א שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד׃ ב נָכ֣וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה אַף־כְּבוֹדִֽי׃ ג ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃ ד אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים ׀ יְהוָ֑ה וַ֝אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים׃ ה כִּֽי־גָד֣וֹל מֵֽעַל־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃ ו ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃ ז לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי׃ ח אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶעְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃ ט לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ לִ֤י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹקְקִֽי׃ י מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עֲלֵֽי־פְ֝לֶ֗שֶׁת אֶתְרוֹעָֽע׃ יא מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מִבְצָ֑ר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃ יב הֲלֹֽא־אֱלֹהִ֥ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאֹתֵֽינוּ׃ יג הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם׃ יד בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מנחת שי

ידידיה שלמה רפאל נורצי

פסוק ג:
עורה הנבל. בס"ס עורה בשני טעמים ועמ"ש בסי' נ"ז:
פסוק ד:
אודך בעמים, ה'. יש פסיק בין עמים לשם כמ"ש במזמור נ"ז:
פסוק ד:
ואזמרך. בוא"ו ובסימן נ"ז אזמרך בלא וא"ו:
פסוק ד:
בלאמים. הלמ"ד רפה:
פסוק ה:
מעל שמים. ובסימן נ"ז עד שמים ועמ"ש שם:
פסוק ה:
ועד שחקים. הוא"ו בגעיא: (ו)ועל כל הארץ. ובסימן נ"ז על כל הארץ:
פסוק ז:
וענני. בספרים מדוייקים כן כתיב וקרי ביו"ד אבל במזמור ס' כתיב בוא"ו וקרי ביו"ד:
פסוק ח:
אעלזה. עיין מ"ש בסי' ס':
פסוק ט:
לי גלעד לי. קדמא' דסיפר' לי גלעד ולי. תנינא לי גלעד לי ואחד פסוק סי' ולי הדברי וגו' הוספת לי וגו' (דניאל ד׳:ל״ג):
פסוק י:
עלי פלשת אתרועע. בסימן ס' עָלַי פלשת התרועעי:
פסוק יא:
עיר מבצר. ובסימן ס' עיר מצור:
פסוק יב:
הלא אלהים. ובשי' ס' הלא אתה אלהים:
פסוק יב:
ולא תצא. בגעיא: