רמב"ן על אתר שהחזיק אברהם אבינו במקום זה קודם שניתנה לו הארץ, סימן לבנים שיכבשו את עיר שכם, קודם שתינתן להם הארץ.
פסוק ו:רש"י ד"ה והכנעני אז בארץ, ...שבחלקו של שם נפלה, כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (יד, יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך וכו'. דומה שרש"י מבקש כאן להניח תשתית לטענתו על בעלות על א"י, אך ר' דעת זקנים מבעלי התוספות על אתר. ומ"מ קשה לי על רש"י, וכי כיצד נדע אם לא במסורת כלשהי - שמלכי צדק אכן בנו של שם היה? ומה ראיה יש מן הכתוב "ומלכי צדק מלך שלם", עד שרש"י יכול לומר "שנאמר", כלומר הראיה מן הכתוב? (פ' לך תש"ן) ובאמת כך דרשו חז"ל בנדרים לב ע"ב והביאם רש"י להלן (יד, יח) ור' גור אריה שם שנאמר "והוא כהן לאל עליון", והקרבת קרבנות מצינו רק בנח לאחר המבול (ח, כ), וכיוון שהיה נח בעל מום אחר שהכישו הארי (למעלה ז, כג ברש"י), ודאי שלח בנו להקריב, ושם הוא המובחר שבבניו (ה, לב).
פסוק ז:רש"י ד"ה ויבן שם מזבח, על בשורת הזרע ועל בשורת א"י. ע"כ. ולא ידעתי, למה צריך נימוק לבניית מזבח לה', ודברי בעל שפתי חכמים (אות מ) מאד אינם נראים, שהרי בוודאי לא יבנה מזבח בחרן שהיא "חו"ל". וכי בכל בניית מזבח יש נימוק? כדאי לבדוק. דומה שכולם מנויים אצל רש"י בפ' בלק. (פ' לך תשנ"ז) ור' צדה לדרך שמסיום הפס' "לה' הנראה אליו" משמע שזוהי סיבת בניית המזבח, להודות על מה שהבטיחו ה' במראה - זרע וא"י.
פסוק ח:רש"י ד"ה ויעתק משם, אהלו. ע"כ. כלו' לא את עצמו כי אם אהלו, ולא כאונקלוס המתרגם: ואסתלק. ויש מקומות רבים שבהם רש"י חולק על אונקלוס בלא לציין זאת, ולפי שעה לא מצאתי, אימתי כן ואימתי לא, דהיינו - אם יש בזה שיטה. (פ' לך תשנ"ג)
פסוק ח:רש"י ד"ה אהלה, אהלה כתיב וכו'. כך, בה"א, הוא בדפו"ר, ולא ידעתי, למה שינו. וראה למעלה (ט, כא). (פ' לך תשס"ד)
פסוק ח:שם. ...בתחלה נטע את אהל אשתו וכו'. הרבה דברי דרך ארץ, מוסר והתנהגות נאותה פזורים בדברי רש"י, ור' שפתי חכמים (אות ע). והיה ראוי לקבצם. (פ' לך תש"ן).
פסוק ח:כלו' ד"א של הגויים (Ladies First) אינו משלהם, ואין זה חוקת הגוים, כפי שחשבתי ואמרתי פעמים רבות. (פ' נח תשס"ה)
פסוק ח:ור' בפירוש מהרז"ו לבראשית רבה (לט, טו) המדבר על קרי וכתיב! (פ' לך תשס"ה)
פסוק ט:רש"י ד"ה הלוך ונסוע הנגבה, ...בדרומה של א"י, להר המוריה שהיא נחלתו. לשון קשה וצ"ע. (פ' לך תשנ"ב) כלומר ומגמת פני אברהם להר הבית, שהוא בנחלתו של שבט יהודה (עיין מגילה כו ע"א).
פסוק י:"ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה" וגו'. ולהלן (יג, א) - "ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וגו', ולהלן (כא, לד ד"ה ימים רבים) מפרט רש"י: ובמצרים לא עשה אלא ג' חדשים וכו'. אבל אין רש"י משיג על השאלה המתבקשת, ממה התפרנס אחר שובו ארצה והוא "כבד מאד, במקנה" וגו' (יג, ב), שהרי רעב אינו מסתיים אחר ג' חדשים. (פ' וירא תשמ"ז)
פסוק י:ולכאורה לא פחות קשה, מה עלה בגורלם של אלה שהכניסו הוא ושרי תחת כנפי השכינה בימי הרעב, והרי לכאורה רק המשפחה המצומצמת ירדה, וכפי ששאלנו למעלה (פס' ה). (פ' לך תשנ"ח)
פסוק יא:רש"י ד"ה הנה נא ידעתי, מדרש אגדה, עד עכשיו וכו'. רש"י מביא כאן את דעת התנחומא (לך ה) אף כי מאד אינה סבירה, ולא הדעה הראשונה שבמדרש רבה לפסוקנו, אף כי זו סבירה הרבה יותר, וצריך לשאול, מדוע עשה כן. (פ' לך תשס"ה, בעקבות דברי בשבת חתן של חזי בבית האירוח בבית וגן, תשס"ה)
פסוק יא:שם. ...ועכשיו ע"י מעשה הכיר בה. ע"כ. ואין רש"י מפרט המעשה, וגם לא מצאתי מעין זה לא בבראשית רבה ולא בתנחומא על אתר. והנה שפתי חכמים (אות ק) כותב: ראה בבואה שלה במים, שעברו דרך המים וכו'. וכיצד אפשר להבחין ביופיו של אדם בשעת עבירה במים, כלו' כאשר המים אינם שקטים? (פ' לך תשנ"ד)
פסוק יא:מסתבר שרש"י חוזר לדברי תנחומא (פ' לך, ה), שם מפרט המדרש על מסע אברהם אבינו למצרים בשל הרעב, וכשעבר בנהר, ראה בבואתה של שרה. (פ' נח תשס"ה) וכך מביא גם יונתן בן עוזיאל בתרגומו.
פסוק יא:שם. ...שעל־ידי טורח הדרך אדם מתבזה וכו'. מעניין שאין רש"י מזכיר התמעטות זו ביופי עם ההתמעטות שהדרך גורמת להן, ראה למעלה (פס' ב ד"ה ואעשך לגוי גדול) ור' מה שכתבתי שם. (פ' לך תשנ"ז)
פסוק יא:שם. ...אחיהם של כושיים וכו'. והוא על־פי האמור למעלה (י, ו) "ובני חם, כוש ומצרים" וגו'. (פ' לך תש"ס)
פסוק יג:רש"י ד"ה למען וגו'. יתנו לי מתנות. ע"כ. הערה זו של רש"י מעוררת תמיהה, ור' שפתי חכמים (אות ש), ולענ"ד מוטב להתעלם מקושי' זו על לשון הכתוב ולא לפרש כרש"י, אלא - "למען ייטב לי" מקבל את פירושו על־ידי ההמשך - "וחיתה נפשי בגללך", ומה גם שלפי פירש"י יהיה קשה הסדר - תחילה מתנות ואחר כך חיים. (פ' לך תש"ן) ור' דברי דוד שוודאי לא רצה אברהם ליטול מתנות מהם, אלא ביקש עצה לינצל שלא יהרגוהו, על־ידי שתאמר "אחי הוא", אך עדיין חשש פן יהרגוהו קודם שישאלו אודותיו, ואם תקדים ותאמר "איש זה אחי הוא" ירגישו שיש איזה ערמה בדבר, לכן התחכם ואמר שמיד בבואה לעיר תאמר לאנשים: הנה יש לי אח עני, תנו לו מתנות להחיות את נפשו. זו כוונת הכתוב "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך" - אמרי נא שאחיך אני כדי שיתנו לי מתנות ובזה "וחיתה נפשי בגללך". ור' גור אריה.
פסוק יד:רש"י ד"ה ויהי כבוא אברם מצרימה, ...אלא למד שהטמין אותה בתיבה, וע"י שתבעו את המכס, פתחו וראו אותה. ע"כ. וקשה לי, אברהם הלך מנוסה היה, בא מבבל לא"י ועבר בה לכל אורכה, כלום לא ידע את דרכי המוכסים לפתוח תיבות? תיאורו של רש"י שמקורו בבראשית רבה (מ, ה) נשמע מאד נאיבי. (פ' לך תש"ן)
פסוק יד:וזה שלא טען כלפי המוכסים, "אחותי היא", כפי שטען למטה (כ, ב) פשוט, שהרי כאן ביקש להצילה מעיניהם של הערלים, ושם ביקש להציל חייו. (פ' לך תשנ"ב)
פסוק יד:וכמו בבראשית רבה (מ, ה) כך גם בתנחומא (ה). (פ' נח תשס"ה)
