פסוק א:ה' מָלָךְ, כאשר מלכותו נראית בעולם, גֵּאוּת, מלבושי כבוד לָבֵשׁ המלך. והוא חוזר להדגיש: לָבֵשׁ ה' מלך העולם את לבוש התפארת שלו – הגאות; ובעֹז הִתְאַזָּר, חוגר את חגורתו שהיא העוז. כאשר ה' מגלה את שלטונו בעולם, אַף תִּכּוֹן, תתבסס, תתייצב תֵּבֵל, בַּל תִּמּוֹט, תתמוטט. כל מה שרעוע ובלתי בטוח לא יתקיים עוד, ה' ישפיל את הרֶשע והרוע, והעולם יתייצב באופן הנכון.
פסוק ב:נָכוֹן, עומד איתן כִּסְאֲךָ, כיסא מלכותך מֵאָז, מימי קדם. מאז ומֵעוֹלָם אָתָּה.
פסוק ג:בזמן שה' מולך, העולם כולו שר לכבודו: נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, ה', נָשְׂאוּ נְהָרוֹת את קוֹלָם בשבח, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת את דָּכְיָם, שאון הגלים המתנשאים ונשברים. הנהרות רוקדים ושרים לכבוד ה'.
פסוק ד:מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים נשמע השבח: אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, גלי הים הם אדירים, ועל כולם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'.
פסוק ה:עֵדֹתֶיךָ, תורתך והבטחותיך נֶאֶמְנוּ, נאמנות מְאֹד. הן אכן מתגלות ומתקיימות. ולְבֵיתְךָ, ה', נַאֲוָה, נאה הקֹדֶשׁ המתגלה בו. ה', תשכון בתוכו לְאֹרֶךְ יָמִים.
