א שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד׃ ב נָכ֣וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה אַף־כְּבוֹדִֽי׃ ג ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃ ד אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים ׀ יְהוָ֑ה וַ֝אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים׃ ה כִּֽי־גָד֣וֹל מֵֽעַל־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃ ו ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃ ז לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַעֲנֵֽנִי׃ ח אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶעְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃ ט לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ לִ֤י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹקְקִֽי׃ י מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עֲלֵֽי־פְ֝לֶ֗שֶׁת אֶתְרוֹעָֽע׃ יא מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מִבְצָ֑ר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם׃ יב הֲלֹֽא־אֱלֹהִ֥ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאֹתֵֽינוּ׃ יג הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם׃ יד בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד,
פסוק ב:
נָכוֹן, מוכן לִבִּי לשירה זו, אֱלֹהִים. אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לך, ואַף כְּבוֹדִי, נשמתי, יצטרף לשירה זו.
פסוק ג:
כאן פונה המשורר לכלי הנגינה שלו ומבקש: עוּרָה, הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, בנגינתכם בראשית הבוקר אָעִירָה שָּׁחַר.
פסוק ד:
והוא חוזר ופונה לה': אוֹדְךָ באוזני העַמִּים, ה', וַאֲזַמֶּרְךָ, אשיר לך בּאוזני הלְאֻמִּים,
פסוק ה:
כִּי גָדוֹל ומתנשא מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, חסדך מקיף הכול וגדול מן הכול, וְעַד שְׁחָקִים, מרומים מגיעה אֲמִתֶּךָ, שאתה שומר את בריתך אתנו.
פסוק ו:
בקשה: רוּמָה, התרומם והתגלה עַל שָׁמַיִם, אֱלֹהִים, וְיתגלה עַל כָּל הָאָרֶץ, העולם כְּבוֹדֶךָ.
פסוק ז:
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, שאני אחד מהם, מכל רע, הוֹשִׁיעָה אותי ביד יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
פסוק ח:
תהילה על הניצחון: כאשר אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ והבטיח ניצחון, אֶעֱלֹזָה, שמחתי. אֲחַלְּקָה את שְׁכֶם, וְאת עֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד, אמדוד כדי לחלקו לנחלות. שבטי ישראל באו לסייע בידי:
פסוק ט:
לִי, לעזרתי באו בני גִלְעָד, לִי – בני מְנַשֶּׁה, ומבני אֶפְרַיִםמָעוֹז רֹאשִׁי, שומרי הראש שלי, מבני יְהוּדָהמְחֹקְקִי, שרַי. לאויבי אבוז:
פסוק י:
מוֹאָב, שאותה אני כובש, דומה לסִיר רַחְצִי. עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, בבוז. עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָﬠ, אריע תרועות ניצחון, או: אשבר אותה.
פסוק יא:
מִי יֹבִלֵנִי לעִיר מִבְצָר, מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם לכבוש אותה?! והתשובה –
פסוק יב:
הֲלֹא אֱלֹהִים שבעבר זְנַחְתָּנוּ, וְעל כן לֹא תֵצֵא, יצאת, אֱלֹהִים, בְּצִבְאֹתֵינוּ, ולפיכך נכשלנו. אולם כעת, כאשר חסד ה' אתנו, תשרה ברכה במאמצינו.
פסוק יג:
הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת, עזרה להינצל מִצָּר, אויב, והרי שָׁוְא תְּשׁוּעַת, עזרתם של בני אָדָם.
פסוק יד:
בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל, וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.