פסוק יד:לכאורה העתיק יעקב אבינו ע"ה את פטנט התיבה מסבו כשנתן את בתו דינה בתיבה, וראה להלן (לב, כג), ולא למד מנסיונו. (פ' לך תשס"ו)
פסוק טו:"ויראו אתה שרי פרעה... אל פרעה... בית פרעה". איזה פולחן אישיות. (פ' לך תשנ"ד)
פסוק טו:"ותקח האשה בית פרעה". כלו' תחבולתו של אברהם אבינו לא הועילה, ואף־על־פי שאמרה, שאחות אברהם היא, נלקחה לשם, ותמוה אפוא שלא אמר לה להגיד, כי אשת איש היא ובעלה אינו עמה. (פ' לך תשמ"ט)
פסוק טז:"ולאברם היטיב בעבורה, ויהי לו צאן ובקר" וגו'. העובדה שאברהם קיבל המתנות ולא, כמאוחר יותר, בפגישה עם מלכי צדק מלך שלם (יד, כג), יכולה לנבוע מן הנוהג לקבל מוהר בתור אח גדול במקום האב, שהרי אלו היה מסרב, היה מגלה שאינו אלא בעלה, ולפחות שאינו אחיה. אך גם אפשר שקיבל משום שלא היה לו, מכיוון שהרעב בארץ כילה את רכושו. (פ' לך תשנ"ד)
פסוק טז:אך ראה להלן (כ, יד). (פ' וירא תשנ"ד)
פסוק טז:וראה בשפתי חכמים למעלה (פס' יג אות ש) ג' תשובות לשאלה זו. (פ' נח תשס"ה)
פסוק טז:"ויהי לו צאן ובקר וחמרים" וגו'. משמע כאלו קודם לא היה לו מאומה. ומעין זה משמע גם מדברי רש"י (בראשית רבה מא, ג) להלן (יג, ג) "דבר אחר, בחזרה פרע הקפותיו", והרי זו סיבה לקבלת המתנות, ולא כמאוחר יותר כשהוא מסרב לקבל "מחוט ועד שרוך נעל" (יד, כג). (פ' לך תשנ"ד)
פסוק יז:רש"י ד"ה ואת ביתו, ...ומדרשו: לרבות כותליו ועמודיו וכליו. ע"כ. מכיוון שרש"י פירש בדיבור הראשון שבמין ראתן לקו (סוג מחלת זיבה, שפתי חכמים אות ב - מין שחין), קשה, מה זה שייך לגבי אלה. ועוד קשה לגבי פירוש זה מן הדיבור האחרון (על דבר שרי) "...אומרת למלאך הך, והוא מכה". ואם בזיבה או בשחין מדובר, מה שייך הכה! (פ' לך תשנ"ג)
פסוק יז:ואם שני מדרשים שונים הם הסותרים זה את זה, מדוע יביאם רש"י בזה אחר זה? (פ' לך תשנ"ו)
פסוק יז:רש"י ד"ה על דבר שרי, על־פי דיבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה. ע"כ. ר' שפתי חכמים (אות ג). ולי נראה שרוצה לתרץ. מנין ידע פרעה, ששרה אשתו של אברהם היא, כדבריו "למה לא הגדת לי" וגו'. (פ' לך תשמ"ח)
פסוק יז:ומכל מקום קשה, הא אמר קודם (ד"ה וינגע ה' וגו') "במכת ראתן לקה שהוא קשה לתשמיש" ואם כן מה צריכה היתה שרה לומר לו למלאך. ונראה שיש כאן שני פירושים שונים. (פ' לך תשמ"ט)
פסוק יז:ר' בתנחומא (פ' לך, ה), גם הוא מפרש: ...על דיבור שרי לא נאמר, ולא על עסק, ולא על אודות, ולא בעבור, ולא בגלל, אלא על דבר שרי! (פ' נח תשס"ה)
פסוק יח:"ויאמר מה זאת עשית לי". ומנין ידע על הקשר בין הנגעים הגדולים ולבין לקיחת שרי לאשה? ודברי שפתי חכמים (אות ב) אינם מספקים תשובה כלל. (פ' לך תש"ן)
פסוק יח:וראה מה שכתבתי לפס' הקודם. (פ' לך תשס"ג)
פסוק יח:ומעניין שאין הכתוב מוסר תשובת אברם לפרעה. (פ' לך תשס"ה) ור' דעת מקרא.
פסוק כ:"...וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו". ומה באשר לרעב? והרי זה היה לכאורה רק זמן קצר אחרי רדתו מצרימה. (שאלת אתי שי' בשבת חזרה על ס' בראשית). (פ' וישלח תשנ"ג)
פסוק כ:מצאתי רק "כלי יקר" ער לשאלה זו, ואחר שאומר דבר תמוה מאד באשר ליחס אברהם שרי (ד"ה ויקח אברם וגו') הוא אומר: וילך אתו לוט, היינו לוט מעצמו הלך אחריו, אבל אברם לא קרבו, אדרבא הרחיקו, ויקח את שרי וכו', אך יש מקום לתשובה טובה יותר. (פ' ויגש תשנ"ג)