כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָראֹשׁ, יוֹרֵד עַל הַזָּקָן

בגמרא (הוריות יב.) מובא מדרש שמסביר את נוכחותו התמידית של שמן המשחה על הנמשחים בו: "תָּנוּ רַבָּנָן  'כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָראֹשׁ, יוֹרֵד עַל הַזָּקָן, זְקַן אַהֲרֹן...'(תהלים קלג ב). כְּמִין שְׁתֵּי טִיפֵּי מַרְגָּלִיוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת בִּזְקָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. אָמַר רַב פַּפָּא, תָּנָא, כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר - עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת לוֹ בְּעִיקַר זְקָנוֹ". וזה פלא גדול, כיוון שאהרון הכהן היה צריך לטבול כמה וכמה פעמים והיה צריך לרחוץ את בשרו, ואיך לא נשטף שמן המשחה הזה ממנו? וצריך לומר ששמן המשחה הזה הוא כעין פך השמן שלא כלה בימי מתתיהו ובניו. פך קטן שלא כלה לעולם.

בהמשך הגמרא מובא "וְעַל דָּבָר זֶה הָיָה מֹשֶׁה דּוֹאֵג, אָמַר, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה". אולי הוא שפך יותר מדי שמן על אהרון ולכן הוא הצטברו עליו טיפות השמן. "יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה, 'כַּשֶׁמֶן הַטּוֹב... כְּטַל חֶרְמוֹן', מַה טַל חֶרְמוֹן - אֵין בּוֹ מְעִילָה, אַף שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁבִּזְקָן אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה. וַעֲדַיִן הָיָה אַהֲרֹן דּוֹאֵג, אָמַר, שֶׁמָּא מֹשֶׁה לֹא מָעַל (לפי שלא נהנה), אֲבָל אֲנִי מָעַלְתִּי (שנהניתי מריחו שלא פסק ומזוהרו לא הועם), יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, 'הִנֵּה מַה טּוֹב וּמָה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד'(תהלים קלג ג). מַה מֹשֶׁה לֹא מָעַל, אַף אַתָּה לֹא מָעַלְתָּ".