א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית יְהוָ֣ה נֵלֵֽךְ׃ ב עֹ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרוּשָׁלִָֽם׃ ג יְרוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו׃ ד שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְהוָֽה׃ ה כִּ֤י שָׁ֨מָּה ׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽיד׃ ו שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלִָ֑ם יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ׃ ז יְהִֽי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃ ח לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ׃ ט לְ֭מַעַן בֵּית־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. אולי דוד אינו מחבר השיר – על העתיד לבוא – אלא השיר הושר על ידי עולי הרגלים לכבודו, שכן הוא כבש את ירושלים מן היבוסי, והוא שהכין את החומרים לבניין בית ה' בה. שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים, כאשר היו אומרים לִי: "בֵּית ה' נֵלֵךְ", כי עצם המחשבה על ההליכה לבית ה' מענגת אותי.
פסוק ב:
ובהמשך – עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם,
פסוק ג:
מן השערים נשקפה יְרוּשָׁלִָם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. ירושלים הייתה בנויה על כמה גבעות סמוכות, שייתכן שעד לזמנו של דוד הייתה כל אחת מהן יחידה עירונית ואולי גם יחידה צבאית נבדלת, ודוד הוא שאיחד אותה. מאוחר יותר בנה שלמה חומה שהקיפה את כל חלקי העיר.
פסוק ד:
שֶׁלשָּׁם – לירושלים עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ, והם עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שכן גם כאשר לא כל העם עלה לירושלים, אלא שלח נציגים בלבד ('מעמדות'), הם הגיעו בשם כל ישראל, כדי לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'.
פסוק ה:
ירושלים אינה רק עיר הקודש אלא גם עיר הבירה. כִּי שָׁמָּה – בירושלים, ליד המקדש יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, מקום המשפט העליון, אצל כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד, מקום המלוכה.
פסוק ו:
המשורר מברך את העיר: שַׁאֲלוּ, בקשו ודִרשו את שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם, ואף יִשְׁלָיוּ, יחיו בשלווה אֹהֲבָיִךְ, ירושלים.
פסוק ז:
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, בחומה הנמוכה המקיפה חלק ממך, ותהי שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ, הן בבתים המפוארים שבך הן במצודותייך ובמבצרייך.
פסוק ח:
לְמַעַן, בעבור, או: בשם אַחַי וְרֵעָי החיים בעיר והמבקרים בה, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ, כלומר: אני אומר ומאחל שלום לעיר ירושלים.
פסוק ט:
לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ העומד בעיר אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.