פסוק א:לנפש לא יטמא בעמיו - איש בעם הכהנים לא יטמא לנפש אדם. כמו: בתולה מעמיו יקח אשה, אבל אילו היה כתוב לעמיו היה משמע לא יטמא לעמיו. כמו שכתוב: לנפש לא יטמא. לאחיו ולאחותו לא יטמא להם - ולא נאמר בהם. גם יש לפרש בנפש הנמצא בעמיו לא יטמא.
פסוק ד:לא יטמא בעל בעמיו - שום בעל בעם הכהנים לא יטמא לאשתו.
פסוק ד:להחלו - שהרי מתחלל מכהונתו (ולפי דברי חכמים, לא מטמא לאשתו פסולה וחללה, אבל מטמא לאשתו כשירה).
פסוק ה:לא יקרחוה - על מת. והוא הדין לישראל.
פסוק ז:וחללה - בת אותן שכתוב בהן ולא יחלל זרעו.
פסוק ט:ובת איש כהן - ארוסה. ומפורש בסנהדרין.
פסוק יח:חרם ושרוע - מפורש בבכורות .
פסוק כ:מרוח אשך - מעוך ביצים.