פסוק א:בראשית ברא אלהים. לא מצי למימר שברא אלהים השמים והארץ תחילה שהרי השמים נבראו מאש ומים א"כ אש ומים קדמו אלא הכי ר"ל קודם שברא אלהים שמים וארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וכן תרגם אונקלוס בקדמין:
פסוק א:בראשית. בגימ' אש ברית כלומר העולם נברא בזכות התורה שנקראת אש שנא' מימינו אש דת למו ובזכות מילה שנק' ברית שנא' גם את בדם בריתך שלחתי אסירייך מבור. תימה אמאי לא קחשיב מתי נבראו צבאות מעלה כגון אופנים ומרכבה ומלאכים. י"ל דלא חשיב אלא דברים הנראים לעינים ואע"פ שמספר מג"ע שאינו נראה לעינים היינו לאשמועי' מעשה של אדם הראשון:
פסוק א:בראשית. למה התחילה התורה בבי"ת לפי שהוא לשון ברכות כדמפרש במסכת כתובות. ד"א לכך התחילה בבי"ת לפי שהבית מסובבת מג' רוחות ופתוחה מרוח רביעית כמו כן העולם יש לו ג' רוחות ורוח רביעית פרוץ דהיינו רוח צפונית ולעת"ל יבא הב"ה ויאמר לאו"ה יבא אלהיכם ויברא רוח צפונית. ד"א לכך התחילה התורה בבי"ת לפי שרצה הב"ה להתחיל בא"לף ונסגה לאחור לפי שמנינה קטן אמר הב"ה חייך בך אתחיל עשרת הדברות וכן עשה דכתי' אנכי ה' אלהיך. ד"א לכך התחילה התורה בבי"ת לרמוז לב' חרבנות וזהו שייסד הפייט באשישת שלוחתו דירה הב' פרועה בדלתים דינו רום לחרבות שתים. והתורה מתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד כלומר ב"ל והיינו דכתיב משפטים בל ידעום הללויה:
פסוק א:בראשית. בגימטריא בלא האל"ף בתשרי ואל"ף של בראשית אינה נשמעת ונחשבת כאלו לא נכתבה. בראשית לכך התחילה התורה בתיבה זו לפי שכלל בו כל בריות שבעולם. ב' ברא ר' רקיע א' ארץ ש' שמים י' ימים ת' תהומות ושש אל"פין יש בפסוק בראשית מכאן סמכו רבותינו לדרוש שיתא אלפי שני הוי עלמא. בראשית לכך התחילה התורה בבי"ת לרמוז שני עולמות ומסיימת בל"מד לומר לך למוד התורה ותזכה לשני עולמות. ונ"ב תיבות יש מבראשית עד אחד כנגד נ"ב שנים שהיה אברהם אבינו כשהתחיל ללמוד התורה שנקראת אור:
פסוק א:ברא אלהים את. סופי תיבות אמת והיינו דכתי' ראש דברך אמת וכן בסוף הבריאה חתם אמת ברא אלהים לעשות כמו שעשה הפייט אשר חותם שמו בתחילה ובסוף וכן ויברא אלהים את הוי אמת:
פסוק א:בראשית. לפיכך מתחלת התורה בב"ית ומסיימת בלמ"ד כנגד ל"ב חוטין שבציצית ששקולה כנגד כל המצות שנא' ועשיתם את כל מצותי:
פסוק א:השמים. לפיכך נקראו כן לפי שנעשו מאש וממים. ד"א שמים נקראו כן לפי ששמים מעשים של הבריות זכו ישקיפו לטובה לא זכו ישקיפו לרעה לטובה דכתיב צדק משמים נשקף לרעה יגלו שמים עונו:
פסוק ב:והארץ היתה תוהו ובוהו. פשט כמו ובגדי ערומים תפשיט כלומר אותם שהם עתה לבושים הפשטת והנחתם ערומים וכן והארץ שהיא עתה ארץ היתה תוהו ובוהו:
פסוק ד:וירא אלהים א"ת האו"ר כי טוב. את האור בגימטרייא תרי"ג והיא התורה שיש בה תרי"ג מצות והיא הנקראת אור דכתיב כי נר מצוה ותורה אור. וחמש אור כתיבי בפרשה ראשונה כנגד חמשה חומשי תורה:
פסוק ד:ויבדל אלהים בין האור. תחילה היה אור וחשך מעורבים זה עם זה והבדילם הקב"ה זה מזה. ירושלמי אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו שנא' וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל:
פסוק ח:ויהי ערב ויהי בקר יום ב'. למה לא נאמר כי טוב בשני לפי שעתיד הקב"ה להשחית העולם על ידי מים כשיביא מבול לעולם כך אמר הרב ר' יוסף לאופיסייאל. ד"א מפני שנברא בו גהינם שנא' כי ערוך מאתמול תפתה ואיזהו יום שיש לו תמול ואין לו שלשום הוי אומר זה יום שני. ד"א לפיכך לא נאמר כי טוב בשני לפי שהיה בו מחלוק' שכאשר נתחלקו המים התחתונים מן העליוני' געו בבכיה שיהיו במקום טומאה אמר להם הקב"ה שתקו ואני אצוה עליכם ניסוך המים ולא נתפייסו כי אינם כי אם פעם א' בשנה וכרת להם הקב"ה ברית שימלחו הקרבנות שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח ולא תשבית מלח וכיון שהיה בו מחלוקת לא נא' בו כי טוב שנאמר ובצאתם לפני החלוץ אומר הודו לה' כל"ח ולא נאמר כי טוב. וגם מזה יש להשיב למינים מה שלא נאמר כי טוב בשני לפי שרוב העולם אובדין ע"י מים. וכן הוא נרמז בספר תהלים רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו:
פסוק ט:יקוו המים מתחת השמים אל מקום א'. וא"ת והלא כל העולם כולו מלא מים וא"כ היאך יוכלו להיות במקום א'. י"ל דהיינו משל לאדם שיש לו ענבים בגת וכל הגת מלא ועדיין מביא ענבים בגת ומצאו אדם א' אמר לו להיכן אתה נושא הענבים הרי כל הגת מלא הלך ודרך בגת על גבי הענבים והשפילם אף הקב"ה דרך על המים והלכו להם והיינו דכתיב ודורך על במותי ים:
פסוק ט:ותראה היבשה. וא"ת מאי קאמר פשיטא דכיון דנקוו המים אל מקום א' פשיטא דנראית היבשה. אלא י"ל דכאן רמז קריעת ים סוף והכי קאמר יקוו המים אל מקום א' ויהיו לעולם לשם. אבל על מנת שתראה היבשה בקריעת ים סוף:
פסוק טז:המאורות הגדולים. פירש הר' יוסף בכור שור גדולים שהיתה הלבנה גדולה כמו החמה. אבל גבי הנחה הא' גדול מחבירו כדמוכח בקרא את המאור הגדול ואת המאור הקטן:
פסוק כו:נעשה אדם בצלמנו. כאן פוקרים המינים ואומרי' שהם שני רשויות מדקאמר נעשה בלשון רבים משמע. אכן הבל הוא כי אין זה כי אם דרך ארץ דהא כתיב בתריה ויברא אלהים את האדם בצלמו דמשמע שהיה יחיד בבריאה. ואומר הר' יוסי בכור שור שבשעה שעשה הקב"ה הבהמות והחיות נתגאו המלאכים למי שהיו למעלה מהם אמר להם הקב"ה כדי להשפילם נעשה כל א' וא' ממנו אדם והם לא יכלו לעשות והיינו דכתי' ויברא אלהים אבל המלאכים לא יכלו לברא: