זכות התורה
בפרקנו לוקח פרעה את שרי לביתו, "וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃", ואז: "וַיְנַגַּ֨ע יְ-הוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃".
לכאורה קשה, מדוע צריך הכתוב להדגיש ששרי היא אשת אברם, הרי עובדה זו ידועה לכל. ועוד, וכי שרה לא הייתה זכאית להנצל מיד הרשעים בזכות עצמה, עד שהיה הכתוב צריך לתלות את הצלתה באברם?
מסביר הנצי"ב (העמק דבר) יסוד חשוב בכל פרשיות ספר בראשית. ישנה השגחה פרטית על שלושת העמודים: תורה, עבודה וגמילות חסדים. אברהם אבינו היה עמוד התורה, כמו שאומרת הגמרא (קידושין פב:) שהוא קיים את כל התורה בכוחות עצמו, מתוך שחש שזוהי האמת. כך גם מובא במדרש (בראשית רבה פרשה סא אות א) שנעשו שתי כליותיו כשני רבנים ולימדוהו תורה. זכות לימוד התורה עמדה לו ולשרי אשתו, להצילם מכל מה שעבר עליהם. כל מי שניסה להציק לאברהם אבינו נפגע ונענש. כך גם כשנלחם, לא רק שניצל ולא נהרג, אלא גם ניצח את כל הנלחמים בו. אמנם שרי הייתה ראויה להנצל בזכות עצמה, אך לא עד כדי כך שהפוגעים בה יווסרו. לכן הזכיר הכתוב ששרי היא אשת אברם, ובזכותו נענשו פרעה וכל ביתו.
[גם חנניה, מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש, על שלא השתחוו לצלם, ניצלו. בנוסף גם אלו שהשליכו אותם נשרפו באש, מפני זכות התורה שעמדה לחנניה, מישאל ועזריה.
הרמב"ן (בראשית יא כח) שואל מדוע הנס של אברהם אבינו, שניצל מכבשן האש, אינו מוזכר בתורה. מסביר הנצי"ב (הרחב דבר בראשית יב יז) שבאור כשדים עדיין לא הייתה לו זכות התורה. הוא אמנם ניצל, אך אלה שהשליכוהו לאש לא נענשו; והתורה כיוונה לספר רק את המעשים המושלמים של אברהם אבינו; ואלה נעשו רק לאחר שעלה לארץ ישראל, למד את כל התורה, ועמדה לו זכות התורה שענישה את הפוגעים בו או באשתו.]