פסוק ב:עוטה. מלביש את העולם באור כשלמה המעטף גוף האדם:
פסוק ב:נוטה שמים. סביב הארץ כאדם הנוטה יריעה:
פסוק ג:המקרה. עשה תקרת עליותיו במים והם המים העליונים אשר מעל השמים שהם כתקרה לעלייה:
פסוק ג:רכובו. להיות מרכבה לכל אשר יחפוץ יטם כהרוכב את מרכבו:
פסוק ג:המהלך. מוליך העבים במרוצה על ידי הרוח הנושב ועופף כבעל כנף:
פסוק ד:מלאכיו רוחות. עושה הרוחות להיות שלוחיו:
פסוק ה:על מכוניה. על כנה ובסיסה לבל תהיה נוטה לפול עד עולם:
פסוק ו:תהום. כסית את התהום לבל יעלה וישטוף את העולם כמו שמכסים דבר מה במלבוש על ההרים. יש מימי הים על ההרים ואינם נשפכים למטה כדרך המים:
פסוק ז:מן גערתך. כשאמרת יקוו המים נסו אל המקום שהמה שם:
פסוק ז:מן קול רעמך. בעת השמעת להם קולך שהוא כקול רעם מהרו אז ללכת אל מקומם:
פסוק ח:יעלו הרים. בעת נסעו הלכו בדרך מהלכם על ההרים חוץ מטבע המים ומשם ירדו אל הבקעות ולא נשארו שמה כטבע המים רק הלכו אל המקום הזה אשר יסדת להם:
פסוק ט:גבול שמת. חול הים שמת להם לגבול לבל יעברו הגבול ההוא לבל ישובו למקומם לכסות הארץ כאשר בתחילה:
פסוק י:בנחלים. שלא יפסק מימיהם והמה שוטפים והולכים בין ההרים להשקות אותם:
פסוק יא:ישקו. הנחלים ההם משקין את חיות השדה המצויים בין ההרים והפראים ישברו את צמאם במימיהם ר״ל יבטלו הצמאון בשתיית המים:
פסוק יב:עליהם. אצל הנחלים ההם ישכנו העופות:
פסוק יב:מבין עפאים. מבין עלי האילנות המצוים אצל הנחלים משם יתנו קול שיר:
פסוק יג:מעליותיו. הם העננים שהמה לצד השמים:
פסוק יג:מפרי מעשיך. הם פרי העננים והוא הגשם וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יד:לבהמה. למאכל בהמה:
פסוק יד:לעבודת האדם. מצמיח עשב למלאכת האדם כמיני צבעים וכדומה:
פסוק יד:להוציא. מצמיח להוציא לחם וגומר:
פסוק טו:ויין. מצמיח היין המשמח לב שותהו:
פסוק טו:להצהיל. מצמיח השמן להאיר פני האדם על ידי כשירבה לאכול ממנו ולמשוח בו:
פסוק טו:ולחם. מצמיח הלחם להסעיד לב האדם מחולשתו:
פסוק טז:ישבעו. מן המטר ישבעו עצי ה׳ וחוזר ומפרש ארזי הלבנון אשר נטע הם אילני סרק שאין מדרך האדם לנטעם וגדלים מאליהם ומעשי ה׳ המה:
פסוק יז:אשר שם. על ארזי הלבנון יעשו הצפרים לעצמן קן ומקום מדור וכאלו ברא הארזים לתועלת הצפרים:
פסוק יז:ברושים ביתה. מקום מדורה על הברושים וכאילו נבראו לתועלתם:
פסוק יח:ליעלים. למדור היעלים וכן סלעים להיות מחסה לשפנים ור״ל על הכל ישגיח לתת לכ״א לפי טבעו ומנהגו:
פסוק יט:למועדים. למנות ע״י מועדי ה׳ לפי עת חדושה:
פסוק יט:ידע מבואו. יודע הוא דרך בואו ולא שנה סדר מהלכו ולא כן הירח כי פעמים בא בארוכה פעמים בקצרה כן ארז״ל:
פסוק כ:תשת. שמת את החושך ועשית גבולו להיות בלילה:
פסוק כ:בו. בעת הלילה תלך חית היער על כי בלילה אינם מצויים בני אדם כמו ביום:
פסוק כא:הכפירים. אז ישאגו הכפירים למצוא טרף:
פסוק כא:ולבקש. שואגים לבקש מאל אכלם:
פסוק כב:יאספון. יאספו עצמם ללכת למקום מחבואם:
פסוק כב:ואל מעונותם. רובצים במקום מדורם ולא יצאו ביום החוצה:
פסוק כג:יצא. אז בזרוח השמש עת שבו החיות למקומם יצא אדם אל השדה לעשות מלאכתו ויתעכב שמה עד הערב עת ישובו החיות ללכת:
פסוק כד:מה רבו. מה מאוד רבו:
פסוק כד:כולם. כל מעשיך עשית בחכמה:
פסוק כד:קניניך. כל הדברים הממלאים את העולם שלך המה וקנוים לך:
פסוק כה:זה הים. הים הזה הידוע והנראה גדול הוא באורך ורחבת מקום:
פסוק כה:שם רמש. שם יש רמש והזזת בריות ואין מספר להם:
פסוק כה:חיות וגו׳. כי כל מה שיש ביבשה יש בים:
פסוק כו:שם אניות יהלכון. והוא מנפלאות ה׳ אשר נתן חכמה בלב מנהיגי הספינה להשיטה אל המקום הנרצה:
פסוק כו:לויתן זה. זה הלויתן הידוע ברוב גדלו אותו יצרת להיות משחק ומטייל בהים ההוא ולא יחת מכל הבריות והמה לו למאכל:
פסוק כז:כולם. כל הבריות שבעולם יקוו אליך לתת מאכלם לכ״א בזמן הצריך לו:
פסוק כח:תתן. אתה תתן להם מזונם אשר ילקטון ואתה תפתח ידך והמה ישבעון טוב ור״ל פעמים בצמצום עד ילקטון מעט מעט ופעמים בהרווחה עד ישבעון טוב:
פסוק כט:תסתיר פניך. אבל בעת תסתיר מהם פניך מכל וכל אז יאחזם בהלה ופחד:
פסוק כט:תוסף. כאשר תאסף רוחם אל מקום גניזתם אז יגועון וישובו לעפרם אשר נבראו ממנ׳:
פסוק ל:תשלח. וכאשר תשלח רוח החיוני בפגרי המתי׳ בזמן התחי׳ אז יבראון כבתחילה ותחדש בהם פני האדמה (ועם כי בראשונה יאמר על כל החי עתה ידבר על האדם לבד שהוא מבחר הברואים):
פסוק לא:יהי כבוד ה׳. כבודו יתמיד כל ימי עולם על כי נראה פלאי ברואיו והשגחתו על כל:
פסוק לא:ישמח ה׳ במעשיו. כי לב״ו יבוא לפעמים עצבון במעשה ידיו כאשר תהיינה לרעתו אבל לא כן בהמקום ב״ה:
פסוק לב:ותרעד. משא״כ ב״ו אשר לפעמים ירעד הוא ממעשה ידיו:
פסוק לב:ויעשנו. יהיו שרופים ויעלו העשן:
פסוק לג:בחיי. בעת אני חי:
פסוק לג:בעודי. בעוד אני בקיומי וכפל הדבר במ״ש:
פסוק לד:יערב. יומתק עליו תפלתי לקבלה ברצון ואשמח אני בישועתו:
פסוק לה:יתמו. תפלתי היא שיתמו חטאים ר״ל שבני אדם יתגברו על יצרם ולא יעשו חטאים וא״כ לא יהיו עוד רשעים בעולם:
פסוק לה:ברכי. כאשר כן יהיה תברך נפשי את ה׳ וגם אתם כולכם הללו יה על זאת: