פסוק ב:עוטה אור. ברקיע כשלמה:
פסוק ד:עושה מלאכיו רוחות. עושה את הרוחות שלוחיו:
פסוק ו:תהום כלבוש כסיתו. זה דוגמת האמור במקום אחר (איוב ל״ח:ט׳) בשומי ענן לבושו וגו':
פסוק ו:על הרים יעמדו. מי אוקיינוס גבוה מכל העולם עומד על ההרים, וכן הוא אומר (עמוס ה ט) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ אין שפיכה אלא מלמעלה למטה:
פסוק ז:מן גערתך ינוסון. כשאמרת (בראשית א׳:ט׳) יקוו המים ומאותו הקול יחפזון ונקוו אל מקום אשר יסדת להם:
פסוק ט:גבול שמת. להם החול אשר סביב שפתו:
פסוק יב:עליהם עוף השמים ישכון. על המעינות:
פסוק יב:מבין עפאים. ענפי אילנות וכן (דניאל ד) עפיה שפיר:
פסוק טו:מצמיח חציר וגו' ויין אשר ישמח לבב אנוש גם אותו יוציא מן הארץ ושמן. להצהיל בו פנים:
פסוק טו:ולחם. אשר לב אנוש יסעד:
פסוק יז:צפרים יקננו. ישראל ישכנו שם:
פסוק יז:יקננו. לשון קן צפור:
פסוק יח:הרים הגבוהים. ברא ליעלים:
פסוק יח:מחסה. כל לשון מחסה לשון צל ומחבא שאדם מתכסה שם מן הזרם ומן המט' אבר"י בלע"ז:
פסוק יט:למועדים. למנות בו זמנים ורגלים:
פסוק יט:שמש ידע מבואו. אבל ירח לא ידע מבואו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה:
פסוק כ:תשת חשך ויהי לילה. בכל יום אתה מחשיך ומעריב את השמש והיה לילה ובו תרמוש כל חיתו יער:
פסוק כב:תזרח השמש יאספון. במסתרים ונחבאים שם מבני אדם ואז כל אדם יוצא לפעלו:
פסוק כד:קניניך. מקנה קנין שלך כמו (בראשית י״ד:י״ט) קונה שמים וארץ הכל קנוי לך:
פסוק כה:ורחב ידים. רחב מקום לריי"ש בלע"ז:
פסוק כו:לשחק בו. שלש שעות ביום כך אמרו רבותינו במסכת ע"א וכך מפורש בספר איוב התשחק בו כצפור:
פסוק כט:תוסף רוחם. לשון כליון כמו (לעיל עג) ספו תמו:
פסוק ל:תשלח רוחך. בתחיית המתים:
פסוק לב:יגע בהרים ויעשנו. כמו שמפורש בסיני (שמות י"ט) והר סיני עשן כולו:
פסוק לג:בעודי. כמו בעודני חי (דברים ל"א):
פסוק לה:יתמו חטאים. חוטאים: