מזמור לחבורת עולי רגל

יְרוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה-לָּ֥הּ יַחְדָּֽו: שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי-יָ֭-הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם ה': כִּ֤י שָׁ֨מָּה יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽיד:
(תהילים קכב ג-ה)

"כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה-לָּ֥הּ יַחְדָּֽו" - הכוונה: שחוברה לה ממרכז קדושה וממרכז שלטון גם יחד: "שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי-יָ֭-הּ", "לְ֝הֹד֗וֹת" ל-"ה' " בימי חג ומועד "עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל", כ"עֵד֣וּת" וכמצוה "לְיִשְׂרָאֵ֑ל" לעלות לרגל; "כִּ֤י שָׁ֨מָּה יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽיד" - כלומר, נוסף על עיר המקדש, ירושלים היא גם עיר המלוכה.

שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלִָ֑ם יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ: יְהִֽי-שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ:
(תהילים קכב ו-ז)

"שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלִָ֑ם!" משחרים את החבורה בהגיעה לשערי ירושלים; "יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ!" עונה ראש החבורה בכוונה לרמז על עצמו ועל חבריו שהם מסוג אוהביה, ובברכה זו לאוהביה אכן רצופה שאלת שלום לירושלים, כי אם אוהביה אשר אך בשלומה להם שלום ישליו, מה אות כי שלום לירושלים!

ומפרט והולך: "יְהִֽי-שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ" מתגרת אויב, "שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ" מפחד אויב ומריבי-עם בפנים. 

לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה-נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ:
(תהילים קכב ח)

"לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י" - הם בני החבורה שנפשם קשורה בשְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָ֑ם.