א שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד׃ ב נָכ֣וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה אַף־כְּבוֹדִֽי׃ ג ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃ ד אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים ׀ יְהוָ֑ה וַ֝אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים׃ ה כִּֽי־גָד֣וֹל מֵֽעַל־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃ ו ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃ ז לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי׃ ח אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶעְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃ ט לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ לִ֤י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹקְקִֽי׃ י מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עֲלֵֽי־פְ֝לֶ֗שֶׁת אֶתְרוֹעָֽע׃ יא מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מִבְצָ֑ר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃ יב הֲלֹֽא־אֱלֹהִ֥ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאֹתֵֽינוּ׃ יג הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם׃ יד בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק ב:
אלהים. אתה אלהים הנה לבי נכון עמך להאמין בך ולזה אשירה ואזמרה לך:
פסוק ב:
אף כבודי. אף נשמתי תשיר לה׳‎ כפי רוחניותם:
פסוק ג:
עורה. אמר בדרך מליצה אתה הנבל וכנור עורה את עצמך לזמר לה׳‎ בעת אעירה אותך בשחר:
פסוק ה:
מעל שמים. חסדך עולה מעל השמים ר״‎ל יותר גדולה מערך גבהות שמים:
פסוק ה:
אמתך. אמתת הבטחתך גדולה כערך גבהות השחקים:
פסוק ו:
רומה. הרם עצמך לשבת על השמים ר״‎ל הראה לכל שאתה יושב בשמים ממעל ומשלה ידך בתחתונים כי אפילו חלש למעלה לגבור יחשב וכמ״‎ש גבור למעלה:
פסוק ו:
ועל. הראה על כל הארץ כבודך:
פסוק ז:
למען. בכדי שידידיך יחלצון הושיעה למו בימינך וענה אף לי:
פסוק ח:
דבר בקדשו. ברוח קדשו דבר ע״‎י נביאיו שאעלוז ואשמח במלכותו כי אנצח את העובדי גלולים:
פסוק ח:
אחלקה. מקומות העובדי גלולים אחלק חלקים לישראל בחבל המדה:
פסוק ט:
לי גלעד. כי ראה ברוה״‎ק שבימי רחבעם תחולק המלוכה לכן אמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי:
פסוק ט:
מעוז ראשי. החוזק לשמור ראשי מן האויב:
פסוק ט:
מחוקקי. יהיו שרים שלי הכל ממני:
פסוק י:
סיר רחצי. ר״‎ל אעשה בהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ:
פסוק י:
עלי פלשת. על פלשתים אריע בקול להומם ולהפחידם:
פסוק יא:
מי יובילני. מי הוא הנותן כח בידי לכבוש עיר מבצר ומי נחני עד אדום:
פסוק יב:
הלא אלהים. הלא כל זה הוא ממך אלהים אשר זנחתנו עד הנה ולא יצאת בצבאותינו ר״‎ל כמו הצרה שהיינו בה מאז היתה על אשר זנחתנו כן התשועה היא ממך ולא בדרך מקרה:
פסוק יג:
הבה. אתה תן לנו עזרה מן הצר הצורר והמכחיש בך כי תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת:
פסוק יד:
באלהים. בעזר אלהים נעשה כח להתחזק שהוא ירמוס את הצרים לנו: