מעשה בראשית
למדנו בדברי חז"ל כי אין דורשין במעשה בראשית בשניים (ראה חגיגה ב:), כיוון שכל מה ששייך לגילויים הא-להיים שקדמו להופעת האדם הוא למעלה מהשגתנו ונכלל באותם רזי תורה שרק יחידי סגולה יכולים להשיגם, לאחר שזכו לגדלות בתורה ובמעלות הקדושה.
דברים אלו, שמסרו לנו חז"ל, נראים קרובים לפשט הכתובים כאשר אנו מבחינים עד כמה קיצרה התורה בתיאור הנפלאות והגבורה העצומה הכרוכים במעשה הבריאה ובפרטיו המרובים, ובפרט בפלא הגדול של בריאת יש מאין, שהבריאה כולה מיוסדת עליו ויחד עם זאת הוא רחוק מהשגתנו. עם זאת, עלינו להתבונן במה שהורשינו, ולנסות לחקור אחר מטרת התורה באותו טפח שחשפה בפנינו בכל זאת בספרה את מעשה בראשית.
בתיאור מעשה בראשית בולטות כמה נקודות שהתורה רושמת בתוכנו על־מנת שניקח אותן כצידה לדרך בהמשך לימוד התורה ובקיומה:
ראשית: בפסוקי מעשה בראשית מובלטת מאוד היכולת האין־סופית של הבורא אשר ברא בדברו שמים וארץ ולא ייבצר ממנו מאומה. שכל רצון ומחשבה מצדו מתקיימים בהכרח ולא יעלה על הדעת שיהיה בו שינוי או ביטול. יכולת אדירה זו מודגשת באמצעות הקשר ההדוק, המופיע ברוב מעשה בראשית, בין "ויאמר א-להים" ל"ויהי כן". ללמדנו שאמירתו של הקב"ה כמוה כעשייה (ראה שבת קיט:).
חשוב, על־כן, להבחין בזמן קריאת הדברים בגודל היכולת הא-להית, המתגלה בכל מעשה הבריאה.
שנית: בסיום כל מעשה מיוחד בבריאה קובעת התורה שהוא טוב ועל־כן נקבע לקיום בעיני ד'. קביעה זו שבה ומופיעה בסיום מעשה הבריאה, כדי להעיד שאין לה יוצא מן הכלל: "וַיַּ֤רְא אֱ-לֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד"(בראשית א לא).
נמצאנו למדים שאל היכולת העצומה הפותחת את הבריאה נלווה הרצון הטוב, שטובו מתאים בעצמתו לגבורה וליכולת האין־סופית המתגלה בכל מעשה הבריאה.
שתי נקודות אלו ילוו אותנו בלימוד התורה כולה: מחד, עלינו לדעת כמה גדול הבוחר בישראל והמצווה אותנו בכל מצוותיו, וכמה גבורה ועצמה יש הן בבחירה והן בציווי, שאין כח בעולם שיוכל להתנגד להם או למנוע את הופעתם; מאידך, כמה טובה גדולה מתגלה מתוך כך בתורה, ומתוכה - לישראל ולעולם כולו. לא לחינם אמרו חז"ל בסוף פרקי אבות: "אין טוב אלא תורה"(אבות ו ג), ובמקום אחר אמרו: "תורה מפי הגבורה ניתנה"(שבת פח: ועוד).
נקודה שלישית, החשובה כמעט כמו שתי הנקודות הראשונות, היא סדר מעשה הבריאה, כשמעשי בראשית נבראים בימים שונים ומתוך השתלשלות שבה צומח כל נדבך מתוך זה שקדם לו ומוסיף עליו. מתוך סדר ההשתלשלות הזה עלינו ללמוד לפתח מבט על כל מהלך התורה, הכולל את בחירת ישראל ואת הייעודים הצפויים לנו לעתיד לבוא, שיש בו משום התפתחות הדרגתית ולא הוויה מוגמרת המופיעה בבת־אחת.
לאור ההבחנה הקודמת ביחס לגבורה הא-להית, עולה הצורך לברר כי ההשתלשלות וההופעה המדורגת אינן מצביעות על חולשה חס ושלום במעשה ד', אלא מהוות מענה לצורך החיוני של הנבראים לקלוט את הגילויים הא-להיים לפי יכולתם.
כך נוכל להבין את הצורך בשלושת האבות, בירידה למצרים, בנדידה במדבר ארבעים שנה ובהשתלשלות הדורות הבאים עד ימינו אנו ועד בכלל; בכל אלו הולכת הפעולה הא-להית ומשתלשלת על פי כושר קיבולנו ויכולת קליטתנו. אם־כן, בוודאי אין להעלות על הדעת שהדרגתיות זו יש בה משום עצירה או מניעה של המגמה הכללית ההולכת כסדרה מראש ועד סוף.
נקודה רביעית מתגלה כבר בתחילת מעשה בראשית, כשאנו מבחינים בכוחות או בנבראים שאינם מתאימים לגמרי למגמה הכללית של הטובה המלאה, אף־על־פי שיש בהם צורך. מתוך כך מתברר הצורך בפעולה נחרצת של בירור והבדלה בין אור לחושך, בין טוב לרע ובין קודש לחול. גם הבחנה זו תלווה אותנו בהמשך לימודנו, הן בסיפורי התורה והן במצוותיה.
נקודה חמישית: כל מעשי בראשית נבראים ומתקיימים בתוקף החוק הא-להי, ללא אפשרות של שינוי ובחירה, עד להופעת האדם - הנברא בצלם ובדמות על־מנת להדמות לבורא, הבוחר בטוב ומואס ברע מתוך עצמותו ולא מתוך הכרח. רק האדם הוא המיועד לפקח על קיומה ושכלולה של הבריאה כולה, על כל מורכבותה.
עובדה זו ניכרת מתוך סדר הבריאה המתואר בפסוקים, שבו מתפתחים מעשי כל אחד מימי הבריאה מתוך מעשי היום שקדם לו, וכך מלמדת בריאת האדם - שנברא ביום השישי - על מקומו ואחריותו כלפי מעשי כל הימים שקדמו לו. ננסה לעמוד על כך מתוך התיאור המובא בפסוקים:
נוכל לומר כי האור הוא תחילת ההופעה, כאשר ההבדלה בין האור ובין החושך משמשת כרקע להבדלה בין השמים ובין הארץ. הבדלה זו, שמטרתה לאפשר לארץ להוציא את כוחותיה מבלי להתבטל לעומת השמים, היא המכינה את הוצאת פירות הארץ ביום השלישי. אותם פירות זקוקים להארת כוחות השמים, המקרינים על־פי יכולת הקליטה המתחלקת לחלקים: המאור הגדול לממשלת היום והמאור הקטן לממשלת הלילה.
מתוך כך אנו באים אל בריאת היצורים שיתקיימו מאותם פירות וצמחים ויפתחו את החיים ממדרגת הצומח, שבה הופיעו חיים סמויים וחסרי תנועה, אל מדרגת החי, שבה מופיעים חיים מלאי תנועה ורגש המרחפים במרומים וחותרים במצולות ים. בהמשך נגיע אל בריות היבשה, שחייהן מפותחים יותר הן מצד קיומו של עולם רגשי והן מצד תופעות כמו מבנה משפחתי, טיפול בצאצאים ועוד תכונות רבות הקרובות אל מדרגת ההכרה האנושית [נאמנות בכלב, צניעות בחתול, שמירת נאמנות זוגית ביונים, זריזות בנמלה וכיוצא באלו (עירובין ק:)].
בסיכום מעשה בראשית נדרש כח מאחד שיפקח על שמירת האיזון בין הכחות השונים, הן לטובת עצם קיומם והן למען הגשמת המטרה הא-להית הכוללת של הנחלת הטוב במציאות ועילויו של מעשה בראשית מדרגה לדרגה, בדרך שהתווה לו הבורא.
לשם כך נברא האדם, שמחד גיסא קשור בבריאתו עם כל מרכיבי הבריאה הקודמים, ועל־כן מוטלת עליו האחריות לדאוג לקיומם, שהוא גם קיומו; ומאידך גיסא הוא מחונן בהכרה ובתבונה המכשירה אותו לדעת אלוקים ולהליכה בדרכיו.
בסיום מעשה בראשית, בתחילת הפרק הבא, באה החותמת הא-להית, המאחדת את כל הבריאה לשלמות אחת ומוסיפה בה את הקדושה ואת הברכה. חותמת זו מבטיחה לנו כי יהיה אשר יהיה - עתידו של העולם לקדושה ולהתעלות מובטח מראש, וביום השבת שלנו כבר הונח השורש ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.