רש"י אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים בני אהרן אף בעלי מומין במשמע בני אהרן ולא בנות אהרן ע"כ מה שמקשין למה הקדים רש"י פי' של ואמרת אליהם שבא להזהיר גדולי' על הקטנים קודם שפי' פירושו של בני אהרן שהוא מוקדם בפסוק ועוד למה מפרש פה כל הפירושים של בני ומשמעותו דמשמע בו אף בעלי מומין וממעט בנות יותר מכל בני המוזכרים בתורה נ"ל דהכי פירושו מתחלה פרש"י פי' האמתי דריבוי דואמרת אליה' דאתא לרבות להזהיר גדולים על הקטנים ואח"כ מקשה רש"י ואומר ושמא תאמר מנא להו לרבות אזהרה גדולים על הקטנים דלמא לרבות חללים אתא ויתרץ ויאמר כבר ארז"ל בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים וא"כ החללים ממועטים וע"כ ריבוי דואמרת להזהיר גדולים על הקטנים אתא ואח"כ יאמר רש"י ומקשה ואמר ודלמא ואמרת אליהם אתא להזהיר גם בעלי מומין ועל זה יאמר רש"י בני אהרן אף בעלי מומין במשמע ואין צריכין ריבוי לזה דמהיכי תיתי דהוי מפקינן בעלי מומין מפשטיה דקרא דאצטריך לרבוי להו דליכא למימר דהוה ממעטינן להו ממלת הכהנים דגם בעל מום אינו כהן כמו החלל שהרי פסול לעבודה כמו החלל דזה אינו דלא דמי בעל מום לחלל דחלל הוא וזרעו נפסלים מן הכהונה ולא יחזרו להיות עוד נחשבים כהנים הוא ובניו עד עולם כאלו אינו מבני אהרן לאפוקי הבעל מום אעפ"י שהוא נפסל מן העבודה אינו נפסל מלקרות כהן שהרי בניו שיוליד מיד יחזרו להיות כהנים עובדי עבודת כהונה כשאר כל בני אהרן ואין סברא לומר שהוא לא יקרא כהן בן אהרן וזרעו יהיו כהנים בני אהרן ואח"כ מקשה רש"י ואמר ודלמא ריבוי דואמרת אתא לרבות בנות אהרן ועל זה יאמר רש"י מדכתיב בני אהרן ע"כ למעט בנות אהרן אתא דאל"כ בני אהרן למה לי דאי משום משמעות הבעלי מומים אין צריכין לו דלשתק קרא דבני אהרן ולכתוב הכהנים וע"כ לא הוה ממעטינן מיניה אלא חללים דהוא וזרעו לא יקרא עוד כהן ולא הוה ממעטינן מיניה בעל מום שהרי בניו יחזרו להיות כהנים וא"כ ע"כ מה שאמר הכתוב בני אהרן לא אתא אלא למעט בנות אהרן ומחוורת' דריבוי דואמרת עליהם להזהיר גדולים על הקטנים הוא דאתא לכך הוצרך רש"י לפרש כאן מלת בני יותר מבכל מקום ויבא פירושו על סדר הפסוק נ"ל:
פסוק ה:
רש"י לא יקרחה יכול לא יהא חייב על כל הראש ת"ל בראשם וילמדו ישראל מכהנים ע"כ דבכל מקום שיכולין למדרש לקולא ולחומרא לחומרא דרשינן ולא לקולא ואין להקשות א"כ בין עיניכם דגבי ישראל למה לי דמשמע דוקא בין עיניכם ולא בכל הראש דכבר אמרו ז"ל דאתא לג"ש דתפילין דכתיב בהו בין עיניכם שיניחום במקום שער אבל גבי מת אין לדרוש לחומרא ולומר דכיון דכתיב גבי כהנים סתם נימא נמי אפילו בלא מת בכהנים וילמדו ישראל מכהנים דגם ישראל אפי' בלא מת דא"כ למת גבי ישראל למה לי ומג"ש דקרחה קרחה למדנו דכהנים נמי לא נאסרו אלא על מת נ"ל וא"ת אמאי לא כתב רחמנא בראשם אצל ישראל לחייב על כל הראש וילמדו כהנים מישראל בק"ו ועל מת הוי לי' לכתוב אצל כהנים לומר דוקא על מת וילמדו ישראל מכהני' מק"ו ולא נצטרך לג"ש קרחה קרחה וי"ל דלכך כתב על מת ובין עיניכם אצל ישראל כאלו ישראל לא יהיו חייבים אלא בין עיניהם דוקא ועל מת אבל בלא מת ובין עיניהם או אפי' על מת ובכל הראש לא יהיו חייבין ובכהנים כתב לא יקרחו קרחה סתם וכתב בראש' כאלו היה החיוב בהם אפי' בלא מת ועל כל הראש ואע"ג דסוף סוף נלמדין זה מזה בג"ש ה"א למלקות שבידי אדם הם שוים מכח ג"ש אבל לעונש שבידי שמים אם אין מלקות שמעינן מפשטיה דקרא שעונש של כהן מרובה משל ישראל דו"ק א"נ האמת כן הוא דלא אתי ג"ש אלא למלקות שאין לוקין אלא על מת אבל לעונש בידי שמים חייבים אפילו בלא מת ועל כל הראש נ"ל:
פסוק ז:
רש"י גבי חללה הראשון פי' רש"י שני פירושים וגבי חללה דכה"ג פי' פי' האחד דהיינו שנולדה מפסולי כהונה ועל זונה דגבי כה"ג לא פי' כלום מקשין העולם אי משום דסמך על פירושו שפי' בזונה דגבי כהן הדיוט גם בחללה היה לו לסמוך על פי' חללה דגבי כהן הדיוט ולא עוד אלא שפי' פי' אחד ונ"ל שאין כאן קושיא כלל דגבי כהן גדול שמעינן לאיסור דכולהו מבתולה מעמיו יקח בתולה ולא זונה ולא חללה שנבעלה לפסול לה שהרי אפילו נבעלה לכשר פסולה לכהן גדול כל שכן לפסול וא"כ למאי הלכתה כתבינהו רחמנא ע"כ לא כתבינהו אלא ללאו לענין מלקות דאי מבתולה מעמיו ה"ל לאו הבא מכלל עשה כו' לכך ע"כ לא הוי פי' חללה אלא שנולדה מפסולי כהונה דאי שנבעלה לפסול לה הוי לה בכלל זונה דהא זונה לאו בפנויה מיירי אלא בביאת איסור וחללה בכלל אבל חללה דכהן הדיוט אצטריך לאשמעינן לגופיה לאיסור חללה לכהן הדיוט והתם לענין איסור מיירי יכול מלת חללה לכלול שני הפירושים שנבעלה לפסולי כהונה ושנולדה מפסולי כהונה ולכך פרש"י שניהם לאיסור אבל התם נמי אי הוה קאתי לכלל מלקות יכול להיות נמי דלא לקי משום חללה אלא בנולדה מפסולי כהונה ובנבעלה לפסולי כהונה לא לקי אלא משום חדא משום זונה:
פסוק יא:
רש"י נפשות מת להביא רביעית דם מן המת שמטמא באהל עכ"ל לשון הרא"ם פי' משום דברביעית דם תלוי נפשו של אדם וקרא הרביעית דם נפש וכאלו אמר ועל כל רביעית דם שיצא מן המת לא יבא באהל שהוא שם מפני שהדם חשוב כמת עצמו לענין טומאת אהל עכ"ל ואח"כ כתב ואע"פ שכתב נפשות בלשון רבים נפשת כתיב בלא וי"ו וס"ל לרבנן יש אם למסורת עכ"ל ואני אומר דלא דק דלא צריכינן הכא לטעמא דיש אם למסורת דאדרבה דמהא דכתיב נפשות בלשון רבים ואח"כ כתב מת בלשון יחיד מזה דייק רש"י דמיירי ברביעית דם דמדכתיב נפשות ולא כתב ועל נפשות מתים או על נפש מת לא יבא משמע דבמת אחד יש הרבה נפשות וכיצד אלא כל רביעית דם ממת אחד נקרא נפש לכך כתב על כל נפשות מת לא יבא כלומר על כל נפש ונפש הבאים ממת אחד לא יבא והוא כאלו אמר על כל רביעית ורביעית דם ממנו לא יבא נ"ל: