פסוק א:בראשית ברא וגו' במגילה דף י"ג ששינו הזקנים לתלמי המלך וכתבו אלקים ברא בראשית ופרש"י ז"ל שלא יאמרו שני רשויות הם, ובראשית שם הוא, וברא אלהים עיי"ש, והקשו בתוספות שם דהא כתבו הפי' של בראשית בלשון יונית. ועוד ק"ל הא אפי' לפי דעתם הנפסדת שאמרו בראשית שם הוא, שברא את אלהים הרי השם בראשית היא הסיבה הראשונה שברא הסיבה הנ"ל הנקרא אלהים. ולכן נראה דהנה כמה עכו"ם המאמינים בקדמות העולם וכל ההשתלשלות הוא בחיוב מאת הסיבה הראשונה ויש ג"כ קצת המאמינים שברא מחומר הקדום בקדמתו כמבואר בדברי הפילוסופים הביאם המורה והרלב"ג. ולזה אתי שפיר שהיו הזקנים יראים שלא יוקשו להם מה שלא הקדים להם שם אלהים בתחלה כדי להורות שהיה אלהים גם קודם שנברא העולם. ומזה יוכיחו שהיה העולם קדמון כקדמותו. או מחומר קדום בקדמותו נברא העולם. ובראשית ברא פי' כעין שאמרו במדרש עם התירה שנקרא ראשית כמו כן יפרשו הם עם בראשית רצונם שיש חומר קדום שהחומר ההוא הקדום נקרא ראשית ובחומר הזה ברא העולם וכמ"ש במדרש פעם אחת שאל פילוסוף אחד את ר"ג צייר גדול אלהיהם אלא שמצא שני סממנים טובים תהו ובהו נאמר על חומר ההיולי. וזה מכונה בשם ב' רשויות כיון שיש עוד אחד קדום בקדמותו. ומ"ש רש"י ז"ל שבראשית שם הוא. היינו כמו שאנו קורין להשי"ת ראשון וקדמון כמו כן ראוי לקרא לחומר הראשון ראשית וקדמון ומ"ש רש"י ז"ל וברא את אלהים כלומר עם אלהים שע"י שניהם נברא העולם. ולזה הפכו וכתבו אלהים ברא בראשית להקדים שם אלהים שלא יהיה להם ראיה לדעתם הנפסדת. ואדרבה מדהקדים אלהים לבראשית מורה שהיה אלהים גם קודם שנברא העולם היפך דעתם והא דבאמת לא הקדים התורה אלהים שבאמת שם הויה עיקר השם וזה שם עצם ושאר השמות הן רק תאר הפעולות ותארי הפעולות נתחדשו אחר בריאת העולם. לכך נאמר אלהים אחר בראשית ברא. והא דלא התחיל בשם הויה קודם לבראשית הוא כמו שכתב רש"י ז"ל להורות שרצה לברא העולם במדת הדין משא"כ באומות העולם שהם חושבים שכל השמות הן תוארים ועצמיים ויוקשו להם על שלא הקדים אלהים לבראשית ולכך הפכו וכתבו אלהים ברא בראשית כן נראה לי נכון:
פסוק א:ברש"י ז"ל אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה מבראשית אלא מהחדש הזה לכם וכו' עיי"ש, שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם את הארץ הם אומרים להם כל הארן לה' וכו' עיי"ש והוא תמי' דממ"נ אם יאמינו לישראל מה שכתב בתורה הלא כמה פעמים כתוב בתורה שה' נתן לישראל את הארץ והבטיח לאבותינו שיתן להם את ארץ ישראל. וגם מבואר בתורה איך נתן לישראל את הארץ ע"י משה ויהושע ואם לא יאמינו להם גם לבראשית לא יאמינו. ועוד קשה דבשביל טעם הנ"ל היה די לכתוב בראשית באמצע התורה ולמה הוצרך להתחיל מבראשית ולתרץ זאת נראה דהנה כל השכר של מצות הוא מה שנתן להם א"י כמבואר בתורה כמה פעמים אצל שכר המצות וכן בעונש כתיב ואבדתם מן הארץ הטובה. והנה הכת שמאמינים בקדמות העולם הם מאמינים ג"כ שהכל בחיוב וא"א להקב"ה לשנות שום דבר כמבואר דעתם במורה. ולזה מתרץ רש"י שפיר דלא היה אפשר להתורה להתחיל במצות דכל זמן שאין ידוע שהוא פועל ברצון א"א להאמין שום נתינת שכר מהקב"ה כיון שהוא אין פועל ברצון והוא ידוע שבכל מקום שיש הרהור נגד הקב"ה מכנה רש"י ז"ל בשם אומות העולם לישראל כמבואר בכל מקום לרש"י ז"ל בחוקי התורה שהשטן ואומות משיבין ולזה תירץ רש"י ז"ל שפיר שהוצרך להתחיל התורה מבראשית קודם צווי המצות שאם ישיבו האומות העולם לסטים אתם שכבשתם את ארץ העמים פי' שא"א לומר דשכר מצות שהוא נתינת הארץ להיות מהבורא כיון שאין פועל ברצין רק בכחם לקחו הארץ כשאר לסטים. לכך התחיל מבראשית להיא שהוא פועל ברצון וא"כ יאמינו בהשם ויעשו המצות כיון שהוא פועל ברצון ויתן להם שכר המצות:
פסוק א:במדרש להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם א"א לפרש לכך סתם הכתוב בראשית ברא אלהים. ברמב"ן ריש פ' בראשית והוא אין לו הבנה ולפרש זאת נראה דהנה אמרו חז"ל שהכל נברא ביום א' והיו עומדין על פתח הקרקע וגם אמרו שהמלאכים נבראו ביום ב' שלא יאמרו מיכאל מותח בצפון וגבריאל בדרום. וגם זאת אין לו הבנה לכאורה דמנין יודעים שהמלאכים נבראו ביום ב' דשום נברא לא היה ביום ב' בתחלת הבריאה רק ממ"ש בתורה וא"כ היה לכתוב בסתם שהקב"ה ברא הכל וגם הש"ס דחגיגה שאמרו תהו זה קו ירוק שמקיף כל העולם כולו שממנו יצא החשך. בהו אלו אבנים המפולמות שיוצאין מהן מים שהוא תמוה. ולענ"ד ליישב כל זאת בעזרת הש"י ובזה יובן הרבה ענינים ואגדות תמוהים. דהנה הרמב"ם וכל הפילוסופין כתבו דמקודם נברא חומר היולי והוא ממלא כל חלל השמים ואח"כ הלביש החומר הזה בד' צורות היסודות בחלק הסמוך לגלגל צורת אש, ולמטה צורת אויר ואח"כ צורת המים וצורת ארץ ומחמת תנועות הגלגלים נתהוה ערבוב בהיסודות ובזה נתהוה כל המרכבים וכתב הרמב"ם דחומר החמור וחומר הסוס אחד הם רק חילוק ערבוב צורות היסודות יש ביניהם, וא"כ בראשונה נברא ביום א' החומר והצורות של השמים וארץ, וחשוב כאלו נברא עמהם כל תולדותיהם שהבריאה ביום א' היה יש מאין ובשאר הימים יש מיש, ולהחומר קרא תהו כמ"ש רש"י ז"ל שאדם תוהא עיי"ש והיינו שאין בו שום ממשות שישיג אותו האדם, ומה שאמרו שהוא קו ירוק שמקיף כל העולם נעשה מזה החומר ונקרא מקיף שהוא התוך ושרש של כל העולם ומה שקורא אותו קו ירוק הוא מפני שהחומר הוא סיבת ההעדר, ובערוך כ' שירוק הוא מלשון שנתהפכו כל פנים לירקון, והוא שהולך דם הנפש. ולזה אמר שממנו יצא חושך דהיינו ההעדר והמות שמחשיך כל העולם. והוא בסיבת החומר וידוע שהצורות אשר מתחלפין תמיד על החומר נקראין בשם מים כמו מים המרוצין. ואבן יקרא על היסוד כמו שנאמר (בראשית מ"ט) משם רעה אבן ישראל ופי' הראב"ע דאבן הוא עצם הדבר. ולכך מכנה אותו הש"ס בשם אבנים מפולמות שיוצאין מהם מים מפולמות פי' בריאות וחזקות וכן פי' הערוך, וחושך על פני תהום זה צורת האש שהוא יסוד אש כמבואר במורה וברמב"ן ורוח אלהים זה האויר על פני המים זה יסוד המים. ותראה היבשה זה הארץ, ומה שאמר ביום ב' יהי רקיע שמקודם נברא רק חומר השמים. ולבסוף הלבישו בצורה ונקרא רקיע וזהו יתחזק הרקיע וזה שאמרו ג"כ שהמלאכים נבראו ביום ב' אף שמקודם נברא אצילות בריאה יצירה עשי' דק שהמלאכים הן כחות כי הכוחות נקראו ג"כ בשם מלאכים כמו שאמרו חז"ל אין לך כל עשב ועשב שאין מלאך מכה אותו ואומר לו גדל. וכן אמרו מלאך נכנס בבטן אשה ומצייר צורת הולד ופי' במורה שכח הצומח בעשבים יקרא מלאך, וכן כח המוליד נקרא גם כן מלאך. וזהו שאמרו מיכאל מותח בצפון וזהו ע"ד מליצה. דהנה החוקרים אומרים שהסיבה שהארץ מונח באמצע שהרקיע מושך מכל צד ולזה אמרה תורה שמעיקרא לא היה בדבר שום כח רק תולה ארץ על בלימה וזה שאמרו במדרש להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם א"א. היינו שא"א לאדם להשיג מן השכליים הנבדלים שנבראו קודם שמים וארץ. וראשית הגילוי להשיג הוא מהשמים וכמו ראשית גוים עמלק. שפירושו שעמלק נגלה בראשון להלחם עם ישראל. וכן וירא ראשית לו. שפירשו ראשית הכיבוש וכמו כן כאן הכוונה על ראשית הגילוי הוא שמים וארץ. ולכך סתם וכתב והתחיל מבריאת שמים וארץ וכאילו כתב ראשית הגילוי היא שמים:
פסוק ג:יהי אור ויהי אור, כמדרש מהיכן נברא אורה מלמד שנתעטף הקב"ה בשמלה והבריק מזיו הדרו מסוף העולם עד סופו. והוא תמוה דהא כל הנבראים נבראו יש מאין וא"כ מה הוא השאלה על האור מהיכן נברא. ונראה לפרש דהיה קשה לו שבכולן נאמר ויהי כן וכאן נאמר ויהי אור משמע דנברא אור אחר, וע"ז שאל מהיכן נברא כיון שכל הנבראים במאמר נברא וזה האור שלא היה בו מאמר מהיכן נברא וע"ז השיב שלא היה צריך מאמר לאור הבריאה שנתעטף באור הראשון כשמלה והבריק מזיו הדרו מסוף העולם ועד סופו הכוונה נראה לומר שאמר על דרך מליצה שאור הראשון שהוא עטופו של הקב"ה והוא האצילות והאור הב' הוא רק כבריקת אור היוצא דרך מסך מבדיל. שאינו רק כבריקת האור מאור הראשון ופי' של מאמר ויהי אור היינו שכבר אמר שאצילות נברא מקודם:
פסוק ה:יום אחד ברש"י ז"ל לפי סדר הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון ע"ש. ונראה לפי שהבריאות שהיה ביום א' לא השוו לכל הברואים שהיו בשאר הימים בכמה דברים שביום א' היה הבריאה יש מאין משא"כ בשאר הימים הי' הכל יש מיש שכולם נבראו ביום א' כמ"ש רש"י ז"ל בפסוק אלה תולדות השמים ע"ש וגם שביום א' היו כולם רוחניים היינו שכל הנאצלים ואף השמים וארץ היינו החומר היולי של השמים וארץ והצורה שאין להם מציאת גושמי לכך נכתב יום א' לומר שבריאת יום א' אין להם חיבור עם הבריאות שנבראו בשאר הימים:
פסוק ו:יהי רקיע פי' רש"י ז"ל יתחזק הרקיע ע"ש, פי' שביום ראשון לא נבראו רק חומר היולי של הגלגלים וביום שני ניתן לו מציאת נשמי:
פסוק ו:בתוך המים פרש"י באמצע המים העיקר כפי' האלשיך והכוונה דהיינו שהוא אמצעי בין בריאת הרוחניים ובין המיים כעין שאמרו החוקרים שהקוף הוא אמצעי בין הבהמה לאדם כמי כן השמים הם אמצעים בין הגשמיים והיוניים שאינו גשמי ממש וזהו כוונת רש"י ז"ל במ"ש כמו שיש הפרש בין המים שעל הרקיע לרקיע כמו כן יש וכו' פי' שהמים הם כינוי למצואים הרוחניים שעל הרקיע וכמו שיש ריחוק מציאת בהרקיע נגד מציאת הרוחניים כן יש ריחוק מציאות ברקיע נגד מציאות הגשמיים:
פסוק יא:ברש"י ד"ה עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן לפיכךכשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם הוא על עוונה ונתקללה, והוא תמוה דהארץ לא בבחירה עשתה שאין לה שכל, לכן נראה דאם אדם לא הוה חוטא בעץ הדעת היה חומרו מזוכך קרוב בדומה להנפש, והראי' כי בתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור באל"ף והיה הטבע ג"כ מתוקן, והיה העץ דומה קצת להפרי אך מפני שהיה אדם חוטא ועתיד לחטוא לא היה הטבע כ"כ מזוכך שתהא יכולה לעשות כך ומאמר של הקב"ה לא יתקיים עד לעתיד שיתקן האדם, ויתקן הטבע ג"כ וכיון שע"י חטא אדם נעשה זה לזה אמר כשנתקלל האדם על עוונו נפקדה גם היא ונתקללה והכוונה דבפרשת בחקתי כתוב אז תרצה הארץ את שבתותיה, ופרש"י שיתפייס כעס המקום הרי מבואר שע"י מה שהארץ מקולקלת ונעשה עונש על ידה נתפייס כעס המקום וכיון שע"י מה שהיה האדם עתיד לחטוא נתקללה בעץ עושה פרי לכך כשחטא במעשה נפקדה גם היא ועל עונה כלומר שנפקדה על הקלקול שגרם העון בה ולכך נתקללה עוד יותר להעניש האדם על ידה:
פסוק לא:וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. הנה יראה דבר זה לומר שאחר עשייתו ראה שהוא טוב ולא קודם לכן, ודבר זה לא שייך רק בבשר ודם ולא בהש"י יתעלה, ונראה שבא לומר שבריאת העולם לא נראה טוב לבן אדם כלל כמ"ש הרמב"ם ז"ל במורה דהרעות שבעולם הזה הן רבות מאוד, והבריאה יראה כאלו הן נקמה מן האדם וכן אמרו חז"ל נוח לו לאדם שלא נברא משנברא ובזה פרשנו הפסוק (תהלים נ"ב) אודך לעולם כי עשיתי ואקוה שמך כי טוב נגד חסידך שהוא תמי', ונראה לפרש כי הלמ"ד דלעולם הוא לשון בעבור כלומר אודך בעבור עשית ואף שנראה בתחלת הדעת כי טוב שלא נברא מ"מ אקוה שמך כי טוב כלומר אקוה הטוב אשר הכינות נגד חסידך בעולם הבא וזהו ג"כ כוונת הכתוב שבא לומר שהטוב שבבריאת העולם עין לא ראתה ואין ניכר לבני אדם רק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד:
פסוק לא:וירא אלהים וגו' אשר עשה והנה טוב מאוד. בפ"ב דעירובין אמרינן ג' שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה אי נוח לו לאדם שלא נברא משנברא. והוא תמוה דודאי לא נתחכמו על מדותיו ח"ו, ובפרט שהוא נגד מאמרו יתברך וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, וגם דקדוק הלשון קשה, דאמר נוח לו לאדם דהוי לי' לומר נוח לאדם, אלא נראה דודאי המציאות טוב מאוד, רק דהפלוגתא הוא על כוונה אחרת דהיינו על תחילת הבריאה אם נוח לו לאדם בבריאות מחמת שיבא אח"כ למדרגה ויותר גדולה, או אם אינו נוח לו לאדם להבראות מחמת יראתו שלא יעשה רשע, ובע"כ הוא נוצר והא דסתם התנא באבות וקאמר שע"כ אתה נוצר היינו לפי שנמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא והדר קאמר ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו, פי' כי צער גדול היא להנשמה לירד לזה העולם ע"כ יפשפש, ופי' ופשפש הוא תרגום של חיפוש היינו שיחפש אחר מצות עשה כדי לקיים כל המ"ע כדי שלא יצטרך לחזור להתגלגל, וסובר דמשום חסרון מ"ע ג"כ יתגלגל, ואמרי לה ימשמש במעשיו פי' שימשמש בשעה שבא מעשה לידו שלא יהא בה עבירה ושוב לא יתגלגל וסובר דאינו מתגלגל אלא בשביל תיקון עבירה ולא בשביל חסרון מ"ע כמו שמצינו מחלוקת בזה בספרים. ועוד י"ל דהנה בתיקוני זהר תיקון ארבעים וכן בזהר יש מחלוקת דכשהנשמה מתגלגל כמה פעמים אם הגוף הראשון עומד בתחיית המתים דחד אמר דכל גופא דלא אשתלים אינו עומד בתחיית המתים וחד אמר דכולן עומדין וא"כ לפ"ז אתי שפיר דהנה הנשמה ודאי יש לה תועלת גדול במה שיורדת לעולם מאחר שמשתלמת במצות שוב. לא תאכל נהמא דכסופא כמבואר בספרים אבל הגוף דלא אשתלים למאן דאמר דאינו עומד בתחיית המתים ודאי נוח לו שלא נברא כי מה תועלת יש לו בבריאה כיון שאח"כ כלה ובריאותו לא היה רק לצורך הנשמה כמו שאר בעלי חיים הנבראים לצורך האדם וזהו מחלקותן דנוח לו לאדם היינו הגוף של האדם דמאן דסובר דנוח לו שלא נברא סבר גופא דלא אשתלים אין לו תקומה, ומאן דסובר דנוח לו כשנברא סובר דהכל עומדין ויזדככו ולכן טוב לו שנברא ובזה יתפרש מאמרם ז"ל בברכות ה' ר"א חלש על לגבי' ר"י חזי' דהוי גני בבית אפל, גליי' לדרעי' ונפל נהוראי, חזי' דהוה בכי א"ל אמאי קא בכית וכו' א"ל להאי שופרא דבלי בארעא קא בכינא וכו'. המאמר הזה תמוה מאוד דאין סברא כלל מחמת גילוי הזרוע יפול נהורא. גם דאין שייכות לבכות על השופרא דבלי בארעא, ונלפענ"ד לפרש עפ"י דרכינו הנ"ל דחזי דהוי קא גני בבית אפל היינו שהיה חלש מאוד שלפי חולשתו היה נראה לו שודאי מיתתו וקבורתו לא יאחר מקום הקבורה מכנה לבית אפל, אזל גליי' לדרעי' ונפל נהורא פי' כי הצדיקים באים בכת מעשיהם כמו שאומר הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה, והפייטן יסד כי הם בזרוע באו עדיך וזהו כוונתו כאן שגלי' לדרעי' וכו' כלומר שגילה כוחו בתפלתו כמו חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן, ובכח מעשיו ותפלתו נפל נהורא, דהיינו שהתחיל לשוב לאיתנו, וחזיי' דהוי בכי וא"ל מה בכית וכו' אי משום מזוני פי' מחמת שאתה רואה גודל עניותך חושב אתה כי רבו עונותיך, אל תחשוב כן כי הוא רק משוםשאין אדם זוכה וכו' א"ל להאי שופרא דבלי בארעא, פי' דלמ"ד דגופא דלא אשתלים לא יקום ולזה ר"א ור"י שלא זכו לבנים ואף דהיו לו בנים ומתו ר"י ס"ל ביבמות ס"ב שלא קיים פרי' ורבי'. והיו יראים מגלגול וממילא לא יקום הגוף אשר כל ימיו עמל בתורה ומצות ואין שופרא גדול מזה יבלה בעפר ולא יקום ולכך בכו תרווייהו ובאמת ודאי דצדיקים כאלו לא הוצרכו להתגלגל שרבוי עסקם בתורה ומצות פטרם כמו בן עזאי שאמר נפשי חשקה בתורה רק מכח ענוותנותם חששו שמא יגרום החטא ולכך בכו: