פסוק ב:נכון לבי. נאמן עמך:
פסוק ב:אף כבודי. הוא מה שאני משורר לך ד"א אף כבודי. אף לפי כבודי לא אמנע לשורר לו ולא אחלק לעצמי כבוד:
פסוק ג:אעירה שחר. דרך שאר מלכים השחר מעוררם ואני מעורר את השחר שאני קם חצות לילה שהנבל והכנור מעוררני כמו שאמרו רבותינו כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצי הלילה רוח צפונית מנשבת בו והוא מנגן מאליו:
פסוק ה:מעל שמים. וכתוב אחד אומר (לעיל נ"ז) עד שמים פירשו רבותינו כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה:
פסוק ז:וענני. שכל עמך וידידיך תלוין בי:
פסוק ח:אלהים דבר בקדשו. שאמלוך ויבא העת ואעלוז בדברו, (עיין לעיל פרשה ס' פסוק ח):
פסוק ח:אחלקה שכם. אחלקה ארץ אויבי לישראל, שכם חלק כמו (בראשית מ״ח:כ״ב) שכם אחד על אחיך, (ועמק סכות אמדד):
פסוק י:מואב סיר רחצי. כלומר עבדי ושמשי ככלי תשמיש שמשתמשין בו:
פסוק י:על אדום אשליך. עבודתי שיהיו מלכיהם נוטלין מנעלי ברגלי:
פסוק י:אתרועע. אריע להם קול ליראם מפני:
פסוק יא:מי יובילני. לימות המשיח לפשוט יד בעשו בערי מבצרים, מי שנחני כבר על אדום שהכיתי בהם בגיא מלח שמנה עשר אלף: