א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ אֶת־שֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ ב יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ ג מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהוָֽה׃ ד רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃ ה מִ֭י כַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת׃ ו הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ׃ ז מְקִֽימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן׃ ח לְהוֹשִׁיבִ֥י עִם־נְדִיבִ֑ים עִ֝֗ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ׃ ט מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
כוונת זה המזמור ייחוד האל והתבונן כי הוא בהשגחתו משפיל אף מרומם ושכל הצלחת האדם באה מאתו הן שרמז בו דוד על הצלחת האומה בזמן שעבר ביציאת מצרים הן שרומז בו על ההצלחה העתידה בזמן הגאולה. אמ׳ תחלה אתם עבדי ה׳ ר״ל החכמים השרידים אשר ה׳ קורא הללו את שם ה׳ לא שתעבדו לצבא השמים.
פסוק ב:
ואחר שהזכיר שם ה׳ הזכירו לתהלה יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם כאדם שאמ׳ הללו שם ה׳ שיתברך שמו מעתה ועד עולם ומסוף העולם ועד סופו והוא ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳ הכל מכלל התהלה.
פסוק ד:
ואח״כ אמ׳ רם על כל גוים ה׳ נראה לי שהוא חסר וזה שהוא כיון ליחד שם האל ולדבר כנגד הסכלים העוברים לצבא השמים ולכן אמ׳ רם על כל גוים ור״ל על כל אלים שהגוים עובדים שהם צבא השמים והאל גבוה מעל גבוה וכפל הענין באמרו על השמים כבודו.
פסוק ה:
ואח״כ רמז על השגחתו בתחתונים ואמ׳ מי כה׳ אלקינו המגביהי לשבת ר״ל שגבוה על כל גבוהים להיות נצחיותו אמתי מבלי ראש וסוף ועם כל זה משפילי לראות ר״ל שמשפיע השגחתו על השמים וגם על הארץ.
פסוק ז:
ואח״כ רמז על היותו גומל לטובים כפרי מעלליהם ואמ׳ שהוא מקים מעפר דל ומאשפות ירים אביון
פסוק ח:
להושיבו עם נדיבים ר״ל נכבדים ולהפליג במעלה אמ׳ עם נדיבי עמו ר״ל שהם הנכבדים שבכלם ורמז אל הצלחת עצמו או להצלחת האומה אשר מימי קדם או להצלחה העתידה
פסוק ט:
ומלת עקרת באה במוכרת כמו עקרה וקרא האומה כולה עקרה ע״ד רני עקרה (ישע׳ נד) ואמ׳ שיושיבנה בבית כלומ׳ שירבה זרעה עד שיתישב הבית מהם ותקרא אז אם הבנים שמחה.