א שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד׃ ב נָכ֣וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה אַף־כְּבוֹדִֽי׃ ג ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃ ד אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים ׀ יְהוָ֑ה וַ֝אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים׃ ה כִּֽי־גָד֣וֹל מֵֽעַל־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃ ו ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃ ז לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי׃ ח אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶעְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃ ט לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ לִ֤י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹקְקִֽי׃ י מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עֲלֵֽי־פְ֝לֶ֗שֶׁת אֶתְרוֹעָֽע׃ יא מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מִבְצָ֑ר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃ יב הֲלֹֽא־אֱלֹהִ֥ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאֹתֵֽינוּ׃ יג הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם׃ יד בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
זה המזמור כבר נאמר כולו פעם אחרת בספר זה וקצת הפסוקים שבו והם חמשה פסוקים הראשונים במזמור נז ושאר והם שמונה פסוקים הנשארים בסוף מזמור [ס׳] אין ביניהם חלוף בענין רק בחלוף קצת התיבות וכבר נזכר במזמור נז שהוא נאמ׳ בברחו מפני שאול במערה ובמזמור ס נזכר שהוא נאמ׳ בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובא ופרטי המקראות כבר ביארנום שם ומ״מ פירשו בו קצת מפרשים שזה שחזר אותו המזמור הנה הוא ששפע נבואי העירו לזוכרו על זה הגלות ואע״פ שהלשון אחד נשתנה הנה בענין.
פסוק ב:
ואמ׳ נכון לבי אלהים שאיני מתיאש מן הגאולה לאורך הגלות אלא לבי נכון כלומ׳ בטוח ובריא אל הגאולה ולכן אשירה ואזמרה אף כבודי ר״ל נפשי כלומ׳ אף נפשי בטוחה בכך והוא כפל ענין.
פסוק ג:
עורה הנבל וכנור נאמ׳ דרך צחות כאלו יעור מאיליו. ורבותי׳ דרשו (ברכות ג:) מכאן שכנור היה לו למעלה מראשותיו שהיה מנגן מאליו ופרטי הדברים כבר פירשנום במזמורים שהזכרנו.
פסוק ה:
ונתחלף מן המזמור האחר ששם נאמ׳ עד שמים וכאן נאמ׳ מעל שמים ולפי פי׳ זה מצד שדבר עתה על הגאולה הפליג בה יותר ומ״מ אמ׳ ועד שחקים כי האמת אינה ביותר מן הראוי אבל על קו היושר ורבותי׳ ז״ל דרשו כאן בעושים לשמה כאן בשלא עושים לשמה (פסחים נ:) ולפי הפשט הכל נאמ׳ דרך הפלגה כלומ׳ גדול חסדך עד תכלית מה שאיפשר אם עד שמים אם מעל שמים הכל דרך הפלגה.
פסוק ו:
רומה על שמים לפי זה הוא ד״מ כאלו עתה אינו רם כמו עתה ארומם (ישע׳ לג י) וכן למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע (ירמ׳ יד ט)
פסוק ז:
וכבר פי׳ שם ענין הושיעה ימינך
פסוק ח:
ומה שהזכיר הנה לשיטה זו שכם וסכות וגלעד ד״מ כהזכרת פרט במקום כלל כלומ׳ שירכשו בני עמינו אז כל העיירות וכן הזכיר מן האומות מואב ואדום ופלשת בכוונת כלל האומות ואע״פ שלא יהיה לאותן האומות שם באותו זמן שכבר נתבלבלו ונתערבו זו בזו באותו זמן יודע הכל. או איפשר שרומז על המקומות שהיו אלו האומות שוכנים בהם מאז ומצינו דרך הנבואות תמיד להזכיר פרטי המקומות ופרטי שמות האומות ביעודי הגאולה כאמרו ועפו בכתף פלשתים. אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישע׳ יא יד) וכן הרבה. וזכר מן השבטים מנשה ואפרים ויהודה לפי שמלכות ישר׳ נתיחס ליוסף להיות המלך הראשון בהם משבט אפרים ואמ׳ שבזמן ההוא יהי׳ שבט יהודה מחוקק ר״ל מנהיג הכל וכלם יהיו תחת ממשלתו כאמרו קח לך עץ אחד והיו לאחדים ולא יהיו עוד לשני גוים… ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד (יחזק׳ לז טו-כב) ושאר הפרטים כבר ביארנום במזמור נז ובמזמור ס כמו שכתבנו.