אמור. למה נסמכה פ' זו לפ' של מעלה שכתב בה אוב או ידעוני. יש בתנחומא שהקב"ה הראה למשה כל פרנסי ישראל ומלכיהם והראהו שאול נופל בחרב אמר משה לפניו רבש"ע מלך ראשון שהעמדת על בניך ידוקר בחרב מה חטא. א"ל הקב"ה אמור אל הכהנים בני אהרן שיהרג נוב עיר הכהנים ובעונם יענשו וגם בעון שאול ששאל באוב וידעוני:
פסוק א:
לנפש לא יטמא בעמיו. לפי הפשט אפי' בעמיו לקרובו וכ"ש לנכריים:
פסוק ב:
לאמו ולאביו. מה הם בני קיימא אף בנו ובתו שהם בני קיימא יצאו נפלים שלא יטמאו להם. תימ' למה נקט בכהן הדיוט לאמו קודם לאביו ובכהן גדול איפכא. י"ל דלא מיבעיא קאמ' לא מיבעיא כהן הדיוט באמו דפשי' שהיא אמו שילדתו שיטמא לה. אלא אפי' לאביו שהוא ספק אם הולידו יטמא. וכהן גדול לא מיבעיא שלא יטמא לאביו משום דספק הוא אם הוא אביו אם לאו אלא אפי' אמו דודאי אמו לא יטמא לה:
פסוק ב:
לאחיו ולאחותו. יכול אפילו מאמו ת"ל ולבנו ולבתו מה בנו ובתו שהוא יורשם. אף אחיו ואחותו שהוא יורשם פרט לאחיו ולאחותו מאמו:
פסוק ב:
כי אם לשארו הקרוב אליו. אמרו חכמים שארו זו אשתו וכן מוכח בסוף הפרשה שכהן מטמא לאשתו מדכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו. דייקי' הא שלא לחללו מטמא וכתב נמי ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא. הא אם היתה לאיש אינו מטמא לה. לפי שבעלה קרוב לה יותר ממנו ומטמא לה ואפי' כהן הוא דכתי' והיו לבשר א' ואין לך קורבה גדולה מזו:
פסוק ב:
הקרוב אליו. שאינו בא מחמת אחר כגון דודו וכולם חוץ מאלו המנויים:
פסוק ד:
לא יטמא בעל בעמיו. מצא הרב"ש מפורש כמו לבעל בעמיו. ואפי' כהן גדול שמת לא יטמא לו. ולמה קורהו בעל מפני קדושתו:
פסוק ט:
את אביה היא מחללת באש תשרף. וא"ת למה דינה בשריפה יותר משאר נשים המזנות שהן בחנק י"ל לפי שהיא בת אדם גדול וחשוב דינה להיות נדונת במיתה חמורה טפי מבת ישראל שזינתה. והיינו דקאמ' קרא את אביה היא מחללת. וצ"ל למ"ד שרפה חמורה שהרי ארוסה בת ישראל הוייא בסקילה ובת כהן בשרפה:
פסוק יג:
והוא אשה בבתוליה יקח. וה"וא גימ' י"ח ורמז למשז"ל בן י"ח לחופה:
פסוק טו:
ולא יחלל. מקשינן למה איצטריך במ' קדושין הנני נותן לו את בריתי שלום. כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. תיפוק לי מהאי קרא דכתיב ולא יחלל: