תנ"ך על הפרק - בראשית א - התורה - סיפורה של ארץ ישראל / הרב מרדכי גרינברג שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית א

1 / 929
היום

הפרק

בריאת העולם

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֔שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ׃וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כָּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָֽה׃וּֽלְכָל־חַיַּ֣ת הָ֠אָרֶץ וּלְכָל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כָּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאָכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב מרדכי גרינברג שליט

התורה - סיפורה של ארץ ישראל

בניין ארץ ישראל עומד כיום בראש סדר היום הציבורי, ולא בכדי, שכן הוא שורש משורשי אמונתנו. חז"ל הפליגו בשבח בניין הארץ ואמרו ש"ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (ספרי דברים פסקא פ). דומה שאין עוד נושא בתורה שחוזר על עצמו פעמים כה רבות כמו ארץ ישראל, וגם רש"י קודם שביאר את בריאת העולם ראה כורח לבאר את הזיקה בין ישראל לארץ ישראל.

אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהילים קיא, ו). שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים; הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (רש"י, בראשית א, א).

ויש לשאול, הא ניחא פרשת בראשית שהיא פרשת הבריאה, ופרשת נח שעיקרה בהתפלגות העמים, ואף פרשת לך-לך שעניינה ירושת הארץ - באלה די לנו להבין שהקב"ה ברא את העולם, חילק את האומות וייעד לנו את ארץ ישראל; אך לשם מה נכתבו כל הפרשיות הבאות ולא נאמרה מיד פרשת "החדש הזה לכם"?

ועוד, בהגדה של פסח נאמר "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען, וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים" - ויש להבין, מה מקומו של עשו בהגדה של פסח?

וביאר הגרי"ז (על התורה אות י), שבברית בין הבתרים נאמר "כי גר יהיה זרעך וכו', ודור רביעי ישובו הנה" (בראשית טו, יג-טז), אך לא ברור מיהו 'זרעך' היורש את הארץ: ישמעאל, עשו או יעקב. והנה ישמעאל הוא בן השפחה והוא ודאי נדחה; אך מי מבני יצחק יזכה בה. "הלוא אח עשו ליעקב נאם ה'" (מלאכי א, ב-ג), ושניהם זכאים! ואכן בילקוט שמעוני שנינו "אמר לו הקב"ה, ראו באיזה חדש נתתי את התורה, במזל תאומים, שאם יבא עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה יבא ללמוד תורה" (שמות, רמז רעא) - הרי ששניהם היו זכאים לקבל התורה; ואם כן הוא, במה זכה יעקב לרשת את הארץ?

אלא שברית בין הבתרים לא היתה רק נבואה שזרעו יהיו גרים בארץ לא להם, "אלא זה היה מתנאי הברית, שעל מנת כן נכרתה הברית שמתחילה יהיו זרעו גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם וגו', ורק דור רביעי ישובו הנה וכו' וזה הביאור 'ידוע תדע', כי צריך אתה לדעת זאת ולקבל שעל מנת כן אתה נכנס לברית". רק הזרע שיעבור את כור ההיתוך של גלות מצרים יזכה בארץ ישראל לנחלה.

וכן פירש"י על הפסוק "ויקח עשו את נשיו ואת בניו... וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו, ו), "מפני שטר חוב של גזירת 'כי גר יהיה זרעך' המוטל על זרעו של יצחק, אמר: אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר" (שם, ז ד"ה "ולא יכלה") - הרי שעשו ויתר על חלקו בארץ ישראל ובלבד שלא ישא בעול הגלות.

וכך פירש רש"י בספר במדבר "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, כה אמר אחיך ישראל... ונשב במצרים ימים רבים..." (במדבר כ, יד-טו): "מה ראה להזכיר כאן אחוה, אלא אמר לו, אחים אנחנו, בני אברהם, שנאמר לו 'כי גר יהיה זרעך', ועל שנינו היה אותו חוב לפרעו... לפיכך פירש אביכם (עשו), מעל אבינו, (שנאמר) 'וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו', מפני השטר חוב המוטל עליהם, והטילו על יעקב" (שם, יד ד"ה "אחיך ישראל"). מטעם זה מסיים בסוף פרשת וישלח, באלופי עשו, "אלה אלופי אדום למשבתם בארץ אחזתם" (בראשית לו, מג), שכן הגיעו אל המנוחה והנחלה וישבו בארצם, ומיד לאחר זאת "וישב יעקב" (שם לז, א) שביקש לישב בשלווה. ברם הקב"ה הודיעו, שאין זה הזמן הראוי למנוחה, ועדין רחוקה הדרך עד לקיום השבועה שנשבע לאבות (על פי רש"י שם ב, ד"ה "אלה תולדות יעקב").

מכאן ואילך מתחיל סיפור גלגול השבטים עד ליציאת מצרים ומתן תורה, ולבסוף לירושת הארץ. שכן רק מי שעבר את כור ההיתוך של גלות מצרים, זכאי לרשת את הארץ; רק מי שהיה גר ונתקיים בו "ועבדום וענו אתם", מתקיים בו גם "ודור רביעי ישובו הנה".

עפי"ז ביאר הגרי"ז את דברי בעל ההגדה: "ואקח את אביכם... ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו" - ובזה ויתר על ירושת הארץ - "ויעקב ובניו ירדו מצרים".

נמצא שכל ספר בראשית מספר את סיפורה של ארץ ישראל ואת שייכותה לבני ישראל דווקא, ועל כן סיפרה התורה לא רק על הבריאה וחלוקת העמים והבטחת הארץ, אלא גם על המאבק שבין יעקב לעשו, על הפרידה, על המריבה בין האחים ליוסף עד היציאה ממצרים; ללמדך שארץ ישראל שייכת רק לעם הסגולה שעבר את כור ההיתוך של גלות מצרים.

וכשם שהתורה פתחה בעניין ארץ ישראל, כך היא מסיימת בו:

ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו, ויראהו ה' את כל הארץ, את הגלעד עד דן. ואת כל נפתלי... ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, לזרעך אתננה, הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר (דברים לד, א-ד).

כל קורא פסוקים אלו תמה, לשם מה היה צריך להכאיב למשה, הנמצא בהישג יד מארץ ישראל, ולומר לו "הראיתיך בעיניך - ושמה לא תעבר"? נדמה שרש"י משיב על שאלה זו, כשהוא מדייק בלשון התורה. הכתוב אומר "אשר נשבעתי... לאמר", הרי 'לאמר' פירושה בדרך כלל לאמר לאחרים; ולמי היה עליו לומר? ועל כן פירש רש"י "כדי שתלך ותאמר לאברהם ליצחק וליעקב, שבועה שנשבע לכם הקב"ה, קיימה. וזהו לאמר, לכך הראיתיה לך, אבל גזרה היא מלפני ששמה לא תעבור, שאלולי כך הייתי מקיימך עד שתראה אותם נטועים וקבועים בה ותלך ותגיד להם"  (שם, ד ד"ה "לאמר לזרעך"). אם כן עיקר היגד זה למשה לא היה לומר שלא יכנס לארץ, אלא שילך לאבות לומר להם שהקב"ה קיים את ההבטחה לתת לבניהם את הארץ.

חתימת התורה נעוצה בתחילתה - בראשיתה ההבטחה ובסופה ההגשמה. שישה דורות ציפו האבות להגשמת השבועה, עד שהקב"ה הראה למשה את הארץ וציווה אותו לילך לאבות ולומר להם: קיימתי את שבועתי, ישראל נכנסים לארץ. 

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך