א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ ב וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ ג וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃ ד וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃ ה וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃ ו וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃ ז וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃ ח וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ ט וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃ י וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃ יא וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃ יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃ יג אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃ יד וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃ טו וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃ טז וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃ יז וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃ יח וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃ יט לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃ כ וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

לבוש האורה

ר' מרדכי יפה

פסוק א:
רש"י להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול כאן אי אתה זוכה לבנים ועוד שאודיע טבעך בעולם ע"כ ודרש ליה הכל ממלת לך דאל"כ לך למה לי אבל מה שדרש שני ענייני הנאות וטובות בנים וטבעך נ"ל דאו או קאמר או בנים או טבעך דאי שניהם יחד מנא ליה אבל הנאה וטובה אינם שני עניינים דהכל אחד הוא כל הנא' של אדם הוא טובה לו וטבעך ג"כ נקרא הנאה וטובה שכשיודע טבעו בעולם שהוא איש תם וישר וירא אלקים ילמדו הכל ממנו לעשות כמעשיו ויתהנהו בו וגם יהיה לו בזה שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא ומה שפירש מתחלה שההנאה והטובה היא בנים משום שכן משמע פשוטו שלמקרא זה דס"ל לרש"י דואעשך לגוי גדול וגומר הוא פירושו דלך שמשמעותו להנאתך ולטובתך אלא שקשה לו לרש"י שא"כ כשבא אברהם אל הארץ למה סבב הש"י שהיה הולך ונוסע ממקום למקום כאיש נע ונד שהרי לידת הבנים אינו תלוי רק בישיבת ארץ ישראל כדילפינן מפסוק מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ וגומר וא"כ מיד כשבא לארץ היה לו להם להתיישב במקום אחד באיזה מקום שיהי' ולא להיות נע ונד בארץ לכך פירש ועוד להודיע טבעך בעולם שעל ידי שילך ממקום למקום יכירוהו הכל וילמדו ממנו מעשיו: א"נ ק' לרש"י אי כפי' הראשון מדכתיב ואעשך וגומר שהוא ההנאה והטובה בפירוש לך למה לי ומשני לך להודיע טבעך וגומר. ולפי זה מתורץ שפיר הקושיא שהקשו הרא"ם והרג"א על מה שפירש רש"י אחר כך על ואעשך לגוי גדול לפי שהדרך גורמת לג' דברים כו' והקשו שזה סותר למה שכתב למעלה ר"ל מה שכתב לפי שהדרך גורם כו' משמע שאלו לא היה הולך לא היה צריך לכל אלה כלומר שגם בכאן היה זוכה לכל אלה ולמעלה כתב לך לך להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול וגומר וכאן אי אתה זוכה כו' ותרצו מה שתרצו אבל לדידי לא קשיא מידי שמה שפירש כאן לפי שהדרך גורמת כו' הוא מפרש לפי מה שפירש שההנאה והטובה היא להודיע טבעו בעולם דלפי זה יקשה אם כן ואעשך לגוי גדול וגומר מה עניינו לכאן שהרי לא ציוהו ללכת אלא להודיע טבעו בעולם ומשני לפי שהדרך גורמת כו' והכל דיבור אחד עד בך חותמין ולא בהם דלפי טעם הודעת טבעו הכל מיותר הוא ואין עניינו לכאן דבשלמא לפירוש הראשון פרושו שם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים ושם אברכך בממון וכאן אי אתה זוכה לממון ושם אגדלה שמך וכאן אי אתה זוכה לשם אבל לפי טעם הודעות טבעו בעולם מה עניין אלו הג' דברים לכאן לכך מפרש ג' דברים הראשוני' היה צריך להבטיחו מפני שהדרך גורמת לג' דברים כו' והיה ברכה הוא גם כן עניין להודעת טבעו בעולם שהברכות יהיו נתונות בידו ויברך את אשר יחפוץ וע"י כך יתקנאו הם במעשיו הטובים לעשות כמוהו ואחר כך אמר ד"א ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם כו' כלומר ולפי זה אינו צריך לטעם שהדרך גורמת לג' דברים רק יהיה הכל מענין הודעות טבעו בעולם שעל ידי שיראו טבעו ומעשיו הטובים וילמדו ממנו יאמרו ברוך אלקי אברהם וגומר ואם כן כל הדיבור הוא מפרש ואזיל לפי הטעם של הודעת טבעו בעולם ודיבור אחד הוא ותדע שאם לא כן למה יפרש רש"י פירוש של ואעשך לגוי גדול וגומר קודם שפירש מארצך וגומר אלא מחוורת' כדפרישית שהכל דיבור אחד הוא לפי הנאמר הודעת טבעך בעולם ויהיה לפי זה כל פירושו של רש"י ז"ל על סדר הפסוק ואשר כתב הרג"א שאין לפרש ואברכך בממון שם וכאן אי אתה זוכה בממון דלמא לא יכול לזכות בממון במקום אשר הוא לא דיבר נכונה אישתמיטת הא דאחז"ל בפירוש ג' צועקים ואינן נענים וחד מנהון מאן דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתא ש"מ שאין אדם זוכה בממון בכל מקום גם השם נוכל לומר שכאן אי אתה זוכה לשם מפני שבמקומו היו כופרים ומתפלספי' ולא היו מאמינים שמדות טובות מעלין ומורידין כי היו כופרים במציאות הש"י ובמה יגדל שמו אבל בארץ כנען לא היו כופרים במציאות הש"י ובהשגחתו רק שלא היו בעלי דת מקובלת וממנו יקבלו כל מדע וחכמה וכל מדות טובות ויצא לו שם בגדולים:
פסוק ב:
רש"י אל הארץ אשר אראך לא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור כיוצא בו כו' ע"כ: העול' מדקדקין בדברי רש"י שהוא נותן שני טעמים לדבר חדא כדי לחבבה בעיניו ועוד כדי לתת לו שכר על כל דיבור כו' ושואלין מאין לו לרש"י ז"ל שני הטעמים הללו למה לו בחדא סגי והנה דברי הרא"ם שכתב על פירש זה נ"ל דחוקים הם מאוד שכתב פי' לחבבה בעיניו כדי לחבב ארצו שיצא משם בעיניו ויצטער בעזיבתו ויקבל שכר על עזיבת ארצו וילך לארץ אחרת וכן גבי קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת פירש לחבב בנו בעיניו ויצטער על זביחתו ויקבל שכר יותר דלפום צערא אגרא זהו תוכן דבריו והאריך בהם אבל דברי רש"י גם לשון הב"ר אינו משמע כן שהרי רש"י כתב כדי לחבבה בעיניו משמע כדי לחבב את הארץ שנותן לו בעיניו גם דברי הב"ר ולשונו הוא כדי לחבב המצוה בעיניו וליתן לו שכר כו' ולשון לחבב המצוה משמע המצוה שמצוה עליו לדור בארץ כנען אותה המצוה יחבב בעיניו לא היציאה מארצו כמו גבי את בנך וגו' צריכינן למימר לחבב מצות העקידה בעיניו ותדע שהרי וודאי בנו כבר חביב לו ומה צריך לחבבו עליו ועוד לקמן גבי קח את בנך וגומר פירש רש"י בהדיא לחבב עליו את המצוה ולא אמר בנו לכך נ"ל שדברי הרא"ם ז"ל הם דחוקים בדיבור זה גם עירב ובלבל דברי רש"י מאד עיין שם והרג"א גם הוא נכנס ליישב דברי רש"י אבל נ"ל שגם הוא לא דיבר נכונה חדא שכתוב כאשר אין מגלה לו מיד הדבר חביב עליו מפני שהוא מצטער אחר המצוה שלא ידע כו' ע"כ וזה לא שייך לומר כאן גבי לך לך מארצך וגומר שהרי מיד כשנאמר לו לך מארצך וגומר ידע המצוה שהוא לצאת מארצו וגומר ועוד כתב אחר כן וז"ל וכן על אחד ההרים אשר אומר אליך לא גלה לו מיד כדי שלא ידע המצוה ויצטער עליה עכ"ל. וזה ג"כ אינו נכון שהרי קודם שאמרלו על אחד ההרים כבר אמר לו והעלהו לעולה שהיא עיקר המצוה אלא שלא ידע עדיין באיזה מקום ומה לו להצטער לדעת באיזה מקום יעלהו. גם מה שאמר שפירש לתת לו שכר ר"ל שיקבל דבריו באהבה אינו נכון מה שייך אריכות דברים לעניין לקבלם באהבה שמא יצטער ולא יקבלם באהבה ועוד מאי קיבול אהבה שייך לומר באריכות דברים מה הוא הדבר שיקבל באהבה קודם שידע המצוה לכך נ"ל שדברי שניהם בכלל דחוקים מאד ואני אין אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה רק אקדים להציע לפניך לשון ב"ר ולפרש כאשר לדעתי הם לא נתנו לבם לזה ואחר כך יבאו דברי רש"י ברורים ופשוטים ונכונים וז"ל ב"ר אמר רבי יוחנן מארצך זו איפרכיאה שלך וממולדתך זו שכונתך ומבית אביך זו בית אביך אל הארץ אשר אראך למה לא גילה לו מיד כדי לחבב המצוה בעיניו וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור ועל כל פסיעה ופסיעה הה"ד קח נא את בנך א"ל איזה בן א"ל את יחידך א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו א"ל אשר אהבת א"ל ואית תחומין במעיין א"ל את יצחק ולמה לא גילה לו מתחלה כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור אמר ר' הונא בשם ר' אליעזר שהקב"ה מתהה ומתלה בעיניהם של צדיקים ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר כך אל הארץ אשר אראך על אחד ההרים אשר אומר אליך וקרא עליה את הקריאה אשר אומר אליך קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך עכ"ל ב"ר בפרשת לך לך ובפרשת וירא וכן הביאם הרא"ם. והנה נ"ל שכן פירוש הדברים ולמה לא גילה לו מיד כולל בקושיא זו שתי קושיות ר"ל למה לו להאריך במה שממנו לומר ובמה שאליו כלומר למה יאריך במה שממנו לומר מארצך וממולדתך ומבית אביך וגם מה לו להאריך במה שאליו לומר אל הארץ אשר אראך לא היה לו לומר רק לך לך אל הארץ כנען ומתרץ שני תירוצים על מה שממנו אומר כדי לחבב המצוה בעיניו ועל מה שאליו אומר וליתן שכר על כל דיבור ודיבור ועל כל פסיעה ופסיעה וה"פ האריך הש"י במה שממנו כדי להראות לאברהם אע"ה כמה גדולה המצוה הזאת שהוא דירת א"י בעיני הש"י וכבר ידוע שכל חשקו ורצונו של אברהם ע"ה למלאות רצון קונו היה ואם כן כשידע שחושק הש"י שידור שם וודאי יהיה הדבר חביב בעיניו מאד לעשותו לכך אמר לו הש"י הלא ידעת כי אהבת עולם אהבתיך ואוהבי קראתיך ואעפ"י כן אנכי מצוה אותך ללכת מארצך שהוא אהוב לך וממולדתך שהוא אהוב לך יותר ומבית אביך שהוא אהוב לך יותר וידעתי כי קשה עליך פרידתך מהם ואעפ"כ אני אומר לך לך לדור במקום אחר ובזה תדע כמה חשקי ורצוני שתדור שם באותו המקום וידעתי שגם עליך יהיה חביב לדור שם כדי למלאות רצוני שזו עיקר המצוה וזהו מ"ש הב"ר כדי לחבב המצו' בעיניו ועל מה שהאריך במה שאליו ואמר ליתן לו שכר על כל דיבור ועל כל פסיעה ופסיעה וה"פ אמר לו הש"י בתחלה אל הארץ אשר אראך כדי שלא ידע אברהם איזה הארץ יהיה והנה מיד כשיגיע שיצא מארצו וממולדתו ומבית אביו ויבא לגבול ארץ אחרת יחשוב אברהם בלבו שמא זאת היא הארץ אשר חשק ה' בו ויסכים בדעתו אם יאמר לי הש"י גור בארץ הזאת הריני מקבל עלי ויהיה חביב עלי מאד והנה אחרי זאת ההסכמה בדעתו כשיתגלה אליו הש"י ויאמר לו ידעתי גם ידעתי בני מחשבתך אבל עדיין לא הגעתי למקום חשקי ורצוני אבל אחרי שהסכמת בדעתך לדור פה אם יהיה רצוני כך הרי אני מצרף מחשבה למעשה כאלו קיימת מצותי ושכרך הרבה מאוד רק לך והרחק עוד עד שתגיע למקום חשקי וכן בכל פעם הרי מקבל שכר על כל דיבור ודיבור שיקיימנו ועל כל פסיעה ופסיעה שילך במצותיו ית'. ומ"ש אח"כ הה"ד קח את בנך כו' עד כדי לחבבו בעיניו נ"ל שמביא ראייה על מה שאמר כאן במה שממנו שהאריך בו כדי לחבב המצוה בעיניו כמו שפרשתי ה"נ מצינו גבי קח נא את בנך שאמר לו ג"כ ראה כמה גדולה מצות העלהו לעולה בעיני וחושק אני במצוה זו וידעתי שחושקך ורצונך לעשות רצוני וגם אתה ידעת כי אהבת עולם אהבתיך ואעפ"כ אני מצוה לך לקחת בנך יחידך אשר אהבת והוא יצחק והוא דבר קשה עליך אך בזה תדע כמה גדולה מצוה זו בעיני ותהיה חביבה עליך לקיימה והרי זה ממש כמו בכאן כמו גבי לך לך מארצך וגומר ואח"כ אמר הב"ר וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור דאמר ר' הונא כו' ונ"ל דהאי וליתן לו שכר כו' כמו אמר מר הוא כלומר ומה שאמרתי למעלה על במה שאליו וליתן לו שכר כו' הוא כדאמר ר' הונא בשם ר' אליעזר כו' והביא ראייה מעל אחד ההרים כו' שהוא גם כן דומה לזה שעל כל הר והר שיראה אברהם בדרך יחשוב בדעתו ויסכים אם יאמר לי הש"י להעלותו על ההר הזה הייתי מעלהו פה ואם כן אח"כ כשיאמר הש"י ידעתי בני גם ידעתי מחשבתך והסכמתך אבל עדיין לא הגעת לאותו הר שבחרתי בו מ"מ על מחשבתך והסכמתך שכרך הרבה מאד כאלו קיימת מצותי ומעתה לך לך להר אחר וכן בכל הר והר שתראה עד שתמצא אותו אשר בחרתי בו ואצרף מחשבתך למעשה והרי מקבל שכר על כל דיבור ודיבור וכן הוא טעם פסו' וקרא עליה את הקריאה וכן פסוק צא אל הבקעה וגומר כך נ"ל פי' הב"ר ומעכשיו תתבונן ותראה מפור' שרש"י ז"ל משך ממש אחר לשון הב"ר ואומר לא גילה לו הארץ מיד הכוונה לשתי הקושיות מה שממנו ומה שאליו כמו שפירשתי לשון הב"ר ומתרץ שני תרוצים כמו הב"ר ואח"כ מיד מסיים ואומר כיוצא בו את בנך את יחידך אשר אהבת להביא ראייה על התירוץ שאמר במה שממנו לחבבה בעיניו כו' ואח"כ אומ' כיוצא בו על אחד ההרי' מביא ראייה על התירוץ שאמר במה שאליו ליתן לו שכר כו' וכן וקרא עליה את הקריאה כו' ואל תקשה לפי זה לקמן גבי קח נא את בנך וגו' למה אמר רש"י שני התירוצים על פסוק קח נא וגומר שאמר לא גילה לו מתחלה כו' וסיים אמר כדי לחבב עליו את המצוה וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור כי שם ימשוך רש"י ז"ל גם כן אחר לשון ב"ר שכולל שתי הקושיות בלשון למה לא גילה לו מיד לומר קח נא את יצחק והעלהו לעולה על הר המוריה לכך אומר שם שני התירוצים יחד וכולל וסומך על מה שכתוב אח"כ גבי על אחד ההרים הקב"ה מתהא את הצדיקים כו' כדי להרבות כו' כמו שפרשתי למעלה ויבאו כל דברי רש"י על נכון כפשוטן בלי שום בלבול ועירוב לשונות ודוחקים שאינם מתיישבים שאמרו המפרשים הנזכרים כך נ"ל:
פסוק ג:
רש"י אדם אומר לבנו תהא כאברהם פי' ויהיה ב' בך ב' הכלי ר"ל עמך יברכו כו':
פסוק ו:
רש"י אלון מורה הוא שכם כו פי' מדלא אמר עד שכם ועד אלון מורה בוי"ו אלא משמע דעד אלון מורה הוא פירוש לעד מקום שכם כאלו אמר לאיזה שכם לאילון מורה ואולי שני שכם ישנן:
פסוק ו:
רש"י בא"ד שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח כו' לשון הרא"ם אעפ"י שזה סותר מה שפרש"י גבי וחברון שבע שנים נבנת' כו' עד אגדות חלקות הן ואני אומר שאין צריך לומר אגדות חלוקות הן כי וודאי בחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו אבל זה ידוע שנח לא חלק רק הארץ ר"ל שדות וכרמים ומדברות ולא עיירות או כרכים בנויות שמי בנאן ואחר שחלק נח את הארץ לבניו הלך כנען בציווי אביו חם וכבש ארצו של שם בעודו מדבריות ובלתי בנוי כי גם חם עצמו היה חי בימי אברהם כמו שם שהיה חי והיה זקן ממנו וכנען בנו הלך וכבש ארצות של בני שם בלתי בנויים אבל לא כבש אותם לעצמו רק היה שליח ושר הצבא לאביו וכבשם לאביו וזהו פי' של והכנעני אז בארץ שכבשם לחם אביו ואחר שכבשם בנה חם צוען למצרים בנו וחברון וכל הארץ נתן לכנען בנו ובנה לו עיירות וכרכים והרי אין כאן אגדות חלוקות:
פסוק ח:
רש"י ויעתק משם אהלו פי' מדכתיב ויעתק בפתח תחת היו"ד לשון כבד שהוא לשון מפעיל ולא כתיב ויעתק לשון קל בסגול תחת היוד שאז היה פירושו ויעתק הוא עצמו.
פסוק ח:
רש"י בתחלה נטה את אהל אשתו כו' אע"ג שאין זה מוכרח שמא איפכא עשה אלא ס"ל לרש"י כיון שהכתוב מורה לנו אהל אשתו סבר' הוא דלהקדימו כתב כן משום צניעו' דשרה שלא תעמוד על פני השדה בלא אהל כ"ז נטיית אהלו שהי' נוטה בתחלה:
פסוק י:
רש"י רעב בארץ באותו ארץ לבדו כו' פי' מדכתיב בארץ בקמץ תחת הבי"ת שמשמעו בהארץ בה"א הידיעה פירושו באותה ארץ לבדה דאי הוה כתיב בארץ בשוא תחת הבי"ת אז הוא פירושו בכל הארץ ר"ל בכל העולם:
פסוק יא:
רש"י הנה נא ידעתי מדרש אגדה כו' פי' לכל הפירושים יהיה פי' של נא עכשיו ועוד לשון הנה גם כן משמע עכשיו ידעתי מה שלא ידעתי כבר לכך ק' לרש"י מה ידע עכשיו יותר מכבר שהרי וודאי ראה אותה והימים רבים שנשאה לכך מפרש מדרש אגדה כו' וכן שאר הפירושים ומה שאמר עד עכשיו לא הכיר בה כו' יש מקשין עליו והלא אמרו חז"ל אסור לישא אשה עד שיראנה כו' והיאך עבר אברם על זה שהרי קיים כל התורה ואפילו מצו' דרבנן כדאמרינן גבי וישמור משמרתי וגו' ונ"ל שאינ' קושי' דהא דאסור לישא אשה עד שיראנה היינו שיראה שאין בה מום ולא תתבזה עליו וזה עשה אברם וודאי ראה אותה קודם שנשאה שלא יהא בה מום אבל לא נתן לבו להתבונן ברוב יפיה עד עכשיו כו':