שיר המעלות לדוד הנה מה טוב וגו׳. הרבה טרחו המפרשים לפרש פסוקים אלו לזרותם. מהם בדרך פשט ומהם בדרך מדרש ומהם בדרך נסתר ועיקר הפי׳ בהם לדעתי לפי הפשט שמאחר שבמזמור שלפניו דבר בשבחי הבית בחשק נמרץ ובכוסף גדול והזכיר בו המלכות והכהונה וידוע שההנהגה בבני עמנו היתה על שתי הנהגות הנפש והוא הנבואה והכהונה כדכתי׳ יורו משפטיך (דברי׳ לג) ואז היתה הנהגת העם נשלמת בכל מיני השלימיות הוסיף לדבר בזה כחושק ואומ׳ מה טוב ומה נעים שבתם יחד ר״ל בהיות כל אחד מהם יושב על מכונו
פסוק ב:
ודמה הכהונה לשמן שהוא עליון על כל משקה וצף על כלם כמו ששלימות הנפש עולה על כל שלימות וכן שהוא מורה על חלקות וענוה ואחר דמהו למעולה שבשמנים ואמ׳ כשמן המרוקח שהוא שמן המשחה שנמשח בו הכהן ואמ׳ יורד על הזקן ר״ל שמן הראש יורד לזקן ומן הזקן על פי מדותיו ר״ל שפת בגדיו ופרט כל זה להוראת השלימות האחרון שבחכמה והוא ההשפעה לזולתו. ומדותיו בחירי״ק כמו בפת״ח ואף כי מצאנו מדו בד בחיר״ק.
פסוק ג:
ואחר שדמה הכהונה לשמן שהוא המעולה שבמשקים דמה המלכות לטל לרמז שכמו הטל צורך לעולם בכל יום וערב לכל אדם כן המלכות צריך העם להתמדת משפטיו בתמידות ושתהא הנהגתו לא בחימה ולא בשטף כמטר סוחף רק במתון ע״ד הוו מתונים בדין (אבות פ״א) ואמ׳ שלמה נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו (משלי יט יב). וחרמון אינו קרוב לציון ואיך יאמ׳ שטל חרמון יורד על הררי ציון ולדעתי פי׳ שהמלכות על הררי ציון נעים וערב כטל חרמון שיורד במקומו ונגר לארץ וזכר חרמון לרוב גובהו ושהוא נגוב כשמו מלשון והחרים ה׳ את לשון ים מצרים (ישעי׳ יא טו) והטל נראה שם בשפע כן הנהגת המלכות נגלית לרוב ישרה והתקיים הישוב המדיני בה. ואמ׳ על ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה לרוב שלימות יושביה וחיים עד העולם רומז לחיי העולם הבא. ואם תרצה תפרשהו על מלך המשיח על הדרך שפירשנוהו. ויראה לי עוד שזאת המעלה היו אומרים כשהיו סמוכים לגבוהה שבמעלות וזו שאחריה גבוהה שבהם שהיו נכנסים לזמר ולברך.