עֹטֶה אוֹר כ"כ:
המקרה במים עליותיו. הטעם שבעי"ן היא געיא כמו שנמצאת פעמי' רבות כיוצא בזה בס"ס קודם השוא או אחריו ואינם מקפידים בזה:
המהלך. הה"א במאריך:
גבול שמת. הגימל בגעיא וכן בחילופים לב"א:
ישברו פראים. בשי"ן ימנית:
עפאים. י"ס שהעין בחטף פתח ויש מהם בקמץ לבד והמדוייקים בחטף קמץ וכן נכון כמו טפיה שפיר. אתרו עפיה דניאל ד' שבעי"ן בקמץ חטוף ואל"ף עפאים נחה והחירק החת היו"ד וכמוהו פתאים צבאים ועיין מ"ש בדניאל ד':
ויין ישמח. פרק בתרא דיומא וסנהדרין פרק בן סורר ומורה רבא רמי כתיב ישמח וקרינן ישמח זכה משמחתו לא זכה משממו. ופי' רש"י כתיב ישמח בשי"ן לשון שממה שמשמחו ונוטל שמחת לבו וקרינן ישמח לשון שמחה שאם זכה וידע להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי משמחו שמפקח את הלב. ובשתי מקראות כ"י ישנות מאד מצאתי כתוב ישמה בה"א וק' ישמח בחי"ת אולי בנוסח גמרתם היו גורסין רבא רמי כתיב ישמה וקרינן ישמח ולא נמצא כזה בספרינו וגם בעל המסורת מוגה זה במנין ז' ישמח ולא שם הפרש ביניהם מכלל שכולם שוים: (א"ה הואיל דאתא לידי צימא ביה מילתא דשמענה בשם הגאון הגדול מהר"ר יהודה בריאל זצוק"ל והוא כי ישמח הוא מבנין הכבד אשר הוא יורה על דבר והפכו כמו ודשנו סקלו מאבן. ודומיהם וא"כ אתי שפיר בנידון דידן דלאו למימרא דכתיב ישמה בה"א וק' ישמח בחי"ת אלא דאפשר לפרשו בשני עניינים מביא השמחה או מבטלה דהם שתי עניינים הפוכים והקרי והכתיב חדא נינהו ובהכי אין צורך לפי' רש"י ודוק ע"כ):
ישמח לבב. בגעיא הלמ"ד:
ולחם לבב. בגעיא:
ארזי. בס"ס מאריך באל"ף:
מחסה לשפנים. במקצת ספרים השי"ן דגושה וברובן שלפני רפויה והלמ"ד במאריך במקצתן:
למועדים. בשוא הלמ"ד:
מעונותם. בדפוסים אחרונים כתוב מעונתם בקמץ הנו"ן וטעות נפל בהם כי בדפוסים ראשונים ובכל ספרים כ"י בחולם:
ולעבדתו. בגעיא:
מעשיך יהוה.בגעיא:
קנינך. בס"א כ"י ובדפוס ישן מלא יו"ד אחר נו"ן שניה ואין כן בשאר ספרים:
תסף רוחם. חד מן ג' חסרים ומלרע וסימן במ"ג בפ' בראשית:
ואל עפרם. הוא"ו בגעיא בס"ס:
ויעשנו. הוא"ו בגעיא בס"ס:
אשירה לה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. שתי הביתי"ן דגושות:
ברכי, נפשי, את ה'. בחדא שיטה הללויה צריך לכתבו באמצע השיטה ובפרק קמא דברכות אמר ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי מאה ושלש פרשיות אחר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה ופרבינן בני ק' ושלש. מאה וארבע הויין ומהדרינן דאשרי ולמה רגשו פ' היא וכבר הארכתי בענין זה בפתיחת זה הספר ובויקרא רבה פ' ד' ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן אמר מאה ועשרים מזמורים אמר דוד ולא חתם בהם הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר יתמו חטאים וגו' ונראה שצריך להגיה מאה ושלש מזמורים כגרסת גמרתינו והכי איתא במדרש תילים אמר ר' שמואל בר אבא מראש הספר ועד כאן מאה ושלשה מזמורין ואין כתיב בהן הללויה וכשהרשעים נגמרין מה כתיב ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה ולמה באבוד רשעים רנה. ולענין אם מלת הללויה היא מלה אחת או שתים ראיתי בספרים גירסאות משונות קצת מהם שתי מלות חלוקות לגמרי וקצתם במקף ביניהם ומקצתם מלה אחת וזה דעת רד"ק אבל ריא"ז פסק בסוף פסחים שהן שתי מלות וכותבין הללו בשיטה אחת ויה (בשיטה) אחרת והא מילתא תליא באשלי רברבי תנאי ואמוראי דבירושלמי פרק לולב בגזול ופ"ק דמגילה פליגי בה אמוראי חד אמר נחלק ואינו נמחק וחד אמר נמחק ואינו נחלק ולא אסיקנא הילכתא כחד מינייהו ובמסכת סופרים פ' ה' הלכה י' פליגי נמי תנאי כי האי גוונא אישתכח דאמוראי אמרי לשמעתייהו כתנאי. והזוהר סוף פרשת וישלח בכל אינון שירין ותשבחן דקאמר דוד הא תנינן דלעילא מכלהון היא הללוי' בגין דכלול שמה ושבחא כחדא וכו' וכן בפרשת ויחי דף רל"בובשוחר טוב מזמור א' ואתיא כריב"ל דאמר בירושלמי פרק לולב הגזול ובבלי פ' ע"פ בעשרה מאמרות נאמר ספר תילים וכו' וגדול שבכולן הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת (כלומר דשתי תיבות הן) ואמר התם בבבלי דפליגא דידיה אדידיה דאמר ריב"ל מאי הללוי' הללוהו בהילולים הרבה אלמא תיבה אחת היא והתם נמי אמרינן דרב ס"ל דשתי תיבות הן דאמרי' ת"ש דאמר רב חזינא להו לתהלי דבי חביבי (פי' ר' חייא דודי) דכתיב בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא ורבה הכי ס"ל מדאמר התם בבבלי מרחבי' בלבד אחת היא מכלל דהללוי' תרתי נינהו אבל רב חסדא פליג עלייהו דאמר רב חסדא אמר ר' יוחנן הללוי' כסיה וידידי' אחת הן כלומר שאינן נחלקות לשתי תיבות ובירושלמי נמי מייתי עובדא דרב דאמר שמעית מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של ר"מ מוחק אני כל הללוי' שבו שלא נתכוון לקדשן הוי בו אמר הללוי' כלומר ילפינן מינה דרב אמר הללוי' תיבה אחת והאי עובדא פליגא אעובדא דלעיל דגמרא דילן ותו גרסינן התם בפסחים ילקוט תתע"ג איתמר רב חסדא אמר הללויה סוף פירקא רבה בר רב הונא אמר הללויה ריש פירקא כי פליגי במזמורים שאין בהם כי אם הללויה א' לבדו בין מזמור למזמור ע"כ. ואמרינן בתר הכי אמר רב חסדא חזינא להו לתהילי דבי רב תנין בר אבא דכתיב בהו הללויה באמצע פירקא אלמא ספוקי מספקא ליה אמר ר' חנין בר אבא הכל מודים בתהלת ה' ידבר פי הללויה דבתריה ריש פירקא רשע יראה וכעס הללויה דבתריה ריש פירקא שעומדים בבית ה' הללויה דבתריה ריש פירקא. קראי פי' בעלי מקרא מוסיפים אף אלו מנחל בדרך ישתה הללויה דבתריה ריש פירקא ראשית חכמה יראת ה' הללויה דבתריה ריש פירקא ע"כ וקשיא לי על הא דאמרן שעומדים בבית ה' הללויה דבתריה ריש פירקא דמשמע דהלל הגדול הבא אחריה רישיה הללויה וכן פסק ריא"ז ולאו הכי הוא בספרי דילן זאת ועוד אחרת במקרא גדולה סוף פרשת בשלח חשיב במסורת מן מלין דלא מפקא ה"א הללויה קדמאה ולא אשכחנא כדין בשום סיפרא דכולהו במפיק: (המזמור הלז ק"ה כתיב ג"כ בד"ה א' סי' י"ו עד ובנביאי אל תרעו ויש ביניהם איזה הפרשות במלות שונות ואעיר על כל אחד מהם כדי שלא יטעו התלמידים בהם):
