לפרק צ"ג

הפרק הזה מקביל אל פרק כ"ט, וכמוהו כן הוא מתייחס אל הרעש שאירע בימי דוד ואל הפלא כי בית ה' לא נפגע בנוראות הרעש [עיין שם בפירושי].

ה' מָלָךְ֮ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ ה' עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף-תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל-תִּמּֽוֹט: נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה:
(תהילים צג א-ב)

הלשון לעיל בפרק מ"ו, "יִֽרְעֲשֽׁוּ-הָרִ֖ים בְּגַאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה"(תהילים מו ד), מלמדת כי גם פה "גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ" מרמז על הרעש. כל פלא היוצא מגדר הטבע הרגיל הוא בחינת גֵּא֪וּת ה', ועל דרך זה צריך להבין הלשון בשירת ים סוף: "כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה"(שמות טו א), וכן לשון ישעיהו על מפלת סנחריב: "כי גאות עשה"(ישעיה יב ה).

"אַף-תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל-תִּמּֽוֹט" - כי העולם בכל זאת לא יחרב, ואם גם יחרב, אבל העיקר כי כִּסְאֲךָ֣ נָכ֣וֹן ולא ימוט, כי על כן כסאך נכון מֵאָ֑ז, כאשר גם אתה מֵֽעוֹלָ֣ם אָֽתָּה.

נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת ה' נָשְׂא֣וּ נְהָר֣וֹת קוֹלָ֑ם יִשְׂא֖וּ נְהָר֣וֹת דָּכְיָֽם:
(תהילים צג ג)

כי מימיהם יחמרו בשעת הרעש; וכן לעיל: "יֶהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו יִֽרְעֲשֽׁוּ-הָרִ֖ים בְּגַאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה"(תהילים מו ד).

מִקֹּל֨וֹת מַ֤יִם רַבִּ֗ים אַדִּירִ֣ים מִשְׁבְּרֵי-יָ֑ם אַדִּ֖יר בַּמָּר֣וֹם ה':
(תהילים צג ד)

"מִקֹּל֨וֹת מַ֤יִם רַבִּ֗ים אַדִּירִ֣ים מִשְׁבְּרֵי-יָ֑ם" - שהמייתם אדירה עד מאד, "אַדִּ֖יר בַּמָּר֣וֹם ה' " - בקולו ממרום ברעם.

עֵֽדֹתֶ֨יךָ נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה-קֹ֑דֶשׁ ה' לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים:
(תהילים צג ה)

זה שמחולת-התופת של איתני הטבע לא נגעה בבית ה' לרעה אות הוא כי עֵֽדֹתֶ֨יךָ, הלוחות השמורים בבית ה' בארון הקודש, נֶאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד, ובזכותם ניצל משכן העדות אשר בירושלים [כי משכן העולה היה בימי דוד בגבעון (דברי-הימים א כא כט)], ובעבורם "לְבֵיתְךָ֥ נַאֲוָה-קֹ֑דֶשׁ"; "ה', לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים!" - ברכה לבית שיאריך ימים!