על יחס השלום שבין יושבי ירושלים
שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד הִנֵּ֣ה מַה-טּ֭וֹב וּמַה-נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם-יָֽחַד:
(תהילים קלג א)
ירושלים בתור עיר הקודש ועיר המלוכה הייתה עיר בין-שבטית, "ירושלים לא נתחלקה לשבטים"(מסכת בבא-קמא פ"ב ע"ב), כי עבודת המקדש ועבודת המלוכה משכו אליה, בייחוד בימי דוד ושלמה כאשר לא נחצה עוד ישראל לשתי ממלכות, המוני תושבים מכל השבטים; בין השבטים במקומם היו מצויים חיכוכים, קנאה וצרות עין, לא כן בין תושבי ירושלים יוצאי שבטים שונים נטשטשו הניגודים וכולם חיו יחד בשלום ובאחוה, ומהופעה זו מתפעל המשורר, הקורא: "מַה-טּ֭וֹב וּמַה-נָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם-יָֽחַד!".
כַּשֶּׁ֤מֶן הַטּ֨וֹב עַל-הָרֹ֗אשׁ יֹרֵ֗ד עַֽל-הַזָּקָ֥ן זְקַֽן-אַהֲרֹ֑ן שֶׁ֝יֹּרֵ֗ד עַל-פִּ֥י מִדּוֹתָֽיו: כְּטַל-חֶרְמ֗וֹן שֶׁיֹּרֵד֮ עַל-הַרְרֵ֪י צִ֫יּ֥וֹן כִּ֤י שָׁ֨ם צִוָּ֣ה ה' אֶת-הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד-הָעוֹלָֽם:
(תהילים קלג ב-ג)
"כִּ֤י שָׁ֨ם צִוָּ֣ה ה' אֶת-הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד-הָעוֹלָֽם" - "כִּ֤י" שבא פה בהוראת "אכן" - אכן "שָׁ֨ם" בציון "צִוָּ֣ה ה'...", והכוונה: לחתום בשבח ציון וירושלים.