הללויה. וחזר ופי׳ הללו עבדי ה׳ אבל לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:
פסוק ב:
יהי. ר״ל אמרו בהלול יהי שם וכו׳:
פסוק ג:
ממזרח. מפי היושבים במזרח וכו׳ מפי כולם מהולל שם ה׳:
פסוק ד:
כבודו. משכן כבוד שכינתו הוא על השמים:
פסוק ה:
מי כה׳. מי עניו כמוהו כי אף אם אמנם הוא מגביה א״ע לשבת מעל השמים:
פסוק ו:
המשפילי. הוא משפיל עיניו להשגיח על כל הנעשה בשמים ובארץ כי למול רוממתו אף השמים תחשב לאין:
פסוק ז:
מקימי. בהשגחתו מקים את הדל מן העפר:
פסוק ז:
מאשפות. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:
להושיבי. ועוד מרבה כבודם עד כי ישבו עם נדיבים וחזר ופירש עם נדיבי עמו והמה המעולים שבנדיבים:
פסוק ט:
מושיבי. הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה׳ בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א״כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה: