פסוק א:שמחתי. הוא מאמר בני הגולה שאומרים הן מאז שמחתי בעת שהיו אומרים לי נלך אל בית ה׳ בזמן הרגל:
פסוק ב:עומדות. מרוב אדם הבאים והיוצאים היינו מתעכבים ועומדים בשערים זמן מה עד אשר נוכל לבוא בה:
פסוק ג:ירושלים. זאת ירושלים אשר היא בנויה בכל מיני פאר כעיר אשר חוברה לה יחדיו כל הבונים לכללה בכל מיני פאר ויופי:
פסוק ד:ששם. אשר שם עלו השבטים שהם שבטי יה ר״ל עם ה׳:
פסוק ד:עדות לישראל. העליה הזאת היתה עדות לישראל שהשכינה שוכן בה לגודל הנס הנעשה אז כי היתה מכילה את כל ההמון הזה ולא היה צר להם המקום:
פסוק ד:להודות לשם ה׳. ומהראוי היה להודות לה׳ על הדבר ההוא:
פסוק ה:כי שמה. ר״ל ראויה היתה השראת שכינה כי שמה ישבו כסאות רבות לעשות משפט והם כסאות סנהדרין ואף שם היה כסאות לבית דוד הדנין דין אמת:
פסוק ו:שאלו. לזאת שאלו מה׳ שלום ירושלים להיות בנויה כמאז:
פסוק ו:ישליו אוהביך. כאילו לירושלים ידבר לומר גם האוהבים אותך יהיו בשלוה:
פסוק ז:יהי שלום וגו׳. ר״ל לא יצור עליה האויב ולא ינתוץ את הארמונות:
פסוק ח:למען אחי ורעי. כאילו כ״א מבני הגולה אומר לא בעבור עצמי בלבד אתפלל על שלום העיר כ״א גם בעבור אחי ורעי המה כל בני ישראל:
פסוק ט:למען בית ה׳. ולמען המקדש אשר יבנה בה אבקשה טוב לך: