המשפילי לראות בשמים ובארץ
בספר הכוזרי (מאמר א) מובא, שבעת שמלך כוזר חקר אחר האמת ודיבר עם ישמעאלי, נוצרי, פילוסוף וחכם חשוב אחד, טען לו הפילוסוף שלא יתכן שלקב"ה הגדול והנורא יהיה קשר והתעניינות עם עולמנו השפל.
ובאמת כבר איוב, שקילל את יומו על צרותיו (עיין איוב ג א-ח) סבר כך. היה ברור לו שהייסורים האיומים שבאו עליו, לא באו אלא מחמת מזלו הרע ולא מהקב"ה, אותו הוא מהלל ומשבח(איוב ב י; איוב ט א ואילך), שהוא נשגב מאוד ואין לו קשר עם העולם.
זוהי כפירה, שכן אם הקב"ה היה גדול רק כפי השגתם של אותם פילוסופים, לא הייתה לו אפשרות להתעסק עם עולם נמוך ושפל כעולמנו, אבל הקב"ה גדול הרבה יותר מהשגת אנוש, ודווקא משום כך ביכולתו הכל, כולל להשגיח על הנעשה בעולמנו.
וזהו שאמר כאן דוד ע"ה: "מִ֭י כַּי-הוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת׃", וגדלותו עצומה כל כך, עד שיחד עם זאת הוא גם "הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ׃".